מצוות קלות

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים

מחר נקרא את פרשת "עקב". מילת "עקב" נדרשת וקוראים בה משמעות של "מצוות קלות שהאדם דש בעקבותיו" (עֵקֶב= עָקֵב), כלומר: מזלזל בהם. מהן מצוות קלות? האם יתכן שהיום יש נטיה להתייחס בזלזול גם למצוות חמורות ומרכזיות כגון זכויות הגר וכבוד האדם? אולי יש להתבונן באומץ בעדיפות הניתנת למצוות מסוימות ולבחון את עקביותה.

Dear Family and Friends,

The name of the Torah-section we'll read tomorrow is "Ekev"; it has the same root (with different vowels) as "Akev"=heel and our Sages and Rashi read it as: And it will be, because you will heed: Heb. עֵקֶב, lit. heel. If you will heed the minor commandments which one [usually] tramples with his heels - i.e., which a person treats as being of minor importance.

What are commandments treated as being of minor importance?

Is there a tendency today to accord less importance to social issues? To a fair approach to strangers and proselytes? To human dignity?

Maybe the moral and spiritual priorities should be reexamined?

Shabbat Shalom to all,

נחמו נחמו

השבת שלאחר תשעה באב, הסמוכה לט"ו באב (יום התיקון) נקראת "שבת נחמו", על שם ההפטרה שנקרא מחר.

בעברית עכשווית, ה"נחמה" באה למתן את התחושה הקשה שיש לאדם או לקבוצת אנשים אחרי אסון. אך, במקרא אנו פוגשים שתי משמעויות לכאורה מנוגדות למילה זו:

מצד אחד: וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. דהיינו:"התחרט"

וכמה פסוקים לפני-כן, בקשר ללידתו של נֹח, נאמר (בראשית פרק ה, כט) :

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'.

לכן, אולי יש להגדיר את השורש נ.ח.ם בצורה אחרת ולומר שמדובר בהתבוננות שונה על המציאות, בין אם כתוצאה מכך ההרגשה היא רעה או טובה. יתכן שבכל מקרה, התבוננות מחודשת באירועים מאפשרת שינוי לעומת קיבעון מחשבתי המנוגד לצמיחה.

שבת שלום ומנחמת לכולנו

Dear Family and Friends,

Tomorrow's Haftara starts with the words "Nachamu"; the usual meaning of the root "NHM" in Hebrew, signifies: consolation.

Nevertheless, in the Torah we meet 2 apparent contradictory meanings of that word:

The Lord saw how great was man's wickedness on earth, and how every plan devised by his mind was nothing but evil all the time. And the Lord regretted [vayinahem] that He had made man on earth, and His heart was saddened.

However, just a few verses earlier we read in connection with Noah’s birth:

And he named him Noah, saying, "This one will provide us comfort [yenahamenu] from our work and from the toil of our hands, out of the soil which the Lord placed under a curse." (Bereishit 5:29).

Maybe we have to redefine the meaning of that root by saying that nehama can be defined as a new vision of reality that requires that a decision already taken be changed, or which creates a different relationship of consciousness or of emotion that lends new significance to an event beyond our control.

We wish you a Shabbat Shalom, that will provide us nechama=comfort

ציון במשפט תפדה

בתחילת ספר דברים, קוראים אנו את נאום הפרידה של משה רבנו בו נאמר, בין יתר הדברים:" שמֹע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גֵרו" וההפטרה לאותה שבת, שהיא שבת "חזון", מסתיימת במילים: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". דומני שנכון היום לתרגם את קינתו של ירמיהו על 'חורבן המקדש' כקינה על אבדן הקדושה בחיינו ובחברתנו, כאשר הקדושה, הטרנצנדנטיות בתוך החיים, היא לא אחרת מאשר ההסתכלות אל עבר האחר, דהיינו החתירה לצדק, חמלה ושלום.

שבת שלום ותשעה באב משמעותי.

Tomorrow we start reading "Devarim", which is basically Moshe's last speech and legacy. In this admonition, we read: 'Hear the causes between your brethren, and judge righteously between a man and his brother, and the stranger that is with him' and the Haftarah's last words are:
"Zion shall be redeemed with justice, and they that return of her with righteousness".
Maybe, the meaning of our mourning on Tish'a beAv nowadays should be understood as a longing for more Sanctity, Transcendence in our lives and in our society, which means, in simple words, being able to transcend egocentrism and ethnocentrism, striving for peace and justice.
Shabbat Shalom and a meaningful Tish'a beAv

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

מחר נסיים לקרוא את ספר במדבר ויש לקראת סוף ספר זה עיסוק ב"מה יהיה"

כאשר בני ישראל יכנסו לארץ המובטחת.

אתמול הסתיימה הצעדה שביטאה סולידריות עם גלעד שליט ומשפחתו מתוך

תקווה שיייעשה הכל כדי להחזירו לביתו, כאן בארץ.

הלילה נפטר אחד מענקי הדור, איש אמת שלום וצדק, הרב יהודה עמיטל זצ"ל

שעלה ארצה מיד אחרי השואה וחינך דורות לחשיבה עצמאית ולערכים של צדק

ושלום.

כשמסתיים פרק, נשאלת השאלה: ומה עכשיו?

הקריאה בתורה היא מחזורית והמשך הסיפור ידוע;

האם אחרי ביטויי האהדה והסולידריות עם גלעד שליט, יחול שינוי והוא ישוחרר

או לפחות ניתן יהיה לבקרו?

הרב עמיטל שחווה כנֹח בזמנו "עולם בנוי, חרב ובנוי" ושסימל, יותר מכל דמות

רבנית אחרת, שילוב של תורה, רגישות אנושית ומוסר, הלך לעולמו. האם יהיה מי

שימשיך את דרכו? לו יהי.

שבת שלום לכולכם,

פנחס, ציפי וילדיהם

Dear Family and Friends,

The simultaneity of three events who reached their end this week raises the question: "what will happen now?"

Tomorrow we'll read the last section of Bamidbar and the generation who will enter the Land is already asking itself questions about that.

Thousands of people walked with Gilad Shalit's parents and reached Jerusalem yesterday and we all ask ourselves: and what will happen now?

Last night, one of the prominent Rabbis, Rav Yehuda Amital passed away. As a Shoah survivor, he represented a rare combination of Torah erudition, humanity and moral sensibility and dedicated his life to teach generations these values. Will somebody take over?

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie and children

On Zealotry

Is zealotry a legitimate phenomenon? According to the plain sense of Scripture, most readers would respond positively.

Nevertheless, a closer reading and our Sages help us understand that zealotry can be a symptom of a lack of leadership and of a serious social crisis and can be acknowledged "a posteriori" as the less of all evils in certain situations, but not as a precedent.

Shabbat Shalom to all.