חברות וחברים יקרים,
קשה לי, כאדם יהודי מאמין ושומר מצוות החי במאה ה-21 , לקרוא את סיפור פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן. כמו-כן, כשאני קורא בשמואל א' ותחילת שמואל ב' וגם בהמשך את הסיפורים רוויי האלימות וההרג, אני שואל את עצמי לעתים למה עליי לראות בדויד המלך דמות להערצה. ברור שהיה לא פחות הרג ואלימות במאה ה-20 ועדיין יש ניסיון לפתור סכסוכים בכוח הזרוע, אך דומני שלפחות מבחינה ערכית והצהרתית, האנושות בחלקה הבינה שאין זו הדרך הנכונה ושיש מחיר כבד לשימוש בכוח.
מזלינו כיהודים הנאמנים למסורת היא שהתנ"ך הוא אמנם הספר "הקדוש" הבסיסי של תרבותנו ואמונתנו, אך חכמי המשנה והתלמוד לימדו אותנו שכדי שהוא יהיה רלוונטי, עלינו לפרש ולדרוש אותו. וכך היה להם חשוב לפרש את מעשה הקנאות של פינחס כדבר חריג, שניתן להבין אותו ולהצדיקו בדיעבד רק בנסיבות המדויקות בהן הוא התרחש, ולא לראות בו בשום אופן מודל לחיקוי. לא חסרות דוגמאות לגישתם האמיצה והמהפככנית של חז"ל. האם גם היום יש אומץ פרשני כזה?
שבת שלום לכולכם
פנחס, ציפי ובני משפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com
דממה דקה - אהוד בנאי (בהשראת ההפטרה במלכים א, יט)
English different from Hebrew
Dear Family and Friends,
Tomorrow we'll read an interesting story about the 5 daughters of Tzelofchad, who were audacious enough to claim the right of inheritance. G-d was on their side, although there was no precedent of women inheriting land. Even more interesting is the fact that Tzelofchad died "because of his sins". Maybe this teaches us that innocent children (male or female) shouldn't be punished because of their father's misdeeds.
Shabbat Shalom to all
Pinchas, Tzippie and Family
http://pinchaspeace.blogspot.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה