חודש, חידוש והתחדשות

חודש, חידוש והתחדשות

כל מי שקרא את פירושו של רש"י על הפסוק הראשון בתורה מכיר את קושייתו של רבי יצחק על "שיקולי העריכה" של התורה; התורה מתחילה בבראשית משום "כוח מעשיו הגיד לעמו" והפרשנויות השונות הנובעות ממאמר זה ידועות ותלויות במידה רבה ב"משקפיים" דרכם מתבונן יהודי בספר התורה.

דומני שמשום כך אולי הוקדשה פחות תשומת לב לאפשרות המעניינת שהועלתה ע"י רבי יצחק בפירושו של רש"י, כלומר לאפשרות שהתורה תתחיל מ"החודש הזה לכם ראש חדשים", המוגדרת כ"פרשת החודש" אותה אנו קוראים למפטיר בשבת זו.

רש"י מביא את סברתו של רבי יצחק וזו לשונו:

"ױאמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא (שמות יב ב) מ'החודש הזה לכם', שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל.

משמעות התורה היא המצוות ולכן, אין סיבה לכאורה "להתחיל מבראשית". הרמב"ן מפתח אומנם גישה אחרת למאמרו של רבי יצחק וטוען שממילא איננו יכולים להבין מסיפור הבריאה את מעשה הבריאה.

אך, אם נתבונן בפרשה זו, נוכל אולי להעלות מחשבות נוספות לסיבת קביעתה של פרשה זו כהתחלה שניה של התורה ואולי אף להבין למה נבחרה פרשה זו למפטיר של השבת בה מברכים אנו את חודש ניסן, "ראש החדשים".

המצווה הזו של קידוש החודש ניתנה למשה ואהרון עוד בהיותם בארץ מצרים ומסמלת את המפנה, את ההתחדשות של עם העבדים וכדברי הרש"ר הירש בפירושו על פרשה זו:

"המילים 'החודש הזה לכם ראש חדשים' מקבלות את משמעותן האמיתית: התחדשות-ירח זו תהיה לכם התחלה של התחדשויות, כלומר, בהבחינכם בחידושו של אור הירח, תתעוררו לקבל עליכם התחדשות כדוגמתו; תקופות-חודש לעצמכם תקבעו על-פי הבחנה זו. לא נאמר "החודש הזה ראש חדשים", אלא "לכם ראש חדשים", לא קביעת חדשים אסטרונומיים היא התכלית, כי אם קביעת החודשים שלנו. על כן נקראו ראשי החודשים והחגים "חדשיכם" ו"ומועדיכם", ואילו היום השביעי, הקבוע, לעולם לא ייקרא "שבתכם"...קידוש החודש היהודי הוא אפוא מוסד, שתכליתו עבור ישראל: חידוש נעורים רוחני ומוסרי, אליו יחתור תמיד לבקרים, ועדיו יגיע על-ידי שובו להתוועד עם אלוהיו...גם משמעות ראש חודש, עליו מצביע שעיר ראש חודש, מצטמצמת בעיקר בתפקיד "לכפר על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף", כלומר לפעול נגד אותה התנכרות לכל קודש, אשר ללא ידיעתנו נקלענו לתוכה, ואשר אף לא חדרה לתודעתנו. לולי כל חיינו שבנו תמיד מחדש אל ה'..., היינו הולכים ורוחקים ממנו בדרך חיינו, ונפשנו, בלי משים, היתה הולכת ונאטמת לאור רוחו, הולכת ומתקדרת. ולבנו כה היה חזק וכבד – כשל פרעה – עד אשר גם אותות מתמיהים ומופתים מכאיבים לא יצלחו עוד לרענן ולהחיות מחדש את נפשנו. אולם מושג הכפרה היהודי קשור לא רק בתחייה רוחנית ומוסרית של עצמותנו, אלא גם בעיצוב מחדש של יחסינו החיצוניים. תחייה פנימית היא הצעד הראשון, תחייה חיצונית – תוצאתו...האלילות אינה מכירה "חידוש" לא בתבל, לא באדם ולא באלוהיו או באליליו, אותם תעמיד מעל תבל ואדם...הכל נסחף, לדידם, בזרם עיוור של כורח בלתי משתנה."

תפקידו של העם היהודי, ע"פ תפיסה זו, הוא, באמצעות ההכרה בחודש המתחדש וגם באמצעות הקרבת קרבן הפסח, לפתֵח את התודעה של שינוי והתחדשות, ברמה החווייתית, לעומת התודעה הדטרמיניסטית של העולם האלילי המצרי.

האלילות נתפסת כקיבעון, כעולם דטרמיניסטי ואטום, עליו אין האדם יכול להשפיע. העולם אותו אנו מצווים לפתח הוא עולם של שינוי, עולם של התפתחות. ומעניינים בהקשר זה גם דברי הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה (ז, ג), בעניין ליל הסדר:

"וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע וכך וכך היה... היה לבדו שואל לעצמו מה נשתנה הלילה הזה."

השינוי מעורר את השאלה והשאלה היא הכרחית כדי לפתח את תודעת השינוי ואת האמונה באפשרות של שינוי.

הרש"ר הירש כתב דברים אלו בסוף המאה ה-19 ומתייחס לשתי ההתחלות (ניסן ותשרי) באופן מטפורי כאל דימויים של אור וחושך וכך הוא מסיים את דבריו בסגנונו הפיוטי:

"כל אשר ארצי הוא, נולד מני ליל וללא פרח, ואף כי יעלה אל זיו צהרים ברוב-ציץ וברוב פרי, הלילה יהיה לו – נטול פרח – לקבר. כל אשר קודש ויהודי הוא, מוצאו מן האור והחיים, וגם כי ייאבקו בו, בחצי דרכו, לילה ומוות, היחלץ ייחלץ מליל וממוות אלי אור וחיים; ואשר נולד מבוקר ומאביב, סופו הבוקר ולקראת אביב יתחדש."

דומני שהמתח בין שתי ההתחלות; בריאתו המחודשת של העולם מחד גיסא, שאותה אנו מציינים בתשרי ולידתו ושחרורו של עם מאידך גיסא מהווים שני מוקדים מרכזיים להתבוננות דתית.

הירח מסמל אם כן את היכולת והצורך להאמין בהתחדשות ובשינוי. באופן מיוחד, הירח המתחדש בניסן מהווה הזדמנות מתאימה להתבוננות באפשרות של מפנה; ביציאה מחושך השעבוד לאור החירות. פרעה מייצג את החלק בנו המקדֵש את השגרה הסטטית ואינו מאמין בשינוי. האם יהיה לנו את הכוח ואת התבונה להשתחרר מקיבעון אלילי זה, להאמין בשינוי ולהתחדֵש ?