הקשרים עתיקים וחדשים- Sacrifices and other alternatives of Worship

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

השבת נקרא מתוך 3 ספרי תורה והדבר מזמין אותנו להתבונן ב-3 הקשרים: השגרה, כלומר "פרשת השבוע", אותו חלק מהתורה המאפשר לנו לסיים מחזור שלם של קריאה בתוורה בשנה אחת; השבת אנו נכנסים גם לחודש חדש, חודש ניסן; כל חודש מזמין אותנו להתחדש ולכן יש גם קריאה מיוחדת לראש חודש; אך,חודש ניסן שהוא "חודש האביב" מזמין אותנו להתחדשות מיוחדת, המכינה אותנו לסיפור השחרור מעבדות לחירות ומזמין אותנו להתבונן במשמעותה של אותה חירות. השבוע ניתנה לנו הזדמנות, כאזרחים במדינה ריבונית דמוקרטית, לבחור את נציגינו בכנסת. היתה הפעם היענות גדולה ואזרחים רבים ניצלו את זכותם הדמוקרטית להצביע. אין ספק שדורנו זכה למה שדורות רבים בעם היהודי לא זכו. השאלה הנוקבת שיש לשאול - וכידוע בני אדם חופשיים יכולים לשאול ואף מחויבים לשאול - היא: האם כעם חופשי עלינו להסתפק בכך שכל אזרחי המדינה יכלו להצביע, או שמא עלינו לתת את הדעת על מהות הדמוקרטיה המחייבת שוויון אמיתי  בין כל אזרחי המדינה והמנוגדת לשלטון של עם אחד על עם אחר.

שבת שלום וחודש טוב לכולכם

פנחס, ציפי ובני משפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com

---

Dear Family and Friends,

This Shabbat, we'll start reading a new Book . Vayikra deals apparently with issues that aren't part of our everyday life:

"Sacrifices" aren't anymore the way we try to establish or to establish a relationship with G-d, the Absolute Other. Maimonides  (12^th Century) already knew that and considered them even as a "compromise", adequate and relevant in a period when people considered this as THE only valid option of Worship.

Does that mean that we have better alternatives, like prayer, study,  philosophical contemplation, compassion for deprived members of society and "tikun olam", more appropriate for our generation?

Do we have to live constantly with the sensation of loss and hope for revival and restoration of "more authentic patterns"?

Or, maybe we haven't found the way yet to translate the essence into more understandable and relevant categories?
Shabbat Shalom  and Hodesh Tov to all. 

Pinchas, Tzippie, and children

http://pinchaspeace.blogspot.com

וכבוד ה' מלא את המשכן - Intimacy and humility

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

בסוף פרשת פקודי המסיימת את ספר שמות, נאמר: "וכבוד ה 'מלא את המשכן, ולא יכֹל משה לבוא אל אֹהל מועד, כי שכן עליו הענן". הענן מפריד בין האדם, אפילו בין משה,גדול הנביאים, לבין האל. ואולי בא הדבר ללמדנו שהאדם אינו אלהים וגם שאינטימיות כרוכה בענווה ובכבוד הדדי לפרטיות

שבת שלום לכולכם ושנתעורר ביום רביעי עם תקווה מחודשת לחברה טובה יותר

פנחס, ציפי ובני משפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com 

---

Dear Family and Friends,

In the 2 Torah sections we'll read tomorrow, we read about a mask covering Moshe's face after his encounter with Divinity and also about a cloud covering the Tabernacle, when G!d's glory fills the Sanctuary (Place of Encounter).

Maybe this teaches us that intimacy requires humility and mutual respect for privacy.

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie, and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com

הגיגי פורים Purim reflections

Dear Family and Friends,

For our Sages, the inclusion of the Book of Esther in the Holy Scripture wasn't an easy decision. Nevertheless, they came to the conclusion that what happened on Purim and the Book of Esther have more to teach us than the obvious story.

Maybe, reducing it to the dimension of a story about evil Persians and good Jews is a bit simplistic; maybe every ethnic majority ruling a cultural, ethnic and religious minority has its "hamanic" tendencies. Sometimes, majorities feel threatened by minorities; this can happen everywhere and in all generations.

Mastering these xenophobic tendencies is a challenge for every individual and for every society.

Shabbat Shalom and - Purim Sameach to all,

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com 

-           

לבני משפחתנו, לחברותינו ולחברינו היקרים,

חז"ל לא ראו בהכללתה של מגילה אסתר דבר מובן מאליו, אך בסופו של דבר קבעו ש"אסתר ברוח הקודש נאמרה". דומני שלקרוא את הסיפור כמשהו שקרה ליהודים הטובים בשושן ע"י גויים רעים ואנטישמים עושה עוול ל"קדושת הספר".

אולי יש כאן מסר שהוא שאינו קשור לעם מסוים במקום מסוים בתקופה מסוימת: כאשר יש קבוצה אתנית ודתית השייכת לרוב השולטת על מיעוט אתני, תרבותי או דתי, לעתים הרוב מרגיש מאוים ע"י אותו מיעוט ומתעוררות נטיות "הָמָניות" (ישנו עם אחד ...ואת דתי המלך אינם עושים – אולי בעברית עכשווית : בלי נאמנות, אין אזרחות...) יתכן שסיפור המגילה מציב בפנינו אתגר: להתגבר על אותן נטיות "המניות" גזעניות מתוך ידיעה שאף אדם או עם אינו משוחרר מהן לגמרי.

פורים שמח ושבת שלום לכולכם,

פנחס, ציפי ומשפחתם

 [http://pinchaspeace.blogspot.com]

 Leiser family