טו בשבט הגיע...

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, מבשר את הסימנים הראשונים של האביב. לעתים, קשה לזהות סימנים אלו. בדומה לכך, כאשר בני ישראל יצאו ממצרים  ועמדו לפני ים סוף, רק מיעוט ראה את החירות כאפשרות של ממש. לעתים, גם אור קטן בים של חושך, אם מאמינים ביכולתו להאיר, יכול לגדול, להתפתח ולהשפיע על האופן בו אנו חווים את המציאות ופועליםבתוכה.

ואולי כל הסיפור הוא להבחין בסימנים המזעריים ולהצטייד באמונה ובסבלנות כדי לדחות סיפוקים ולהעריך תהליכים של צמיחה, גם אם התוצאה הרצויה אינה נראית לעין עדיין.

שבת שלום לכולכם ולוואי שנדע להעריך את התחדשות הטבע וליהנות ממנה

פנחס, ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com 

----------

---

Dear Family and Friends,

Maybe TuBiShvat reflects the first signs of spring, which sometimes are hard to detect. It's as if, when the Israelites came out of Egypt and stood in front of the Red Sea, only a minority saw the option of Liberation and Freedom.

Sometimes, a little light, if we pay attention to it and believe in its potential, even there is a lot of darkness around, will grow and have a cumulative inlfuence on our attitude and experience. 

It's all about being attentive enough to observe minor signs and have enough faith and patience to delay gratification and being able to appreciate processes of growth, even you the outcome isn't close.

Shabbat Shalom and may we all be able to appreciate the Renewal of Nature.

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com

החושך המפחיד והמשתק

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

השבת נקרא על מכת החושך, ונאמר במכה הזאת: "ולא ראו איש את אחיו, ואל קמו איש מתחתיו"; יתכן שהמצב בו איננו רואים את האחר מרוב פחד וחרדה, גם  עלול לשתק אותנו; ואולי בא הדבר ללמדנו שסופו של המשפיל והמדכא, מחוסר יכולת להביט בפניו של המושפל והמשועבד, שיהיה משותק מרוב פחד.

שבת שלום ובחירות מושכלות לכולנו

פנחס , ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com 

Dear Friends,

Tomorrow, we'll read about the Plague of Darkness and  we read:   "People could not see each other, and no one left his place for three days".

Maybe when we don't see the other. out of fear and anxiety, we can also feel like paralyzed. Maybe this teaches us that at the end the oppressor, being unable to look at the face of the oppressed, will be paralyzed out of fear and anxiety.

Shabbat Shalom and thoughtful elections to all,

Pinchas, Tzippie and Family 

http://pinchaspeace.blogspot.com 

-

כובד לב, כובד ראש ובחירות

על בחירה חופשית והכבדת הלב.

וַיֹּאמֶר ה'  אֶל משֶׁה: בֹּא אֶל פַּרְעֹה,

כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו

לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ.

להכבדת הלב של פרעה יש היסטוריה ארוכה ופרשני המקרא וגם הוגי דעות ניסו להתמודד עם הקושי שבהענשת פרעה והעם המצרי כאשר בעצם נשללה ממנו הבחירה החופשית.

נחמה ליבוביץ (עיונים בספר שמות עמ' 110 ואילך) מביאה את כל הפסוקים המתייחסים להקשחת לבו של פרעה ומבחינה (בעקבות מדרש תנחומא)  בין האופן בו התורה מתארת את הכבדת הלב בחמש המכות הראשונות לעומת המכות האחרונות, וכך לשון התנחומא פרק ג:   

"ויחזק לב פרעה - בחמש מכות הראשונות אין כתיב בהן  אלא 'ויחזק לב פרעה'. כיון שבאו חמש מכות ולא שלח, אמר הקב"ה: מכאן ואילך אם רצה לשלוח, איני מקבל, שכך כתיב בחמש מכות האחרונות 'ויחזק ה' את לב פרעה', והיה משה גוזר והקב"ה מקיים, שנאמר 'ותגזר אומר ויקם לך'" (איוב כב).

פרשני המקרא, החל מחז"ל התייחסו לקושי התיאולוגי:

 

"כי אני הכבדתי את לבו - א"ר יוחנן: מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה, שנא' 'כי אני הכבדתי את לבו'. א"ל ר"ש בן לקיש: יסתם פיהם של מינים, אלא (משלי ג) 'אם ללצים הוא יליץ'  שהקב"ה מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא, אף כך פרעה הרשע כיון ששיגר הקב"ה ה' פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה: אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך, הוי 'כי אני הכבדתי את לבו'. מהו 'הכבדתי'? שעשה הקב"ה את לבו ככבד הזה שהיא מתבשלת שניה וארטסיס נכנס בתוכה, כך נעשה לבו של פרעה ככבד הזה ולא היה מקבל דבריו של הקב"ה הוי 'כי אני הכבדתי את לבו וגו'' (שמות רבה יג, ג)"

אחד הפרשנים המובאים על ידי נחמה ליבוביץ הוא שד"ל (רבי שמואל דוד לוצאטו, איטליה המאה ה-19) וכך לשונו: "ואפשר לפרש כדעת רמבמ"ן (מנדלסון) שלא היה בזה עונש אלהי ונס ממש, אלא כי פרעה עצמו הקשה את לבו, אלא שכל המעשים ייחסו אל האל בצד מה, כי הוא הסיבה הראשונה; ואני מוסיף כי   המעשים המיוחסים בספרי הקודש אל האל הם המעשים הזרים שסיבתם בלתי מובנת לנו, וכן כאן קשי ערפו של פרעה אחרי ראותו כמה אותות ומופתים הוא דבר זר ומתמיה, ע"כ יוחס אל האל; וכיוצא בזה 'ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה' ( דברים כ"ט ג  )  וכן 'כי ה' אמר לו קלל את דוד' (ש"ב ט"ז י (

פרשנים והוגי דעות אחרים (רבי יוסף אלבו, ספורנו, רג'יו) טוענים שבעצם תגובתו של פרעה למכות ונכונותו לשחרר את בני ישראל לא היו מעשה של בחירה, אלא כניעה ללחץ שהופעל עליו ולכן בסופו של דבר, הוחזרה לפרעה הבחירה על ידי הכבדת לבו.

הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ו, הלכות א-ג) מתמודד עם ההיבט התיאולוגי-פילוסופי של נושא הבחירה החופשית והבעיות שעולות מתוך המקרא, ובין היתר הכבדת לבו של פרעה על ידי האל, ואחרי הטיעון העקרוני שמניעת האפשרות לתשובה היא העונש החמור ביותר, הוא כותב לגבי דוגמאות שונות הסותרות לכאורה את עקרון הבחירה החופשית:  

"נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל ולא על סיחון לחטוא בארצו, ולא על הכנענים להתעיב, ולא על ישראל לעבוד עכו"ם, אלא כולן חטאו מעצמן וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה" (משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה ו, ג)

כלומר: הכבדת לבו של פרעה ע"י ה'  מתפרשת כעונש כמניעת האפשרות לתשובה (ריש לקיש ורמב"ם), כמעשי האל, כי הכל מעשי האל, בהיותו הסיבה הראשונה, או כהתערבות אלהית שבעצם מחזירה לפרעה את האפשרות לממש את רצונו, כלומר הכבדת הלב ההתחלתית של פרעה.

דומני שפירושים שונים אלו מזמינים אותנו להתבונן בנושא הבחירה והכבדת הלב, לא רק אצל  פרעה, אלא אצל כל אדם, אצל כל מנהיג ואלצל כל עם.

במדרש שמות רבה שהבאנו לעיל מתאר בעל המדרש את  "הכבדת הלב" : "שעשה הקב"ה את לבו ככבד הזה שהיא מתבשלת שניה וארטסיס (תכונה של נחושת) נכנס בתוכה", כלומר הלב נהיה אטום ובלתי חדיר.

כאשר הלב אטום ובלתי חדיר, הוא בוודאי אינו יכול להיות קשוב לסבלו של האחר ואז עולה השאלה: איך נוצרת אטימות הלב?

דומני שהתורה נותנת לנו החל מפרשת שמות תיאור די משכנע של התפתחות התופעה הזאת.

א.      הפחדת העם על ידי הצגת הזר כאיום דמוגרפי וביטחוני. יתכן שבהתחלה מדובר באקט דמגוגי מודע מצד השליט, אך אולי בהמשך מתחיל גם המנהיג עצמו להאמין בתעמולה שהוא מפיץ, כדי לאחד את העם נגד אויב חיצוני

ב.      יש להניח שהמנהיג אכן מתחיל להאמין בעצמו שהזרים מהווים איום וצריך למצוא דרך להכחיד אותם, כי הוא מצווה על המתת התינוקות הזכרים ועל פי המדרש, מדובר בפחד ממשי של המנהיג מלידת המנהיג שיוביל את המרד נגדו.

ג.        כאשר משה ואהרון פונים אל פרעה בפעם הראשונה והוא מסרב לבקשתם לעבוד את אלוהיהם, לא מזכירה התורה את המושג "הכבדת הלב" במפורש, אלא יתכן שכאן חושב השליט שהמצב של שיעבוד יכול להימשך ואם כן למה  לשנות מצב שכבר נמשך כמה שנים טובות. בסך הכל, נראה שהזרים משלימים עם מצבם, אז למה לאפשר להם משהו שהם לא ממש ביקשו ושעלול להפר איזון מסוים שנוצר? הרי הם התרגלו למצב! כלומר, השלב הראשון בהכבדת הלב הוא האמונה שאפשר לשעבד עם אחר לנצח ולכן צריך גם לדכא ניסיונות, אפילו מוגבלים, של טיפוח זהות עצמאית (כמו לקיים מצוות הדת השונה).

ד.      הכבדת הלב מופיעה לראשונה באופן מפורש אחרי מכת צפרדע. פרעה כאילו מבטיח שתמורת הסרת הצפרדעים הוא יתן לעם לקיים את הפולחן במדבר, כפי שמשה ביקש ומפר את הבטחתו. האם הוא הבין ששחרור זמני לעבדים יגרום לבריחתם? מכל מקום, השלב השני בהכבדת הלב הוא אולי האמונה שאין לשליט כל מחויבות כלפי העם המשועבד לו, אלא הוא רשאי לשלוט בהם באופן מוחלט.

ה.      במכות הבאות, למשל אחרי מכת הערוב, מתרכך לכאורה פרעה, אך אינו מוכן לאבד שליטה; הוא מציע שיקיימו את הפולחן בארץ מצרים  או במקום קרוב, אך שוב חוזר בו; כאן הכבדת הלב היא הצורך לשלוט ומניעת הבחירה והחופש מאחרים.

ו.        הפעם הראשונה בה יש התערבות אלהית היא אחרי מכת שחין; כאן אולי הלב כבר הקשיח ונאטם  לגמרי.                                                                                                                                                     

יתכן, אם כן, שהתורה מלמדת אותנו דבר חשוב בנושא הבחירה; מנהיג,  כל אדם, או עם שלם, יכולים בתהליך אטי והדרגתי, לפי השלבים שתוארו לעיל, להכביד ולאטום את לבם ולא להיות קשובים ללצרכי האחר ולסבלו. אטימות זו הופכת להיות בשלב מסוים בלתי הפיכה וגם המכות הקשות ביותר אינן מצליחות לחולל שינוי. אבדן הבחירה של האדם השולט באחרים הוא במובן מסוים מקביל לניסיונו של השליט לשלול את הבחירה מאחרים, והצדק הפואטי העצוב הוא שגם המשעבד  הופך להיות עבד לאטימותו.

דומני שמטרת התורה אינה רק לספר לנו מה קרה לפרעה ולעם המצרי, אלא גם ואולי בעיקר להזהיר כל אדם, כל עם, כולל אותנו, גם בימים אלו, מהן ההשלכות המסוכנות של אטימות הלב.

האם משה גמגם?

לבני משפחתנו, חברותינו וחברנו היקרים,

על משה נאמר שהוא היה "כבד פה וכבד לשון"; האם פירוש הדבר שהוא היה מגמגם? או אולי היה לו קושי לדבר בשפה המצרית, או אולי הוא היה פשוט חסר ביטחון?

בכל מקרה, יתכן שניתן ללמוד מזה שאיכותו של מנהיג אינה תלויה ברהיטות הרטורית שלו, ואולי גמגום קל והעדר שלימות עשויים לעודד צניעות ואינטרוספקציה.

שבת שלום, חודש טוב ושנה טובה לאילנות ולטבע (לדברי בית שמאי)

פנחס, ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com 

---

Dear Family and Friends,

There are different interpretations about the Moshe's speach problem; did he stutter? was it a problem of fluency in the Egyptian language? Did he feel insecure?

In any case, this may teach us that  the quality of a leader doesn't depend on his eloquence, andthere are good chances that some imperfection may improve modesty and introspection.

Shabbat Shalom, Chodesh Tov and (according to Beth Shammai)  Shana Tovah to the trees and nature.

Pinchas, Tzippie, and family

http://pinchaspeace.blogspot.com 

המיילדות האמיצות

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

חלק מפרשני התורה סבורים שהמיילדות שסירבו  לציית לפרעה  ולא היו מוכנות להרוג את הבנים הזכרים שנולדו לבני ישראל היו מצריות ולא יהודיות. בכל מקרה, משה לא היה שורד לולא התערבותה של בת פרעה.

ואולי בא הדבר ללמדנו שאנשים אמיצים שאינם מפחדים להתקומם נגד שלטון דיכוי, יכולים להשפיע על מההלך ההיסטוריה, גם אם הם במיעוט.

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם

 

http://pinchaspeace.blogspot.com  

---

 Dear Family and Friends,

According to some commentators, the midwives who refused to collaborate with Pharao's decree -namely to kill  every male Jewish baby - were Egyptians. In any case, Moshe wouldn't have survived unless Pharao's daughter had saved him.

Maybe this teaches us that courageous individuals, who aren't afraid to rebel against oppressive authority, even if they are a minority, are able to influence the course of history.

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie and Family 

http://pinchaspeace.blogspot.com 

Shabat Shalom from the Leiser family