חברות וחברים יקרים,
לקראת ראש השנה ויום הכיפורים הבאים
עלינו לטובה, שהם ימי תפילה והתכנסות מרוכזים ואינטנסיביים, חשבתי, כחבר ותיק
בקהילה וכאחד משליחי הציבור, לשתף אתכם בכמה מחשבות שעלו אצלי.
דומני שימים אלו, בהם אנחנו נמצאים במשך
שעות רבות ביחד בתפילה, מהווים שיא של
חוויה רוחנית קהילתית, או יש בהם לפחות את הפוטנציאל למלא את המצברים הרוחניים שלנו ולהוות פתיחה
משמעותית לשנה החדשה.
יש לכל אחת ואחד מאיתנו אחריות שהתפילה,
במיוחד בימים אלו, תהיה משמעותית, אך נראה לי, שלנו כשליחי ציבור,יש תפקיד משמעותי
במיוחד, כי לשם כך "נשלחנו".
אין זה מקרי שאני משתמש במושג
"שליח ציבור", ולא ב"חזן", או אפילו לא ב"בעל תפילה", למרות שכל
שליח ציבור חייב גם להיות "בעל תפילה", כלומר בעל זיקה עמוקה לתפילה, אך
דומני שכשליחי ציבור, אנחנו מקבלים על עצמנו לא רק להיות מחוברים לעצמנו,
לרגשותינו, לצלם האלהים שבתוכנו ודרכו ל"אל הגדול, הגיבור והנורא", אלא
גם להיות מודעים כל הזמן לתפקידנו הציבורי והקהילתי ולתרום לתפילה משמעותית של כל
הקהילה.
משימה זו מתאתגרת במיוחד, כי כל אחד
ואחת מאיתנו מגיע לתפילה ממקום שונה, ולעתים הדבר האחרון שמתחשק לעשות, גם בימים
אלו, זה להתפלל. לא תמיד המילים שבמחזור ובסידור מהוות את המפתח הנכון
ל"עבודה שבלב"; לא תמיד מצב הרוח מתאים לתפילה.
במצבים אלו, הציבור יכול לעזור לכל אחד
מאיתנו להתחבר, בתנאי שנוצרת האווריה המתאימה לכך.
לדעתי, הציבור כולו יכול לתרום לאווירה
ראויה של תפילה, אך לשליחי הציבור יש את היכולת ואת עיקר האחריות ליצירת תהליך
ציבורי של עבודה שבלב.
לעתים קרובות, הניגון והשירה הם ההופכים
את התפילה בציבור לחוויה משמעותית. לכן, נראה לי נכון יותר ששליחי הציבור יאמצו
ניגונים ידועים ואהובים המתאימים לתפילות השונות; לעתים, יש לשליח ציבור רצון
להתחדש ולהכניס לתפילה ניגון שאינו מוכר לציבור. רצוי במקרים אלו שהמנגינה תהיה
קליטה ושייעשה מאמץ ללמד את הניגון לקהילה, על ידי ערב הכנה בה שליחי הציבור
לומדים ומלמדים ניגונים פחות ידועים. אני מניח שלא נספיק לארגן ערב כזה, לפני החגים השנה, אך הטכנולוגיה החדשה מאפשרת
להעלות לאתר הקהילה, לידיעות ידידיה ולדף הפייסבוק קישורים להקלטות ולניגונים
ובהחלט מומלץ לעשות זאת. דומני שחזנות עלולה ליצור מעורבות פחותה של הקהילה מאשר שירה
משותפת, והיא עלולה גם ליצור אצל חלק מהמתפללים אדישות והתרחקות.
התפילות בימים הנוראים ארוכות (לטעמי,
אף ארוכות מדי), ולכן נוצרים מטבע הדברים רגעים לא מעטים בהם חלקים בציבור מאבדים
ריכוז, עניין וכוונה. רגעים אלו עלולים לפתות אותנו לנהל שיחה עם חברינו ושכנינו.
נראה לי שבמקרים אלו, כדי לא להפריע לאווירת התפילה, עדיף לקחת פסק זמן ולנהל
שיחות אלו, בשקט, מחוץ לאולם התפילה.
כמו-כן, עיון בדברי תורה מעניינים,
במחזורים עם קטעי ספרות ושירה דוגמת
"ממך אליך" עשויים, מניסיוני, לחבר אותנו מחדש ל"עבודה שבלב",
כאשר חלק מהפיוטים כבר לא "עושים לנו את זה".
אני מאחל לכולנו שנה טובה, שנה של
משמעות בתפילה, שנה של עשייה מצמיחה ותסיסה רוחנית, מתוך כבוד הדדי ואחווה בתוך
קהילתנו הנפלאה.
פנחס
