דמונים ובני אדם

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

אחרי שנעדר מביתו למעלה מ-20 שנה, יעקב מתכונן לחזרתו הביתה ושומע שאחיו עשיו הולך לקראתו. הוא יודע שהוא עזב את אחיו (בעצם ברח ממנו) כועס עם רצון לנקום בו והוא חושש מהמפגש אתו. חששות אלו מעוררים אצלו חרדה ולפני המפגש המציאותי עם עשיו, הוא נאבק עם דמות מיסתורית – "שרו של עשיו" – אולי הדימוי הפנימי הדמוני של אחיו ממנו פחד ומנצח אותה. רק לאחר מכן הוא פוגש את אחיו "פנים אל פנים". אולי בא הדבר ללמדנו שכדי לפגוש את האחר "פנים אל פנים" וליצור אתו קשר אמיתי, יש להתגבר על הדמון שלו בתוכנו, שהם דימויים פנימיים מעוותים המתעלמים מהאנושיות של ה"אחר" (או לחילופין: מצלם האלהים שבו). אני מניח ששמעון ולוי לא למדו את זה מאביהם. ואולי אכזבתו של יעקב מהם הוא אכזבתם של כל הורה הנפגש עם התנהגות ילדיו העומדת בניגוד לערכיו הבסיסיים.

שבת שלום כולכם

Dear Family and Friends,

After being away for more than 20 years, Yaacov is on his way back home and will be meeting his brother, whom he left full of resentment. This encounter arouses anxiety and before he actually meets him, he struggles with a mysterious figure - the Angel-Spirit-Ghost of Esav according to the Midrash - and he succeeds to have him surrender. Afterwards he meets his brother "face to face". This may teach us that sometimes in order to be able to meet a person "face to face" and establish a real relationship, we have to overcome some "ghosts", some inner images who distort the human aspect of the Other. I guess Shimon and Levi didn't learn from their father. Maybe Yaacov's disappointment could be the disappointment of every father or mother when children behave in a way contradicting their basic values.

Shabbat Shalom to all,