"וחרב
לא תעבור בארצכם" - אפילו חרב של שלום.
פנחס לייזר
הרמב"ם,
במשנה תורה, (הלכות תעניות ב, ד) פוסק שצריך להתריע ולהתענות על המלחמה
(על החרב), וזה לשונו:
"על החרב,
כיצד? אפילו חרב
של שלום, כגון שערכו מלחמה גויים עם גויים ועברו במקום ישראל, אף על פי שאין
ביניהם ובין ישראל מלחמה, הרי זו צרה ומתענין [ומתריעין] עליה שנאמר: (ויקרא
כ"ו) "וחרב לא תעבור בארצכם" מכלל, שראיית המלחמה
צרה"
הביטוי
המעניין "חרב של שלום" מקורו בספרות חז"ל (תוספתא
תענית פ"ב, ה"י; בבלי תענית כ"ב, ע"א) והוא ביטוי
המתאר מלחמה של "גויים עם גויים" המתרחשת לעינינו ושעצם ראייתה היא צרה
לנו, ולכן ברכה היא לנו כאשר לא נהיה מעורבים בכל דרך שהיא, גם עקיפה, במלחמה מעין
זו, כפירוש רש"י בעקבות הספרא: "וחרב לא תעבר בארצכם: (תורת כהנים) אין
צריך לומר שלא יבאו למלחמה, אלא אפילו
לעבור דרך
ארצכם ממדינה למדינה ".
חז"ל,
בתוספתא תענית ובתלמודים, מדגימים את המושג "חרב של שלום" על-ידי סיפורו
של פרעה נכה (דברי הימים ב', ל"ה) המבקש
ממלך יהודה "הצדיק" יאשיהו לעבור בארצו, כדי להלחם בנבוכדנאצר, כאשר הוא
מצהיר במפורש :"מה לי ולך, מלך יהודה, לא עליך אתה היום,כי אל בית
מלחמתי" (דברי הימים שם, כ"א),
כלומר; אין לי כל כוונה להלחם בך. יאשיהו, לעומת זאת, מאמין שביכלתו לנצח את פרעה
נכה, עובד האלילים, אך הסיפור מסתיים במפלתו הטראגית של יאשיהו, וכך מתוארת
מפלה זו בלשון הגמרא (בבלי תענית כ"ב, ע"ב):
"וירו
הירים למלך יאשיהו ויאמר
המלך לעבדיו העבירוני
כי החליתי מאד" מאי "כי החליתי מאד"? אמר רב יהודה אמר
רב: מלמד
שעשו כל גופו ככברה." ואז, מתמודדת הגמרא עם שאלת ענישתו של יאשיהו,
על אף היותו צדיק, וכך לשון הגמרא: " אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי (יוחנן) [יונתן] מפני מה נענש יאשיהו?
מפני שהיה לו
לימלך בירמיהו, ולא
נמלך. מאי דרש? {ויקרא כ"ו}
"וחרב לא תעבור
בארצכם" מאי חרב? אילימא (אם תאמר) חרב
שאינה של שלום, והכתיב "ונתתי
שלום בארץ" אלא אפילו
של שלום, והוא אינו יודע שאין דורו דומה
יפה."
לכאורה,
משתמש יאשיהו בדרשה המקובלת על חז"ל כברכה המובטחת שאפילו "חרב של שלום" לא תעבור
בארצנו, ולכן מרשה לעצמו לצאת למלחמה, ללא התייעצות בירמיהו הנביא ובוטח בנצחונו
נגד פרעה, עובד האלילים, כי הרי מובטח לנו, עובדי ה' , "כי ה' אלוקיכם ההולך
עמכם להלחם באויביכם ולהושיע אתכם...". הגמרא מציינת כאן שתי סיבות למפלתו של
יאשיהו:
-"שהיה
לו לימלך בירמיהו, ולא נמלך"
- "והוא
אינו יודע שאין דורו דומה יפה"
הסיבה
הראשונה יכולה להתפרש כמעין "עקיפת סמכות" או כקבלת החלטות על-ידי המלך
"שלא על-פי הנהלים המקובלים". אך, דומני שהסיבה השניה (אינו יודע וכו..)
שופכת אור אחר גם על הסיבה הראשונה ולכן,אולי יש כאן בעצם רק סיבה אחת, מורכבת,
למפלתו של יאשיהו.
נראה לי
שהגמרא מלמדת אותנו פרק חשוב בקבלת החלטות פוליטיות שיש להן היבטים מוסריים
ורוחניים. היא אומרת לנו שרצוי, בעת קבלות החלטות מעין אלו, להיוועץ בסמכות
מוסרית ורוחנית בלתי-תלויה, המסוגלת להפריד בין שיקולים פוליטיים
ושיקולים רוחניים.
למלך, למנהיג
הפוליטי, אפילו אם הוא צדיק, קשה לעשות
הפרדה זו ויש סכנה גדולה שהאינטרס הפוליטי יסנוור אותו וששיקולו
ה"רוחני" יהיה מושפע משיקולים אחרים המשתמשים ברוחניות, כדי להצדיק כל
החלטה.
סוגיית יחסי
הגומלין בין הנביא והמלך, בין עולם המוסר והרוח, שחייב להיות בלתי-תלוי,
לבין העולם המעשי, הפוליטי, המחייב לעתים קבלת החלטות לא קלות היא מורכבת ביותר.
מי יתן
ונשכיל, בדורנו, לבנות זיקה חיובית ומפרה יותר בין מערכות אלו ויקויים בנו:
"ונתתי
שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד... וחרב לא תעבור בארצכם" אפילו "חרב של
שלום", שראיית המלחמה צרה, כדברי הרמב"ם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה