יום חמישי, 30 במאי 2019

במדבר ירושלים


במדבר ירושלים
פנחס לייזר

אני מניח שקוראים רבים יתמהו על הכותרת שבחרתי לדבר תורה זה, ירימו גבה וישאלו: "מה עניין שמיטה להר סיני".
ובכן, הסיבה לכותרת מוזרה זו אינה קשורה למזג האוויר המדברי של ירושלים; היא גם לא קשורה לעובדה שהיה לי קשה להחליט אם לכתוב על פרשת במדבר , על ספר במדבר או על יום ירושלים, ואז החלטתי למצוא דרך לכתוב על שתי "פרשות השבוע"; את הפרשה שאנו קוראים בשבת, ואת האירוע העכשווי אותו אנו מציינים מאז סיומה של מלחמת ששת הימים.
דומני שיש בצמידות בין ספר במדבר ליום ירושלים משהו מהותי; איני בא לפתח תיזה תיאולוגית הטוענת שהקב"ה החליט לבחור את העיתוי הזה, כי אין לי עסק בנסתרות.
לכאורה, כידוע, ירושלים, היא היום בירתה של מדינת ישראל הריבונית; חלק מאומות העולם מכירים בה וחלקם עדיין מתייחסים  אליה באמביוולנטיות מסוימת, בגלל שיקולים פוליטיים מגוונים. העיר מיושבת, איננה "מדבר", וליהודים החשים צורך בהתאמה בין מילות התפילה למציאות ולאמת , קשה לומר את הנוסח המסורתי המקובל לתפילת "נחם" בתשעה באב: העיר אינה אבלה בלי בניה, אינה חרבה בהווה, כפי שהיתה במשך שנים רבות.
בהיותי עדיין בחו"ל, כאשר חיילי צה"ל נכנסו לעיר העתיקה והגיעו לכותל המערבי, בדומה ליהודים רבים בארץ ובעולם, התרגשתי והיה לי ברור, במשך כמה  שנים, גם אחרי עלייתי ארצה, שיש מקום לברך על הנס ולקרוא את ההלל השלם בברכה, לא פחות מאשר ביום העצמאות.
בשנים לאחר מכן, התוודיתי לביטוי "לשנה האחרת", המופיע מספר פעמים בתלמוד:
במסכת שבת (כא, ע"ב), מספרת לנו הגמרא בקיצור את סיפור חנוכה, וזו לשונה:
"מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה, תמניא. אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון, שכשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים . לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה."
כמו-כן, מספרת לנו הגמרא במסכת עבודה זרה (ח, ע"א) על  החרדה  בה נתקף אדם הראשון כשראה שהימים הולכים ומתקצרים, וכך לשון התלמוד:
"תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה]. כיוון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר 'מנהגו של עולם הוא', הלך ועשה שמונה ימים טובים לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים. "
הביטוי הזה מופיע עוד מספר פעמים, אך דומני שבשני המקרים שהזכרתי מבחינה הגמרא בין תגובה ספונטנית לבין תגובה שקולה, המתאפשרת מתוך פרספקטיבה. הביטוי "לשנה האחרת" מבטא מצב שבוחן מציאות מסוימת לאורך זמן, והזמן איננו דווקא שנה קלנדרית אחת.
דומני שהקושי להכריע היום ובשנים האחרונות  בין הגדרות שונות למה שאירע ביום כ"ח באייר ולמשמעות אירוע זה בימינו הכתיב שם לא מחייב, שהוא "יום ירושלים", כאשר כל אדם, או כל מגזר יכול להעניק להגדרה נייטרלית זו את המשמעות בה הוא בוחר.
כאדם יהודי, ציוני מאמין ושומר מצוות (שמעתי שהרב עמיטל זצ"ל נהג  לומר שהתורה ניתנה בסיני והדת בשושן הבירה...) שבחר לעלות ארצה לפני 48 שנים ומתגורר בירושלים מתוך בחירה ואהבה,  אינני מפסיק לחשוב, ולא רק בכ"ח באייר, על עירי האהובה ועל מקומה במסורת, בחיים הרוחניים ובהיסטוריה, ולכן איני יכול גם להתעלם מהעובדה שהיא גדלה, שיש בה אוכלוסיה מגוונת , שיש בה מתחים מסוגים שונים, ושחלקים ממנה מהווים מקור למחלוקת ולחוסר סובלנות בין אנשים שונים בעלי השקפות עולם שונות. לחלק ממחלוקות אלו יש פוטנציאל  הרסני ביותר של פיצוץ והרג.
ואז, כשאני קורא פסוקים נפלאים כגון "שאלו שלום ירושלם, ישליו אוהביך" או "ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו" ודרשת חכמים "עיר שעושה כל ישראל חברים", אני תוהה על הפער בין החזון לבין המציאות ומגיע למסקנה שטרם הגענו ל"שנה האחרת"

התלמוד במסכת תענית (ה, ע"א) מביאה פירוש דרשני של רבי יוחנן על פסוק בהושע:
 וא"ל רב נחמן לר' יצחק: מאי דכתיב (הושע יא, ט) 'בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר' משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר?! א"ל. הכי א"ר יוחנן: אמר הקב"ה: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים למעלה?  אין (כן) דכתיב (תהלים קכב, ג) 'ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו'. 
רש"י וגם פרשנים אחרים רואים בהטבת מעשיהם של בני אדם בירושלים "של מטה" תנאי לחיבור עם ירושלים של מעלה ולאיחוד, וכך לשון רש"י על אתר:
"לא אבא בירושלים כו' - והכי קאמר: עד שיהא בקרבך קדוש למטה דהיינו ירושלים, לא אבוא בעיר שלמעלה."
הקדושה והחיבור מצריכים עבודה בירושלים של מטה, כדי שהעיר תהיה מאוחדת
דומני שאין צורך להרחיב את הדיבור על מעשי התגרות ואדנות אלימים שנעשו במסגרת חגיגות יום ירושלים במשך שנים רבות. דומני שאין צורך להסביר שמעשים אלו של השפלה אינם תורמים לאיחודה של העיר ולקדושתה, וזאת בלשון המעטה.
יש לברך על יוזמות אזרחיות חשובות של קהילות וארגונים המקדמות חיבור בין אוכלוסיות שונות בעיר והעשויות בבוא הזמן לקדם את איחודה האמיתית.
יציאת מצרים היוותה שלב ראשון בשחרור העם מעבדות; היה צורך ב-40 שנות מדבר שבמהלכן ניתנה תורה ובודר חדש עד לכניסת בני ישראל לארץ ישראל.
ואולי, בכל הנוגע לירושלים, אנחנו עדיין בתהליך "מדברי"; אל לנו "לעלות בחומה" ולזרז את הקץ. עד שנגיע לחיבור בין ירושלים של מטה לירושלים של מעלה, דרושים מעשים שיקדמו את האיחוד בין כל בני האדם החיים בעיר הזאת, ואז, אי"ה נוכל להגיע ל"שנה האחרת".

פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שישי, 10 במאי 2019

האישי והציבורי -Counting as Liberation

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
בפרשת אמור, אותה נקרא מחר, מוזכרים כמה דינים המתייחסים למשמשים בקודש, לכוהנים, וגם לכהן הגדול. בין יתר ההלכות מגבילה התורה את ההיתר שיש לכוהנים להפסיק את עבודתם ולהיות בקרבת המת. לכהן הגדול אפילו נאסר ל"היטמא" לקרובי משפחה מדרגה ראשונה - באופן פרדוקסלי,לימדו אותנו חז"ל שהוא מיטמא ל"מת מצוה"; כלומר: למקרה בו הוא נתקל בגופת אדם לא מוכר המוטלת בשדה, אבל סוגיה זו מצריכה עיון מיוחד - 
דומני שהמקרא והמסורת מזמינים אותנו לחשוב על המפגש המורכב בין המקום האישי לבין הציבורי. נראה לי שרבים יכלו לחוות את המתח הזה בימים האחרונים ובוודאי  אין בהכרח תשובה חד-משמעית לגבי ההכרעה הנכונה.
שבת של שלום וימים של עצמאות משחררת ומקווה
פנחס, ציפי ובני משפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com

אין לנו ארץ אחרת
וגר זאב עם כבש

Dear Family and Friends,
Counting the days between Pessach and Shavuot, the Omer, reflects the fact that , alike nature, liberation is a process, and sometimes, there are, at all levels, ups and downs, but as long as, even though cyclic, the direction is upwards and in a positive direction, that process reflects growth. Counting the days gives us the opportunity of acknowledging that process in a more responsible and conscious way.
Shabbat Shalom to all. 
Pinchas, Tzippie and Family 
 http://pinchaspeace.blogspot.com
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום חמישי, 18 באפריל 2019

חירות קשה The Difficult Process of Liberation

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
ההגדה ערוכה על פי המודל הבסיסי המוזכר במשנה פסחים: מתחילים בגנות ומסיימים בשבח. כנראה שאין קיצורי דרך; חייבים להזכיר את נקודת המוצא (העבדות), את התהליך (המסע במדבר במשך 40 שנה), ואת ההגעה לארץ המובטחת. ואכן, לקח לבני ישראל 40 שנה להשתחרר בצורה מספקת מהתודעה העבדית כדי להיכנס לארץ כנען. גם אז, עברו כמה דורות עד שהתבססה מלכות ישראל.
יתכן שעלינו ללמוד מהסיפור המכונן הזה, שתהליך השחרור איננו פשוט; גם כשהגענו לכאורה לעצמאות ולשחרור מ"עול גלויות", עדיין יש שתי מגמות המסכנות את השחרור האמתי; מגמת "מהתנ"ך עד הפלמ"ח", שהיווה נסיון להתעלם מכל מה שהצטבר במהלך השנים בהם היינו תלויים בעמים אחרים, וגם היה כרוך בניסיון לא להתייחס לשואה, אלא ביצירת עבריות חדשה. הכחשה זו פינתה את מקומה לנסיגה לא פחות חמורה מהשחרור; התקרבנות ניצחית, המתעלמת מכל אחריות מוסרית הנובעת מהיותנו עם חופשי, ריבוני בארצנו. כנראה שתהליכי צמיחה וגדילה, במישור האישי, וגם במישור הקולקטיבי, דורשים התבוננות, זמן ואומץ.
שבת של שלום, וחג שמח של שחרור לכולנו
פנחס, ציפי ובני משפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com
שירת העשבים - נעמי שמר - ביצוע: שולי רנד
https://www.youtube.com/watch?v=A-6m6CKOdC4
קרב יום- ביצוע: אביתר בנאי
https://www.youtube.com/watch?v=rgCjyK_TRlI
חד גדיא - ביצוע: חוה אלברשטיין
https://www.youtube.com/watch?v=xResWVCd4B8
Dear Family and Friends,
Liberation is a Process; The Mishnah teaches us that we have to start telling the story with the Slavery and afterwards being thankful for the Liberation. Even after the Exodus, it took 40 years in the desert before reaching the Promised Land. Maybe this teaches us that denial of the Past doesn't generate real Freedom; but also, being plunged into the past and preserving a victimized identity impairs the option of a real Liberation, including Moral Responsibility. The Process of Growth, at an individual level as well as at a collective level, requires self- reflection, time and courage.
A Shabbat of Peace and a Pessach of Liberation to All
Pinchas, Tzippie and Family
http://pinchaspeace.blogspot.com
שירת העשבים - נעמי שמר - ביצוע: שולי רנד
https://www.youtube.com/watch?v=A-6m6CKOdC4
קרב יום- ביצוע: אביתר בנאי
https://www.youtube.com/watch?v=rgCjyK_TRlI
חד גדיא - ביצוע: חוה אלברשטיין
https://www.youtube.com/watch?v=xResWVCd4B
-- 
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שישי, 5 באפריל 2019

חופש הדיבור אינו זהה להסתה


Pinchas Leiser pinchas.leiser@gmail.com

12:30 (3 minutes ago)
to Pinchas, bcc: pinou-shiur-italki, bcc: pinou-shiur-taanith, bcc: יונת, bcc: קבוצת, bcc: Shai, bcc: Tamar, bcc: בני, bcc: כרמית
לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים
לדעתי, השילוב בין פרשת השבוע ( תזריע) למפטיר (פרשת החודש)  מזמין אותנו להתבוננות.
המסורת הפרשנית, החל מחז"ל, רואה בצרעת עונש על "לשון הרע";לעומת זאת, במפטיר, בפרשת החודש (שמות יב) אנו קוראים על הציווי להקריב קרבן פסח,  ולהכינו מראש כמה ימים לפני היציאה ממצרים; במעשה הזה יש גם ביטוי לאמונה, אך גם לא מעט התרסה נגד האמונות המצריות.
דומני שהתורה אולי מלמדת אותנו את ההבדל בין האומץ לבטא, במילים או במעשים,  את האמת שלנו, בלי להסית, לזלזל ולעשות דלגיטימציה לאנשים בעלי אמונות שונות. חבל שבמערכת הבחירות לא הקפידו להבדיל בין מחלוקת מכובדת לשם שמים לבין הסתה ודלגיטימציה. יש לקוות שהבוחרים יידעו לבחור נציגים המסוגלים לנהל מחלקות  מתוך כבוד ולהוציא אחרים מהמחנה.
שבת שלום, חודש  טוב ובחירות טובות
פנחס, ציפי ובני משפחתם

מי האיש החפץ חיים...חוה אלברשטיין

Dear Family and Friends,

Tomorrow we'll read about various forms of impurity. According to Rambam (Maimonides), the concept of impurity is related to the necessity of keeping people away as much as possible from the Sanctuary, since Holiness requires Distance.
 Maybe this teaches us that Holiness cannot be easily accessible; otherwise it could be taken for granted. A certain degree of "romanticism" is needed; there has to be something  left to dream about.
Shabbat Shalom  and  Hodesh Tov  to all.
 Pinchas, Tzippie  and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com
מי האיש החפץ חיים...חוה אלברשטיין

פשבן
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שישי, 22 בפברואר 2019


Pinchas Leiser
25 mins
בני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
יש מחלוקת בין פרשני המקרא לגבי סדר האירועים המסופרים לנו בפרשות אלו; האם הקמת המשכן קדמה לחטא העגל, בהתאם לסדר הפרשות, או שמא מהווה המשכן תיקון לחטא העגל והסדר בתורה אינו מבטא בהכרח סדר כרונולוגי (אין מוקדם ומאוחר בתורה...).
מחלוקת זו מעניינת ויש לה השלכות רבות ומשמעויות שונות. אך, נראה לי שבכל מקרה, חכמינו הרגישו שיש קשר בין האירועים; אותו להט דתי/רוחני יכול לגרום להקמת משכן של קדושה, אך הוא יכול גם, בהנהגת אהרון, הכהן הגדול, אחיו של המנהיג, ליצור עגל, הגורר אחריו חלקים גדולים בעם שאינם מבחינים בין קדושה אמתית, הדורשת גבולות וריסון.
ואולי והאלהתה של אדמת ארץ ישראל ושכרון הכוח עיוותו ביומיים האחרונים את סולם הערכים בציונות הדתית ויצרו עגל המתחזה למקדש?
באיחולים לשבת של שלום ולהתפתכחות מאשליות
פנחס, ציפי ובני משפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com

-- לא בחיל , לא בכוח (ישי ריבו)
When Moshe saw the people of Israel dancing around the golden calf, he broke the Tablets of Testimony (Luchot Haberith) and threw them down. I didn't see any commentator blaming Moshe for doing this; on the contrary: the Midrash and Rashi are praising him.
Maybe this teaches us that any concrete object, even if "G'd's script is engraved on it", shouldn't be an object of adoration and worship; There isn't anything in this world - no person, no stone, no grave, no land, no building - that can be considered Holy; holiness cannot be perceived with our senses, since it's something we cannot possess, control or reach. We can try to be as human as possible, contribute to a more human society and hence strive as much as possible towards the Unreachable Other.
Shabbat Shalom to all
Pinchas, Tzippie and Family
http://pinchaspeace.blogspot.com

-- לא בחיל , לא בכוח (ישי ריבו)
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שישי, 1 בפברואר 2019

החרב, המזבח והסנהדרין Idolatry and ethnocentricism

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
"ואלה המשפטים"- מילים אלו פותחת  את הפרשה שנקרא מחר - "ו" החיבור מחבר פרשה זו לסיומה של הפרשה הקודמת,  המסתיימת בתיאור המזבח, עליו מותר להקריב קרבנות. ראינו שאסור להניף "חרב" על המזבח, כי החרב, כסמל לאלימות, מחללת את המזבח. ורש"י, בעקבות המדרש מסביר את סמיכות הפרשות במילים "למה נסמכה פרשת דינים לפרשת מזבח? לומר לך שתשים סנהדרין אצל מזבח.
אולי בא הדבר ללמדנו שהסנהדרין, בית המשפט העליון, הוא הערובה לאיזונים הנכונים בין הכוח (החרב) לבין הלהט הדתי הפולחני (המזבח)
שבת של שלום, תקווה ואיזונים נכונים וחודש טוב.
פנחס, ציפי ובני משפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com

ולזכרו של חיים גורי שהלך מאיתנו לפני שנה- "אני גר כעת בספר ישן" - לחן וביצוע: רונה קינן
https://www.youtube.com/watch?v=bGzhRiHvyGI
Dear Family and Friends,
The proximity between the interdiction of worshipping idols and the obligation of defending the rights of the stranger, since "we were strangers in Egypt", probably teaches us to adopt a moral attitude when we deal with our historical memories; ethnocentric narcissism, leading to oppression of the stranger  is probably a very well known and popular form of idolatry and reflects a deplorable but understandable human weakness.
Shabbat Shalom to all,
Pinchas, Tzippie and  Family
http://pinchaspeace.blogspot.com 
   ולזכרו של חיים גורי שהלך מאיתנו לפני שנה- "אני גר כעת בספר ישן" - לחן וביצוע: רונה קינן
https://www.youtube.com/watch?v=bGzhRiHvyGI
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שישי, 18 בינואר 2019

שירה כפרספקטיבה של תקווה ואור Poetry as Eternity

בני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
"שירת הים" המופיעה בפרשה שנקרא מחר מתחילה במילים "אז ישיר"; מילים אלו איפשרו לחז"ל לפרשן כנבואה לעתיד ולראות בהן רמז ל"תחיית המתים". במדרש התנאים ספרי על ספר דברים יש משפט על שירה, האהוב עליי במיוחד:
"גדולה שירה שיש בה עכשיו, ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה לעולם הבא"
בשבוע שעבר קראנו על "מכת החושך" ותיארנו אותו כעיוורון, כחושך פנימי ואף כעיוורון מוסרי; כל מי שהיה חשוף רק לכותרות העתונים ולעיקרי החדשות אינו יכול שלא להבחין בעיוורון המוסרי וב"מכת החושך" המאפילה על לא מעט אור, אך השירה מאפשרת הסתכלות שהיא מעבר ל"כאן ועכשיו", היא מאפשרת פרספקטיבה, תקווה, צמיחה והתחדשות
שבת של שירה, תקווה והתחדשות לכולכם.
פנחס, ציפי ובני משפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com
שירת העשבים ( נעמי שמר - ביצוע: אתי אנקרי)
https://www.youtube.com/watch?v=sFfgH0oJdwE
Dear Family and Friends,
Tomorrow, we'll read about the Crossing of the Red Sea. The Midrash tells us that the Angels wanted to 'Sing" and Praise G-d, who reacted by saying:" My handiwork is drowning and you want to sing?!" Another Midrash describes Song, Poetry and Praise as being untemporal. Maybe this teaches us that "Praise", "Song" and "Poetry" should be "pure" and beyond "time, expressing Joy at being rescued does without gloating over the enemy's defeat" . The great poet, Wislawa Shimborska, left this world 7 years ago; her poetry, even when dealing with everyday issues, reached eternity. May her memory be blessed.
Shabbat Shalom to all and Shana Tova to the Trees.
Pinchas, Tzippie and Family
שירת העשבים ( נעמי שמר - ביצוע: אתי אנקרי)
פורסם על ידי ב- אין תגובות:
הירשם ל- רשומות (Atom)