במדבר ירושלים

במדבר ירושלים

פנחס לייזר

אני מניח שקוראים רבים יתמהו על הכותרת שבחרתי לדבר תורה זה, ירימו גבה וישאלו: "מה עניין שמיטה להר סיני".

ובכן, הסיבה לכותרת מוזרה זו אינה קשורה למזג האוויר המדברי של ירושלים; היא גם לא קשורה לעובדה שהיה לי קשה להחליט אם לכתוב על פרשת במדבר , על ספר במדבר או על יום ירושלים, ואז החלטתי למצוא דרך לכתוב על שתי "פרשות השבוע"; את הפרשה שאנו קוראים בשבת, ואת האירוע העכשווי אותו אנו מציינים מאז סיומה של מלחמת ששת הימים.

דומני שיש בצמידות בין ספר במדבר ליום ירושלים משהו מהותי; איני בא לפתח תיזה תיאולוגית הטוענת שהקב"ה החליט לבחור את העיתוי הזה, כי אין לי עסק בנסתרות.

לכאורה, כידוע, ירושלים, היא היום בירתה של מדינת ישראל הריבונית; חלק מאומות העולם מכירים בה וחלקם עדיין מתייחסים  אליה באמביוולנטיות מסוימת, בגלל שיקולים פוליטיים מגוונים. העיר מיושבת, איננה "מדבר", וליהודים החשים צורך בהתאמה בין מילות התפילה למציאות ולאמת , קשה לומר את הנוסח המסורתי המקובל לתפילת "נחם" בתשעה באב: העיר אינה אבלה בלי בניה, אינה חרבה בהווה, כפי שהיתה במשך שנים רבות.

בהיותי עדיין בחו"ל, כאשר חיילי צה"ל נכנסו לעיר העתיקה והגיעו לכותל המערבי, בדומה ליהודים רבים בארץ ובעולם, התרגשתי והיה לי ברור, במשך כמה  שנים, גם אחרי עלייתי ארצה, שיש מקום לברך על הנס ולקרוא את ההלל השלם בברכה, לא פחות מאשר ביום העצמאות.

בשנים לאחר מכן, התוודיתי לביטוי "לשנה האחרת", המופיע מספר פעמים בתלמוד:

במסכת שבת (כא, ע"ב), מספרת לנו הגמרא בקיצור את סיפור חנוכה, וזו לשונה:

"מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה, תמניא. אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון, שכשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים . לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה."

כמו-כן, מספרת לנו הגמרא במסכת עבודה זרה (ח, ע"א) על  החרדה  בה נתקף אדם הראשון כשראה שהימים הולכים ומתקצרים, וכך לשון התלמוד:

"תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה]. כיוון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר 'מנהגו של עולם הוא', הלך ועשה שמונה ימים טובים לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים. "

הביטוי הזה מופיע עוד מספר פעמים, אך דומני שבשני המקרים שהזכרתי מבחינה הגמרא בין תגובה ספונטנית לבין תגובה שקולה, המתאפשרת מתוך פרספקטיבה. הביטוי "לשנה האחרת" מבטא מצב שבוחן מציאות מסוימת לאורך זמן, והזמן איננו דווקא שנה קלנדרית אחת.

דומני שהקושי להכריע היום ובשנים האחרונות  בין הגדרות שונות למה שאירע ביום כ"ח באייר ולמשמעות אירוע זה בימינו הכתיב שם לא מחייב, שהוא "יום ירושלים", כאשר כל אדם, או כל מגזר יכול להעניק להגדרה נייטרלית זו את המשמעות בה הוא בוחר.

כאדם יהודי, ציוני מאמין ושומר מצוות (שמעתי שהרב עמיטל זצ"ל נהג  לומר שהתורה ניתנה בסיני והדת בשושן הבירה...) שבחר לעלות ארצה לפני 48 שנים ומתגורר בירושלים מתוך בחירה ואהבה,  אינני מפסיק לחשוב, ולא רק בכ"ח באייר, על עירי האהובה ועל מקומה במסורת, בחיים הרוחניים ובהיסטוריה, ולכן איני יכול גם להתעלם מהעובדה שהיא גדלה, שיש בה אוכלוסיה מגוונת , שיש בה מתחים מסוגים שונים, ושחלקים ממנה מהווים מקור למחלוקת ולחוסר סובלנות בין אנשים שונים בעלי השקפות עולם שונות. לחלק ממחלוקות אלו יש פוטנציאל  הרסני ביותר של פיצוץ והרג.

ואז, כשאני קורא פסוקים נפלאים כגון "שאלו שלום ירושלם, ישליו אוהביך" או "ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו" ודרשת חכמים "עיר שעושה כל ישראל חברים", אני תוהה על הפער בין החזון לבין המציאות ומגיע למסקנה שטרם הגענו ל"שנה האחרת"

התלמוד במסכת תענית (ה, ע"א) מביאה פירוש דרשני של רבי יוחנן על פסוק בהושע:

 וא"ל רב נחמן לר' יצחק: מאי דכתיב (הושע יא, ט) 'בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר' משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר?! א"ל. הכי א"ר יוחנן: אמר הקב"ה: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים למעלה?  אין (כן) דכתיב (תהלים קכב, ג) 'ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו'. 

רש"י וגם פרשנים אחרים רואים בהטבת מעשיהם של בני אדם בירושלים "של מטה" תנאי לחיבור עם ירושלים של מעלה ולאיחוד, וכך לשון רש"י על אתר:

"לא אבא בירושלים כו' - והכי קאמר: עד שיהא בקרבך קדוש למטה דהיינו ירושלים, לא אבוא בעיר שלמעלה."

הקדושה והחיבור מצריכים עבודה בירושלים של מטה, כדי שהעיר תהיה מאוחדת

דומני שאין צורך להרחיב את הדיבור על מעשי התגרות ואדנות אלימים שנעשו במסגרת חגיגות יום ירושלים במשך שנים רבות. דומני שאין צורך להסביר שמעשים אלו של השפלה אינם תורמים לאיחודה של העיר ולקדושתה, וזאת בלשון המעטה.

יש לברך על יוזמות אזרחיות חשובות של קהילות וארגונים המקדמות חיבור בין אוכלוסיות שונות בעיר והעשויות בבוא הזמן לקדם את איחודה האמיתית.

יציאת מצרים היוותה שלב ראשון בשחרור העם מעבדות; היה צורך ב-40 שנות מדבר שבמהלכן ניתנה תורה ובודר חדש עד לכניסת בני ישראל לארץ ישראל.

ואולי, בכל הנוגע לירושלים, אנחנו עדיין בתהליך "מדברי"; אל לנו "לעלות בחומה" ולזרז את הקץ. עד שנגיע לחיבור בין ירושלים של מטה לירושלים של מעלה, דרושים מעשים שיקדמו את האיחוד בין כל בני האדם החיים בעיר הזאת, ואז, אי"ה נוכל להגיע ל"שנה האחרת".