"ויחלֹם והנה סֻלם
מֻצב ארצה וראשו מגיע השמימה"
על חלומות ומציאות
פנחס לייזר
הסולם בחלום יעקב נתפס, החל מספרות
חז"ל כסמל משמעותי המייצג עולמות שונים, וזו לשון המדרש בבראשית רבה (פרשה
סח):
"והנה
סולם' - זה הכבש,
'מוצב ארצה' - זה מזבח (שמות
כ) 'מזבח אדמה תעשה לי', 'וראשו מגיע השמימה' - אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים 'והנה מלאכי אלהים' - אלו כהנים
גדולים 'עולין ויורדין בו' - שהם עולים ויורדים בכבש, 'והנה ה'
נצב עליו' - (עמוס
ט) ראיתי את ה' נצב
על המזבח.
רבנן
פתרין ליה (פותרים את סמל הסולם
בחלום) בסיני 'ויחלום
והנה סולם' - זה סיני 'מוצב
ארצה' (שמות יט) 'ויתיצבו
בתחתית ההר' 'וראשו מגיע השמימה'
(דברים ד) 'וההר בוער באש עד לב השמים' דבר אחר 'והנה סולם' - זה סיני;
אותיות דדין הוא אותיות דדין (הגימטריאות
שוות: השוו בעל הטורים – גם סֻלם וגם סיני = 130) ."
המדרש מתאר בעצם שתי אפשרויות של חיבור
בין "ארץ" ל"שמים":
עולם המזבח, המקדש והקורבנות
ועולם ההתגלות בסיני.
מצד אחד, ניתן לראות בשני דימויים אלו
סמלים המתחברים לאפשרויות היסטוריות. כאשר בעיני חז"ל, שחיו לאחר חורבן הבית
אין את האפשרות לחוות את הקשר עם עולם רוחני דרך המקדש והמזבח, אך גם עולם ההתגלות
והנבואה כפשוטו איננו דבר זמין עבורם .
ייתכן שדווקא מכיוון שגם
ה"מזבח" וגם "סיני" אינם מושגים קונקרטיים אצל חז"ל, יש
לדרוש את משמעותם המטפורית של דימויים אלו.
המזבח הוא גורם המהווה חלק מהאלמנטים המכפרים
על חטאי האדם. המושג "מזבח כפרה" מובא בחז"ל (בללי ברכות ה,
ע"ב) בהקשר לייסורים ולנגעים הבאים על האדם. הזוהר מדמה את התענית למזבח
כפרה. ייתכן שכאשר האדם נפגש עם סֵבל ועינוי, מרצון או בתוקף הנסיבות, ניתנת לו
הזדמנות של קירבה (ואולי מכאן הקשר הלשוני בין קירבה לקורבן). ואולי יש כאן פירוש
הרואה בייסורים ובוויתור על רכוש, תענוגות וצרכים דרך המקרבת את האדם לאלוהיו.
סיני הוא בוודאי המקום במדבר בו התקיים
האירוע המכונן של התגלות הא-ל , אבל הביטוי משמש גם מטפורה למסורת מתחדשת ומתפתחת
של התגלות. תלמיד חכם המשמש מאגר מידע אמין ועשיר, בתקופה שבה לא היו ספריות
זמינות או מאגרי מידע ממוחשבים, מכונה סיני בפי חז"ל.
בנוסף, זכור לנו המדרש בויקרא רבה (פרשה
כב): "ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד
לומר לפני רבו כולן נאמרו למשה".
כלומר, החידוש כלול בתוך המסורת והיא חלק מההתגלות.
ורבי חיים מוולוז'ין (תלמידו של הגאון מווילנא; 1749-1821) מבטא דברים
ברוח זו בספרו "רוח חיים", וזו לשונו:
"חז"ל באו ללמדנו, לבל נחשוב שמאחר היותינו מלובשים בחומר הגס,
לכן אנו נבזים באמת כחומר וכטיט חוצות, לזה אומר "סֻלם מצב ארצה" – זה
סיני, "וראשו מגיע השמימה" – דעיקר חיותינו מנשמותינו שהן משמי מרום;
ויש נשמות יראי אלוהים שהן גבוהות הגבהה למעלה יותר ממלאכי השרת, בזכות זה הנשמה
יכולה להתקשר בתורה. האדם השלם הוא כאילן הנטוע למעלה, וגופו יורד למטה הוא
הגוף ומדובק בשורשו העליון."
רבי
חיים מוולוז'ין, נציגו המובהק של עולם התורה ה"ליטאי" רואה בלימוד התורה
את "סיני", שהוא הסולם המחבר בין שמים וארץ, בו ניתן לעלות ולרדת
והאנשים העולים במדרגות אלו נדמים למלאכים ואף עולים עליהם במעלתם.
עמנואל
לוינס (1906-1995) רואה במימד האתי את "סולם ההתגלות", וכך הוא כותב[1]:
"אמרתי
זאת מהתחלה: המחקר שלי מוסב לעובדת ההתגלות, ליחס עם מה שמחוץ לאדם (ההדגשה
שלי – פ.ל.), שהוא מקיף את עצמו בו בידיעה, אינו הופך לתוכן פשוט של הפנימיות, אלא
נותר "בלתי ניתן להכלה", אינסופי ובכל זאת ביחס אתו. המשחבה שיחס זה,
שהוא בראש וראשונה פרדוקסלי, יוכל למצוא דגם באי-אדישות לאדם האחר, באחריות כלפיו,
שבדיוק ביחס הזה האדם נעשה "אני": ממונה בלי אפשרות להשתמט, נבחר,
מיוחד, בלית ניתן להחלפה, ובמובן זה בן חורין – החירות משמעה לפיכך היענות לשליחות
שאני היחיד שיכול להיענות לה; או יכולתי להיענות במקום שבו אני נקרא - [2]
זה הנתיב שאני נוטה לבחור בו כדי לפתור את פרדוקס ההתגלות: האתיקה היא הדגם לממדי
הטרסצנדנציה, ובתור בשורה אתית (kerygme ethique), התנ"ך הוא התגלות. "
נראה
לי שלוינס, בתרגום ההתגלות לאתיקה,
"השכיב" את הסולם והפך אותו מאנכי לאופקי. ה"שמים"
אינם למעלה, אלא ביחסיי עם האחר אליו אני מחויב.
דומני
שכל אחד מאתנו יכול לחלום את חלומו הרוחני על ה"סולם שמוצב ארצה ומגיע
השמימה",
להגדיר
לעצמו את החוויות המעצבות שהן בגדר "מזבח" או "סיני" עבורו,
לחשוב על העליות כהזדמנות לעבודה פנימית ולמחויבות בין אישדית וחברתית, ועל
הירידות כאפשרות להפוך את העולם המציאותי , את הארץ ואת הסביבה האנושית בתוכה בוא
חי, לטובה ויפה יותר, כדברי רבי מנחם מנדל מקוצק : "השמים שמים לה' , והארץ
נתן לבני אדם" – לעשות ממנה (מהארץ) שמים.
************************************************************************************************
[1] ההתגלות במסורת היהודית, בתוך
"מעבר לפסוק", עמ' 194 בתרגום
דר' אליזבט גולדווין, הוצאת שוקן 2007
[2] ואולי יש כאן תרגום לשפה
פילוסופית מודרנית של מושגים מסורתיים מספרות חז"ל כגון: מושבע ועומד מהר סיני, אין לך בן חורין
אלא מי שעוסק בתורה, אם אין אני לי מי לי
, וכשאני לעצמי מה אני , לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חוירן להיבטל ממנה ועוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה