הסוף שמוליד התחלה

בארץ אנחנו חוגגים מחר את "שמחת תורה" ומעניינת העובדה שאיכשהו בגלל שהכל מתרכז ביום אחד, החג המקורי, שמיני עצרת, כאילו נבלע בתוך החג החדש יחסית. מכל מקום, האם השמחה היא על שסיימנו מחזור של קריאת התורה, או דווקא על כך שמיד אחרי הסיום – והשנה דבר זה עוד יותר מוחשי בגללהצמידות של שמחת תורה לשבת בראשית – אנחנו מתחילים מחדש? ואולי כדי לשמוח על הפרידה מהעבר, חשוב שמהעבר יוולד עתיד, כלומר שתהיה המשכיות? שלכולנו תהיה הזדמנות לחדש ולהתחדש בתורה ובחיים.

חג שמח ושנה טובה לכולכם.

Tomorrow, at least in Israel, we celebrate "Simchat Torah"; it's curious that the original Chag, Shemini Atzeret, is hardly mentioned, as if "Simchat Torah", a relatively recent Holiday "swallowed" it.

Are we celebrating the End of an annual cycle of Torah-reading, or maybe we are happy about "starting again" immediately?

Maybe this teaches us that in order to be happy about the "past", the past has to engender a future, there has to be continuity.

Let us have many opportunities of renewal in Torah and in Life.

Chag Sameach and Shana Tova to all