לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
האם, כדברי פרנץ רוזנצווייג, פרשת השבוע היא איגרת שנשלחת אלינו כל שבוע וניתן, בלי להיגרר לחשובה מאגית, לזהות בה משהו שפונה אלינו, כאילו הוא נכתב בימים אלו?
הר המוריה אליו הלך אברהם כדי להעלות את בנו יצחק לעולה על גבי המזבח, מזוהה עם הר הבית, שהפך להיות מוקד של מתיחות, במקום שהוא יהיה "בית תפילה לכל העמים". האם עלינו ללמוד מזה שבניגוד לאברהם שהבין שיש קול אלוהי אחר, האומר לו "אל תשלח ידך אל הנער", עדיין יש אנשים שחושבים שבמלחמת קודש יש הצדקה להרג ושיש ערך דתי לכיבוש ההר? גם במעמד המקודש ביותר של התגלות נצטווינו לעמוד מרחוק, לא לעלות להר, ואף לא לנגוע בו. ואולי הקדושה היא בגעגוע ובקשר בין הורה לילד, בין בני זוג, בין בני אדם בכלל?
שתהיה לכולנו שבת שקטה וטובה
פנחס, ציפי ובני משפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com
The English is not identical to the Hebrew
--------
Dear Family and Friends,
Tomorrow we'll read a story about another family who survived a mass destruction: Lot and his family are post traumatic survivors of Sedom.
Somehow, the daughters believed, while hiding in a cave, that both of them and their father were the only survivors in the entire world and therefore they got him drunk with wine, slept with him, got pregnant and gave birth to Moav and Amon.
I guess that when, like Lot's daughters, our entire world is confined to Sedom, or to our own shtetl, city, community, nation, race etc, our perspective is very limited and our post-traumatic reaction will narrow our options even more.
Shabbat Shalom to all,
Pinchas, Tzippie and Family
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה