מצוות "קלות"? Important and neglected commandments

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים

בשבת הקרובה נקרא את פרשת "עקב". מילת "עקב"  נדרשת וקוראים בה משמעות של "מצוות קלות  שהאדם  דש בעקבותיו" (עֵקֶב= עָקֵב), כלומר: מזלזל בהם. מהן מצוות קלות? האם יתכן שהיום יש נטיה להתייחס בזלזול גם למצוות חמורות ומרכזיות, כגון זכויות הגר וכבוד האדם? הרי גם בפרשה שנקרא בשבת  (ובפרשות רבות) נאמר: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". אולי יש להתבונן באומץ  בעדיפות הניתנת למצוות מסוימות ולבחון את עקביותה של בחירה זו, דווקא במצב בו אנו זוכים לחיות כבני חורין במדינה עצמאית? 

שבת שלום

פנחס, ציפי ובני משפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com

 כי נחם ה' ציון, נחם כל חרבֹתיה..

https://www.youtube.com/watch?v=EAC1ZfzgpnQ

https://www.youtube.com/watch?v=nyBn8bgFemM

Dear Family and Friends,

The name of the Torah-section we'll read tomorrow is "Ekev"; it has the same root (with different vowels) as "Akev"=heel and our Sages and Rashi read it as: And it will be, because you will heed: Heb. עֵקֶב, lit. heel. If you will heed the minor commandments which one [usually] tramples with his heels - i.e., which a person treats as being of minor importance.

 What are commandments treated as being of minor importance?

Is there a tendency today  to accord less importance to social issues? To a fair approach to strangers and proselytes? To human dignity?

Maybe the moral and spiritual priorities should be reexamined?

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com

-- כי נחם ה' ציון, נחם כל חרבֹתיה..

https://www.youtube.com/watch?v=EAC1ZfzgpnQ

https://www.youtube.com/watch?v=nyBn8bgFem

נחמה ותיקון Consolation and reframing

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

השבת שלאחר תשעה באב, הסמוכה לט"ו באב (יום התיקון) נקראת "שבת נחמו",

על שם ההפטרה שנקרא מחר.

בעברית עכשווית, ה"נחמה" באה למתן את התחושה הקשה שיש לאדם או לקבוצת

אנשים אחרי אסון. אך, במקרא אנו פוגשים שתי משמעויות לכאורה מנוגדות

למילה זו:

מצד אחד: וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. דהיינו:"התחרט"

וכמה פסוקים לפני-כן, בקשר ללידתו של נֹח, נאמר (בראשית פרק ה, כט) :

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'.

לכן, אולי יש להגדיר את השורש נ.ח.ם בצורה אחרת ולומר שמדובר בהתבוננות

שונה על המציאות, בין אם כתוצאה מכך ההרגשה היא רעה או טובה. יתכן שבכל

מקרה, התבוננות מחודשת באירועים מאפשרת שינוי לעומת קיבעון מחשבתי

המנוגד לצמיחה.

ט"ו באב שמח שבת שלום ומנחמת לכולנו

פנחס, ציפי ומשפחתם 

http://pinchaspeace.blogspot.com 

נחמו נחמו , עמי

https://www.youtube.com/watch?v=N4n7PyktCgA

 https://www.youtube.com/watch?v=5G-gFN08eNU

https://www.youtube.com/watch?v=x418TLeZQuU

https://www.youtube.com/watch?v=5k3VOsY9gWk

Dear Family and Friends,

Tomorrow's Haftara starts with the words "Nachamu"; the usual meaning of the root "NHM" in Hebrew, signifies: consolation.

Nevertheless, in the Torah we meet 2 apparent contradictory meanings of that word:

The Lord saw how great was man's wickedness on earth, and how every plan devised by his mind was nothing but evil all the time. And the Lord regretted [vayinahem] that He had made man on earth, and His heart was saddened.

However, just a few verses earlier we read in connection with Noah’s birth:

And he named him Noah, saying, "This one will provide us comfort [yenahamenu] from our work and from the toil of our hands, out of the soil which the Lord placed under a curse." (Bereishit 5:29).

Maybe we have to redefine the meaning of that root by saying that nehama can be defined as a new vision of reality that requires that a decision already taken be changed, or which creates a different relationship of consciousness or of emotion that lends new significance to an event beyond our control.

We wish you a Shabbat Shalom, that will provide us nechama=comfort

Pinchas, Tzippie and Family 

http://pinchaspeace.blogspot.com 

Nachamu, Nachamu...

https://www.youtube.com/watch?v=N4n7PyktCgA 

https://www.youtube.com/watch?v=5G-gFN08eNU

https://www.youtube.com/watch?v=x418TLeZQuU

https://www.youtube.com/watch?v=5k3VOsY9gWk

חורבן וחזון - Destruction and Vision

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים

בתחילת ספר דברים, קוראים אנו את נאום הפרידה של משה רבנו בו נאמר, בין יתר הדברים:

"שמֹע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין  גֵרו" וההפטרה לאותה שבת, שהיא שבת "חזון", מסתיימת במילים: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". דומני שנכון היום לתרגם את קינתו של ירמיהו על 'חורבן המקדש' כקינה על אבדן הקדושה בחיינו ובחברתנו, כאשר הקדושה, הטרנצנדנטיות בתוך החיים, היא לא אחרת מאשר ההסתכלות אל עבר האחר, דהיינו החתירה לצדק, חמלה ושלום.

שבת שלום ותשעה באב משמעותי.

פנחס, ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com

ביצוע נפלא של הקינה "אלי ציון ועריה

https://www.youtube.com/watch?v=0z1jnT9PaRU

Dear Family and Friends,

Tomorrow we start reading "Devarim", which is basically Moshe's last speech and legacy. In this admonition, we read: 'Hear the causes between your brethren, and judge righteously between a man and his brother, and the stranger that is with him'.

The Haftara (Isaia1) ends with the words: "Zion shall be redeemed with justice, and they that return of her with righteousness."

Maybe, nowadays we should understand Yirmiahu's eulogy about the Destruction of the Temple  as mourning about the loss of Holiness, Transcendence in our lives, in our Society. The transcendent dimension in our lives is about being concerned about the Other, i.e striving for Justice, Empathy and Peace.

Let us  have  a peaceful Shabbat and a meaningful Tish'a Be'Av

Pinchas, Tzippie and  Family

http://pinchaspeace.blogspot.com

Very moving interpretation of "Eli Zion"

https://www.youtube.com/watch?v=0z1jnT9PaRU

לסיום ספר במדבר - End of the Desert Episode

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

מחר נסיים לקרוא את ספר במדבר ויש לקראת סוף ספר זה עיסוק ב"מה יהיה" כאשר בני ישראל יכנסו לארץ המובטחת.

כשמסתיים פרק, נשאלת השאלה: ומה עכשיו?

הקריאה בתורה היא מחזורית והמשך הסיפור ידוע.

ספר במדבר מסתיים בפרשת מסעי, בה בין היתר מתוארים המסעות שעברו בני ישראל עד הגיעם לירדן. לשמות התחנות השונות מעניק המדרש משמעויות סמליות, לכן, ניתן אולי לחשוב שבמקביל למסעות הקונקרטיים שכל אחד אוחת מאיתנו עובר בחייו,יש במקביל מסע פנימי אינסופי בה הארץ המובטחת נשארת תמיד, כמו המשיח, משהו שתמיד "יגיע".

שבת שלום לכולכם,

פנחס, ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com

לקריאה נוספת: 

http://pinchaspeace.blogspot.co.il/2016/08/blog-post.html  

בפרשה יש שני "טעמים" נדירים; אחד מהם (קרני פרה מופיע רק בפרשת מסעי: קרני פרה), בקישור יש הקלטה של 3 הטעמים (קרני פרה, מרכא כפולה ושלשלת), לפי מנהג אשכנז

https://www.youtube.com/watch?v=LxkMwiEM7l4  

Dear Family and Friends,

Tomorrow we'll read the last section of Bamidbar and the generation who will enter the Land is already asking itself questions about "what will happen now?".

The Parasha (Torah section) we'll read tomorrow, among other topics, describes the journey the People of Israel followed until they rached the Jordan River. Our Sages interpret the names of the different milestones in a symbolic way. Maybe this means that each of us has both, a concrete, but also an internal journey to follow and the "Promised Land" is always, like the Messiah, an object of perpetuous longing.

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com

More o this topic (in Hebrew):

http://pinchaspeace.blogspot.co.il/2016/08/blog-post.html   

Here is a link to 3 "rare" Taamey Mikra (Trop); one of them appears only in our Parasha:

https://www.youtube.com/watch?v=LxkMwiEM7l4 

פשבן

מסע חיצוני ופנימי

ויסעו...ויחנו

פנחס לייזר

האם תיאור מסעות בני ישאל במדבר היא גירסה מקראית קדומה של ה-?waze האם, תוך כדי קריאת התורה, עלינו להצטייד במפה, כדי לעקוב אחרי כל התחנות המוזכרות בפרשה החותמת את ספר במדבר?

פרשני המקרא ניסו למצוא פשר לאזכור מסעות בני ישראל במדבר; חלקם (רש"י, רג'יו ואחרים) חשבו שהתורה מספרת לנו על כך כדי להדגיש את החסד האלהי כלפי בני ישראל. חסד זה התבטא בכך שלמרות שהותם במדבר, התאפשר להם לנוח. אחרים (הרמב"ם והרמב"ן) ראו צורך  בפירוט הזה כדי להבליט את הנס של שהות במקומות מרוחקים מיישוב, כדי שהדורות הבאים יאמינו במימד הנסי של מסעות בני ישאל במדבר במשך 40 שנה.

מחבר מדרש תנחומא מוסיף שתי משמעויות לתיאור המסעות, וכך לשון המדרש (תנחומא מסעי פרק ג'):

"אלה מסעי בני ישראל -  משל למה הדבר דומה? למלך שהיה בנו חולה הוליכו למקום אחר לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות, ואמר ליה 'כאן ישננו', 'כאן הוקרנו' 'כאן חששת את ראשך', כך אמר ליה הקב"ה: משה, מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני לכך נאמר 'אלה מסעי בני ישראל'.

 מדרש זה רואה בתחנות השונות מקומות המזכירים מעשים וחוויות.

בהמשך למגמה זו, אנו מוצאים שחז"ל מעניקים משמעות סמלית למקומות בהם חנו, למשל:

ולמה נקרא שמה רפידים? שריפו ידיהם מן העבירות. (פסיקתא דרב כהנא - פסקא יב אות טו)

וגם:

ויקרא שם המקום ההוא תבערה. אין תבערה אלא כאדם שהוא אומר 'תבער אש פלוני במקום', כך אמר להם משה לישראל: עשיתם תשובה ותשקע האש ואם לאו עדין היא במקומה.

'כי בערה בם אש ה''. על מה שאירע נקרא ולא כך היה שמו מקודם. כיוצא בו (שמות יז): 'ויקרא שם המקום ההוא מסה ומריבה' - ולא כך היה שמו מקודם ת"ל 'על ריב בני ישראל', על מה שאירע נקרא שמו. כיוצא בו (במדבר יא) 'ויקרא שם המקום ההוא קברות התאוה'. יכול כך היה שמו מקודם? ת"ל 'כי שם קברו את העם המתאוים' על מה שאירע נקרא. (ספרי פרשת בהעלותך פיסקא כח)

אני רוצה להציע המשך לכיוון פרשני זה; אם חכמים ראו בשמות שניתנו למקומות מסוימים אזכור לדברים שאֵרעו במקומות אלו, בין אם משמעות סמלית זו מוזכרת בתורה, בין אם היא נדרשת על ידי חכמים, אני מבקש לראות במסעות אלו, מעבר למשמעותם במרחב הריאלי, מעין תהליך של מסע פנימי.

המשנה הראשונה בפרק חלק (פרק יא במסכת סנהדרין, לפי הסדר בתלמוד הבבלי) פותחת במלים: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר "ועמך כולם צדיקים, לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי, מעשי ידי להתפאר", ומיד, מונה רשימה שלמה של אנשים  שאין להם חלק לעולם הבא.

 ובלשון המשנה: ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר "אין תחיית המתים מן התורה"                                                                                       חכמים ידעו כמונו שתחיית המתים אינה  מוזכרת בתורה באופן מפורש, ורש"י כותב בפירושו על משפט זה: הכופר במדרשים.

לדעתי, ניתן לקרוא שתי מלים אלו בפירוש רש"י כהזמנה להתייחס אל הטקסט ואל החיים לא כפשוטם ולראות בהם מימד נוסף, ואז משמעות המאמר במשנה היא: מי שמצמצם את הסתכלותו על הטקסט, על התורה, על החיים, ל"פשט" אינו חווה את מימד "העולם הבא" ובעצם "הורג" את הטקסט ואת החיים, אינו משאיר לו קיום.

דומני שהמשוררת והפסיכואנליטיקאית דנה אמיר  בספרה "על הליריות של הנפש" (בהוצאת אוניברסיטת חיפה ובהוצאת מגנס, 2008) קוראת למימד הזה "המימד הלירי של הנפש".

לכל יציאה מהשגרה אל  נופים חדשים וזרים יש מימד של "פשט" בו ההתייחסות היא לפרטים העובדתיים של מקום זה או אחר בו אנו מבקרים.

אך, המילה "מקום" עצמה אינה מילה פשוטה; במסורת המדרשית, גם האל נקרא "מקום", מכיוון ש"הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו".

כבר הרמב"ם במורה נבוכים (חלק א, פרק ח)  מתייחס למשמעויות השונות, הקונקרטיות והמופשטות של מילה זו בהקשרים שונים, וכך לשון הרמב"ם (תרגום מיכאל שוורץ)

"מקום. שם זה נקבע במקורו למקום המיוחד והכללי. לאחר מכן התרחבה הלשון לגביו ועשׂתה אותו שם לציון דרגתו של איש ומעמדו, כלומר, לשלמותו בעניין כלשהו, עד שאומרים פלוני במקום פלוני בדבר פלוני. יודע אתה כמה מרבים בעלי-הלשון להשתמש בכך באומרם: ממלא מקום אבותיו והיה ממלא מקום אבותיו בחָכמה או ביראה ובאומרם: ועדין מחלוקת במקומה עומדת, כלומר, בדרגתה. בדרך זאת של השאלה נאמר: ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג', 12), כלומר, לפי דרגתו ורוממותו במציאות . וכן כל אִזכור של מקום הבא ביחס לאל כוונתו דרגת מציאותו יתעלה אשר אין שווה לה ולא דומה לה, כפי שיוכח בהוכחה מופתית.

דוגמה לזאת היא מה שהסברנו כאן בדבר המשמעות של מקום באומרו: ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג', 12), שהרי יודע אתה שאותה משמעות עצמה היא משמעות מקום בדבריו 'הנה מקום אתי' (שמות ל"ג, 21) - דרגה של עיון, צפיית שׂכל ולא צפיית עין, בנוסף אל המקום בהר שעליו הוצבע, אשר בו אירעה ההתבודדות והושגה השלמות. "

בפרק לג,פס' ב נאמר:  " וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה'."

הביטוי "על פי ה'" מתייחס לפי חלק מהפרשנים (למשל רג'יו) לכך שמשה כתב את המסעות "על פי ה'". אבן עזרא ואחרים מבינים שהמוצאות והמסעות עצמם  היו "על פי ה'".

הביטוי "על פי ה'" עצמו  ניתן להידרש בכמה כיוונים. הוא יכול בין היתר לשמש מטאפורה למושג "מיתת נשיקה", המבטא קרבה אינטימית בין האל לאדם, אך אולי לא רק בשעת מיתתו של האדם, יש לראות בביטוי זה הפנמה של מימד אלהי בנפש האדם (דבקות), וכך לשון רבי יהושע העשיל מאפטא, בעל "אוהב ישראל" (ספר אוהב ישראל - פרשת מסעי )

"ולזה "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'", למען ידעו מקור ושורש הקדושה והמוצא של כל מסע ומסע. ועתה בא הכתוב לבאר המסעות בעצמם שנתעלו ונתדבקו למוצאיהם. ויסעו מרעמס"ס, היינו ר"ע מס"ס, מלשון כמסס נוסס (ישעיה י, יח) שנכרת ונבדל הרע מהטוב."

וכך ניתן לראות אולי את כל המסעות כתנועות בנפשם של בני ישראל המכינות אותם לחיים של עצמאות ואחריות.

ואולי, אין זה מקרי שאחרי תיאור המסעות במדבר, מסתיים הספר בציוויים בערבות מואב, על ירדן ירחו, המכינים את בני ישראל לכניסתם לארץ כנען; ניפוץ התרבות האלילית, חלוקת הארץ לשבטים, הכנת תשתית של ערי מקלט ומערכת משפט שתתנה את השראת השכינה בכבוד לצלם האלהים שבאדם.

המסע הפנימי , על כל תחנותיו, אמור להכין את את האדם לאחריות ולבגרות.

האם שנים ארוכות של גלות היוו מעין מסע פנימי המכשיר אותנו לחיים עצמאיים המאפשרים לנו לבנות חברה צודקת וחומלת  המנפצת אלילים? האם מסע כזה הוא תמיד חד- כיווני? האם  מסתיים אי פעם? דומני שימי בין המצרים מתאימים ביותר להתבוננות בשאלות  חשובות אלו.

פנחס לייזר, עורך שבת שלום, הוא פסיכולוג.