לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים
המעבר החד בין יום הזיכרון ליום העצמאות מעורר תהיה וסימני שאלה; האם אנחנו בנויים למעברים פרדוקסליים אלו?
לפני מספר שנים, בני היה בחופשה מקורס טיס וליווה אותי לקברו של אבי, כאן בירושלים. אבי שרד את אושוויץ. גם מי שכמוני מעולם לא האדיר צבא ומלחמה, לא יכול היה שלא לחשוב שחיינו במדינה ריבונית, בה אנחנו יכולים להגן על עצמנו, הוא נס ומקור לשמחה גדולה, דבר שאבי ז"ל ובני דורו לא יכלו לחלום עליו. ולכן, יש בהחלט מקום לשמוח ולברך על הנס הזה.
יחד עם זאת , יום הזיכרון חייב להזכיר לנו בעיקר את המחיר הכבד של מלחמות ולעודד אותנו לעשות ככל אשר ביכולתנו כדי להפסיק את מעגל הדמים, כדי שכל יושבי חבל ארץ זה יוכלו לחיות בשלום, כבני חורין.
שיהיה חג עצמאות שמח
פנחס, ציפי ובני משפחתם
הילה כהן אלעזר שרה דויד גרוסמן
לזכרו של אורי גרוסמן, בנם של מיכל ודויד
Dear Friends and Family,
Today we are celebrating 69 years of Independence. Is this the State we dreamt about? Are we evaluate its importance in the historical continuum of the Jewish People or of mankind?
I guess we aren't able to answer all these questions positively and the path of liberation may be longer ; even the Exodus lasted 40 years until the Jewish People reached the "Promised Land".
All this doesn't change the fact that we can rejoice what has been achieved already: the freedom to assume responsibility over our lives. This liberty is a blessing, but also a challenge. Let us hope (and pray) to be strong enough to assume that challenge.
Chag Sameach to all,
Pinchas, Tzippie and Family
הילה כהן אלעזר שרה דויד גרוסמן
לזכרו של אורי גרוסמן, בנם של מיכל ודויד
 |
Click here to Reply or Forward
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה