אתמול היה דרום הארץ חשוף להתקפת טרור; אנשים נהרגו וגם נפצעו, פיזית ונפשית.
אירועים מזוג זה מהווים אנטיקליימקס לדברים הכתובים בפרשה שנקרא מחר (דברים ח, ז-י):
"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:
אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ."
אולי, לעתים, עלינו להתבונן במציאות מתוך פרספקטיבה, להאמין בדינמיות שלה ולא לאבד תקווה; האווירה האידילית והפסטורלית המתוארת בדברים פרק ח' היא אפשרית והיא בוודאי אידיאל שיש להאמין בו, לשאוף לקראתו אם אנחנו מחויבים לחברה צודקת וחומלת .
שבת שלום לכולכם
Yesterday, people have been killed and others have been wounded, physically and psychologically, as the South of Israel has been subject to terror. This seems to be a strong anticlimax to what we'll read tomorrow: "For HaShem thy G-d bringeth thee into a good land, a land of brooks of water, of fountains and depths, springing forth in valleys and hills; a land of wheat and barley, and vines and fig-trees and pomegranates; a land of olive-trees and honey; a land wherein thou shalt eat bread without scarceness, thou shalt not lack any thing in it; a land whose stones are iron, and out of whose hills thou mayest dig brass. And thou shalt eat and be satisfied, and bless HaShem thy G-d for the good land which He hath given thee."
Maybe sometimes we should consider reality in a more dynamic way and not lose hope; potentially the peaceful atmosphere described in Devarim Chapter 8 is a possibility and is certainly an ideal we should have in mind, especially if we are committed to a society based on social justice and empathy.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה