לבני משפחתנו, לחברותינו ולחברינו היקרים,
מחר, בפרשת בשלח, נקרא את 'שירת הים'. 'קריעת ים סוף' מסמלת אולי כל מכשול הנראה לכאורה בלתי עביר בין המקום בו אנחנו נמצאים לבין המקום בו עלינו להיות, כדי להיות לגמרי בני חורין.
לעתים קרובות, פרשה זו נקראת בט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, כאשר 'השקדיה פורחת' ונוהגים לאכול מפרי ארצנו.
אולי "צירוף מקרים" זה עשוי ללמדנו שכדי שנוכל להעריך את 'פריחת השקדיות' ולהאמין שגם הפירות יגיעו, דרושה אמונה ביכולתנו לעבור את הים, ולא לטבוע בו.
שבת שלום ותהיה שנה טובה לאילנות ולכולנו
פנחס, ציפי ומשפחתם
Tomorrow, among other chapters, we'll read "Shirat HaYam"- the 'Son gof the Sea'; maybe 'crossing the sea' symbolizes every apparently insurmountable obstacle between where we are and where we want to be, or where we have to be in order to be really free.
Very often, the reading of this Passage coincides with "Tu biShvat", the "New Year of the Trees", when we celebrate the fruits of the Promised Land and when the almond trees start blossoming.
Maybe this 'coincidence" can teach us that in order to be able to appreciate the blossoming of trees and believe that there will be fruit on the trees, you have to believe in 'crossing the sea', in overcoming apparently insurmountable obstacle.
Shabbat Shalom and let us all be able to enjoy the trees and the fruit of the land.
Pinchas, Tzippie and Family
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה