ויקרא אל משה - ומי שמע?*
רש"י, בעקבות חז"ל (יומא ד, ע"א), מדייק בלשון הכתוב:
"ויקרא אל משה" – הקול הולך ומגיע לאוזניו של משה וכל ישראל לא שומעין".
השאלה המעניינת בהקשר זה היא: במי תלויה השמיעה? ב"משמיע" או ב"שומע"? או בשניהם גם יחד? (בהקשר זה, קשה שלא להיזכר בהלכה, כפי שהיא מנוסחת ברמב"ם (הלכות שופר ב, ד ), לגבי תקיעת שופר: 'לא יצא ידי חובתו, עד שיתכוין שומע ומשמיע.')
בנוסף לכך, מהו הכלי שדרכו 'שומעים' את קול ה'? ומהו אותו "קול ה'"?
רש"י מוסיף דבר מה בפירושו העשוי לשפוך אור על סוג הקול והשמיעה, וכך לשונו:
"מאוהל מועד – מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאוהל"
מכיוון שלא שמענו שאוהל מועד היה מוקף בקיר אקוסטי אטום ובמערכת בידוד משוכללת, ואף תקרה לא היתה לו, יש להניח שמדובר כאן ב'קול' וב'שמיעה' מאיכות אחרת.
ומדרש התנאים ספרא (ה) אף מבאר את הדברים:
"יכול מפני שהקול נמוך? תלמוד לומר: 'את הקול'; מה הקול המתפרש בכתובים 'קול ה' בכֹּח, קול ה' בהדר; קול ה' ֹשֹבֵר ארזים'; אם כן, למה נאמר 'מאוהל מועד'? מלמד שהיה הקול נפסק".
אם כן, הדבר המונע את שמיעת הקול איננו בעיית שמיעה או מגבלה אקוסטית, אלא הדבר תלוי ברצונו של 'המשמיע' או ביכולתו וברצונו של ה'שומע' או בקשר בין השומע למשמיע.
ישעיהו ליבוביץ (ב'שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע') מביא את דברי בעל "המדרש הגדול" בנושא זה, המציג קריאה מסוימת בדברי הספרא, המובאים על ידי רש"י:
"... יכול שהיה [הקול] נמוך? תלמוד לומר: "הקול" המפורש בכתובים; ואם כן, מה זה (משה) שומע וזה (עם ישראל) אינו שומע? אלא כל שהקב"ה רוצה בו שיישמע, הוא שומע, והשאר אינם שומעים"
על פי תפיסה זו, שמיעת הקול תלויה אם כן בחסד אלוהי והקב"ה בוחר את אלה שישמעו את קולו.
לעומת גישה זו, ניתן לקרוא את דברי רבי חיים בן עטר, בעל פירוש 'אור החיים' גם בדרך אחרת, וכך לשונו:
"ויקרא אל משה - אולי שיכוון הכתוב להודיע תעצומותיו יתברך, שיקרא בקול גדול ולא ישמענו זולת את אשר יחפוץ, והוא אומרו 'ויקרא אל משה', שהגם שקרא, לא נשמע הדיבור אלא אל משה ולא למי שלפניו"
האם הכוונה ב"אשר יחפוץ" היא אשר יחפוץ בו ה', כדברי בעל המדרש הגדול? או שמא מתכוון בעל אורח חיים לומר שכל מי חפץ לשמוע את קול ה' יוכל לשמוע אותו, ואין הדבר תלוי אלא באדם עצמו?
פרופ' ישעיהו ליבוביץ מנסה להציע מכנה משותף לשתי התפיסות וטוען שבכל מקרה, בין אם קול ה' מגיע ליחידי סגולה הנבחרים על ידי האל בלבד, ובין אם הוא מגיע רק לאדם הבוחר לשמוע את הקול, שמיעת הקול איננה תלויה בקול, אלא היא תלויה במהותו של האדם אליו מגיע הקול. ליבוביץ מסיק מכך שבכל מקרה עבודת ה' על ידי קבלת עול תורה ומצוות היא היכולה להביא את האדם לשמיעת הקול ולא להפך. דבר זה תואם במידה רבה את תורת הנבואה של הרמב"ם.
מדרש התנאים ספרא, ובעקבותיו בעל "אור החיים", דורשים גם את המילה 'לאמר':
"בשביל ישראל היה מדבר עמו ולא בשביל עצמו, שלא היה דיבורו למשה זולת בשביל ישראל"
משה, גדול הנביאים, משמש אם כן צינור להעברת "קול ה'" לישראל. דבר זה מזכיר את הכתוב אחרי עשרת הדברים: " וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה, וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת." (שמות כ, טז)
והרשב"ם מפרש: 'דבר אתה עמנו' - ואילמלא שאמרו כך, יש לומר שהיה אומר להם הקב"ה כל המצוות מפיו'.
תיווכו של משה, שיכול היה "לשמוע", התבקש מכיוון שבני ישראל לא היו מסוגלים 'לשמוע'.
ניתן להסיק מכך שמדובר במהות שונה של שמיעה, שאיננה תלויה במערכת השמיעה האקוסטית.
ומהם אם כן הדברים המושמעים בפרשה זו, הפותחת סדרה של פרשיות העוסקות בעבודת ה' באמצעות קורבנות?
ידועה גישתו של הרמב"ם במורה הנבוכים לעבודת הקורבנות, הרואה בה מעין התחשבות בנטיות האליליות שאינן ניתנות להכחדה ותיעולן לעבודת ה', בצורה מדוקדקת, תוך כדי הקפדה על מקום ההקרבה ועל כללי הקרבה קפדניים ביותר.
בניגוד לרמב"ם, הרמב"ן ואחרים, רואים בעבודת הקורבנות דרך להתקרב לקב"ה, כאשר האדם מקריב באופן סמלי את הבהמיות שבו על ידי הקרבת הקורבנות.
נראה לי שבסופו של דבר, המשותף לגישות השונות הוא שקול ה' מצווה על ריסון ואיפוק ועל שליטה מֵרבית ביצרים, תוך כדי התחשבות בקיומן של יצרים אלו.
האם מילות התפילה או לימוד פרשיות אלו יכולות לשמש תחליף נאות לעבודה קשה זו של השתלטות התבונה, המוסר, וקול ה' על יצרים חזקים המתעוררים בנו בעתות מצוקה? האם בתי הכנסת ובתי המדרש משמשים היום מקום בו מתחנך ציבור המשליט את קול ה' על אש זרה ואלימה?
ייתכן ששאלה זו מצריכה התבוננות מתמדת ואולי תלוי הדבר באיכות השמיעה של אותו קול, או האם, כפי שניסח זאת ליבוביץ בצורה מליצית, השומע והמשמיע את קול ה' נמצאים בתוך אוהל מועד או מחוצה לו?
* דבריי מבוססים במידה רבה על דבריו של פרופ' י. ליבוביץ ב'שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע' עמ' 438-441 ותפילתי היא שבבוא הזמן יביאו גאולה לעולם פצוע ומדמם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה