בארות יצחק: חפירות וסימנים
באחד הפולמוסים על עליונות תרבותית, התריס רומאי כנגד ירושלמי בגאווה: "אתה יודע שבחפירות ארכיאולוגיות ברומא מצאו חוטים מתחת לאדמה?!"
- והירושלמי:"נו, אז מה?"
ענה לו הרומאי בהבעת נצחון: "זה סימן שברומא, לפני אלפיים שנה כבר היה טלפון…"
על-כך, אמר לו הירושלמי: " ואתה יודע מה מצאו בחפירות בירושלים, מתחת לאדמה?"
הרומאי:??
הירושלמי: "לא מצאו כלום"
הרומאי: אז מה?
הירושלמי: "סימן שבירושלים, לפני 2000 שנה, כבר היה אלחוט…"
אחת הסוגיות המרתקות בפרשנות המקרא ובהיסטוריוסופיה היא הנסיון ללמוד מהעבר על ההווה והעתיד. אך סוגיה זו היא בעייתית ומורכבת ביותר, כאשר לעתים נוצר הרושם שהמסר הנלמד מוזן מהשקפת עולמו של הפרשן לא פחות מאשר מקריאת הכתובים.
הרמב"ן, בפירושו על התורה, מנסח בקצרה את העקרון הפרשני של "מעשה אבות סימן לבנים", וזו לשונו:
"'ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם': אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בעניין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו: (תנחומא ט) 'כל מה שאירע לאבות סימן לבנים', ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו. (רמב"ן בראשית יב, ו)"
רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, בעל פירוש "כלי יקר" מיישם עקרון זה לגבי סיפור חפירת הבארות על-ידי יצחק אבינו, בפרשתינו וזו לשונו:
"'ויחפרו עבדי יצחק בנחל, וימצאו שם באר מים חיים' כתב הרמב"ן וכן בספר תולדות יצחק וכן בספר מנורת המאור 'לפי שכל מה שאירע לאבות היה סימן לבנים', על כן מצאו מקום לדרוש כל עניני בארות אלו על ג' בתי מקדשים שנקראו באר מים חיים כי כשם שעשו מריבה על שני בארות והשלישי קרא רחובות, כך במקדש ראשון ושני עשו האומות מריבה עם ישראל עד שהחריבוה, אבל השלישי שיבנה במהרה בימינו, קרא רחובות….
ובבאר השלישי לא רבו עליה, כי בית המקדש השלישי יבנה על-ידי מלך המשיח שנאמר בו: (ישעיה ט ו) 'למרבה המשרה ולשלום אין קץ' כי אך שלום ואמת יהיה בימיו, על כן נקרא רחובות כי אז ירחיב ה' את גבולם, כי בזמן שהמריבה מצוייה או שני עברים נצים, אף בהיותם בעיר גדולה כאנטוכיא, לא נשא אותם לשבת יחדיו ואף במקום רחבת ידים מאוד, צר להם המקום ולא יסבלם כאשר בעונינו עוד היום מנהג זה מצוי בינינו ובהפך זה בזמן ששלום על ישראל, אף-על-פי שפרינו בארץ ויהיו הדרים עליה רבים עד מאוד, מכל מקום רחבת ידים להם ואין צר להם …על-כן נאמר 'כי הרחיב ה' לנו אף על פי שפרינו בארץ, ויהיו הדרים עליה רבים מכל מקום הארץ לפניהם רחבת ידים ועוד שמצינו בבית שני שמחמת המחלוקת יצאו שלימים וכן רבים מן הארץ מרעת יושבי בה על כן אמר שבזמן מציאת השלום ופרינו בארץ כי לא יצטרכו לצאת מתוכה." (כלי יקר בראשית כו , יט)
הרשב"ם, בבואו לפרש את הפסוק הראשון בפרשת העקידה, מביא פירוש מעניין למושג נסיון ורואה בעקידה מעין "עונש" לאברהם אבינו על שכרת ברית עם אבימלך, בה הוא ויתר על שליטה בארץ פלשתים, וזו לשונו:
"'ויהי אחר הדברים האלה': כל מקום שנאמר אחר הדברים האלה, מחובר אל הפרשה שלמעלה... אף כאן: אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן, וחרה אפו של הקב"ה על זאת, שהרי ארץ פלשתים ניתן לאברהם וגם ביהושע מטילים על ערי חמשת סרני פלשתים גורל בכלל גבול ישראל, והקב"ה צוה עליהם 'לא תחיה כל נשמה', לכן 'והאלהים נסה את אברהם': קנתרו וצערו, כדכתיב 'הנסה דבר אליך תלאה', 'על נסותם את ה'', 'מסה ומריבה בחנני ה' ונסני'. כלומר; נתגאיתה בבן שנתתי לך לכרות ברית ביניכם ובין בניהם. ועתה לך והעלהו לעולה וראה מה הועילה כריתות ברית שלך, וכן מצאתי אחר כך במדרש של שמואל. ויהי ארון ה' בארץ פלשתים שבעה חדשים. כתב 'את שבע כבשות הצאן תקח מידי' אמר לו הקב"ה: את נתת לו שבע כבשות, חייך שבניו עושים שבע מלחמות עם בניך ונוצחין אותן. דבר אחר: חייך שבניו הורגים שבע צדיקים מבניך, ואלו הן; שמשון חפני ופנחס, שאול ושלשה בניו. דבר אחר: חייך שבניו מחריבים שבע משכנות, ואלו הן; אהל מועד וגלגל נוב ושילה וגבעון ובית עולמים תרין. דבר אחר: שארון מחזר בשדה פלשתים שבעה חדשים." (רשב"ם בראשית כב , א)
כלומר, הקב"ה כועס על אברהם ולכן הוא מקנתר אותו וגורם לו צער.
מיותר לציין שחסידי ארץ ישראל השלמה בימינו מתענגים על הבנה זו של הרשב"ם כמוצאי שלל רב ולומדים מכך שאסור לעשות הסכמים עם גויים הכרוכים בוויתורים על ארץ ישראל שהובטחה לנו על-ידי הקב"ה.
אין צורך לומר שרוב פרשנינו בכל הדורות (מלבד חזקוני, המעתיק את דברי הרשב"ם על פסוק זה) אינם גורסים כי העקידה, הניסיון האחרון והקשה ביותר בו התנסה אברהם, היה עונש. ואם רוצים לדרוש את סמיכות הפרשיות של "אחר הדברים האלה" ודווקא לראות קשר סיבתי בין הפרשה הקודמת לפרשה זו (בהתאם לכלל הפרשני המובא על-ידי הרשב"ם בעצמו), הרי מכיוון ש"הדברים האלה" לא התפרשו, יכול המעיין בכתובים לדרוש את סמיכות הפרשיות בין גירושו של ישמעאל ועקידת יצחק באותה מידה של סבירות ולהגיע לידי הסבר שונה לחלוטין לגבי משמעות העקידה, אך מכיוון שענייננו כאן איננו בהבנה מעמיקה של פרשת העקדה, אלא בהתבוננות בהסכם אחר עם נכרי, עליו מסופר בפרשתינו, נוכל להסתפק בהערה זו.
אכן, בפרק כ"ו, מספרת לנו התורה על שהותו של יצחק בגרר, בארץ פלשתים, אצל אבימלך, שם חוזר הקב"ה על הבטחתו לאברהם ואומר לו: "גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכיך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך".( כ"ו, ג)
אנחנו קוראים בהמשך הפרשה (פסוקים ט"ו-כ"ג) על הפרת ההסכם בין אברהם לאבימלך על-ידי עבדי אבימלך ועל סכסוך בין רועי גרר לבין רועי יצחק על המים שנמצאו בבארות שחפר יצחק.
התורה מספרת על סתימת הבארות ובעל פירוש ספורנו מפרש , בד"ה 'סתמום פלשתים': "כאשר יראו מצות אבימלך לבלתי הזיק ליצחק, סתמו הבארות בשנאת קנאתם." מסתבר, לפי תפיסה זו, שההשלמה בין אבימלך ליצחק לא היתה לרוחם של חלק מהפלשתים והפרה זו של ההסכם, נעשתה על-ידי פלשתים שלא היו שלמים אתו.
פסוק כ"ב מספר לנו על הבאר האחרת, עליה לא רבו רועי יצחק ורועי גרר, ובפסוקים כ"ח-ל"א כורתים אבימלך ויצחק ברית נוספת, בעקבות הצעתו של אבימלך, עליה כותב בעל פירוש חזקוני": "ונכרתה ברית עמך אף-על-פי שכבר נשבעו אברהם ואבימלך עד שלשה דורות, מכל מקום ביקש אבימלך לכרות ברית חדשה ביניהם, לפי שהוא פשע בברית על דבר הבארות ועל ששלחו מאתו. "(חזקוני בראשית כו , כח)
התורה מספרת שיצחק הסכים לחדש את הברית, למרות הפרתה בעבר, אולי מתוך הכרה שבכל תהליך יש עליות ומורדות ומתוך אמונה בעדיפות הברית על-פני מצב האיבה.
אם נעיין בדברי ה"כלי יקר" על פסוקים אלו, המובאים לעיל, על-פי העקרון של "מעשי אבות סימן לבנים", נלמד כי:
בית המקדש השלישי, הנרמז על-ידי הבאר השלישית של יצחק "רחובות", ייבנה אך ורק בימי שלום, ו"הגבולות הרחבים" תלויים במידה רבה ביכולתם של אנשים לגור זה לצד זה בשלום, כאשר אף אחד אינו מצר את צעדיו של האחר.
משום מה, הסימנים שרואים הבנים במעשי האבות תלויים במידה רבה בסימני הדרך הערכיים אותם הם מעונינים לאמץ ולהעביר לדורות הבאים.
