המקום אשר יבחר...

בפרשה שנקרא מחר, וגם בתורה כולה, המקום המקודש לעבודת ה' מכונה "המקום אשר יבחר ה'", ואין שום ציון של מקום ספציפי. כאילו הקב"ה לוקח לעצמו את החירות לבחור את המקום, בהתאם לנסיבות עליהן הוא מחליט. אולי דבר זה בא ללמדנו שאין קדושה מהותית במקום מסוים או בכל חפץ. השכינה שורה בכל מקום בו קיימת ברית בין האדם לאל כדי להילחם נגד כל צורה של "אלילות", הכוללת סגידה לחפצים, מקומות ואנשים.

שבת שלום לכולכם

It's interesting to notice that in the Torah section we'll read tomorrow, as in the entire Torah, the Central Holy Place of Worship is defined as "The Place that G-d will choose"; it does not mention a specific location. It's as if G-d takes the liberty to decide "ad hoc" and the Place remains mysterious and undefined. Maybe that teaches us something about Holiness; there is no intrinsic Sanctity in any place or in any object. Divinity (Shechina) dwells among us, everywhere there is a mutual "choice", or Covenant between G-d and Men, who are ready to destroy" idols" of all kind, including objects, places and human beings.

Shabbat Shalom to all,

המציאות והאידיאל

אתמול היה דרום הארץ חשוף להתקפת טרור; אנשים נהרגו וגם נפצעו, פיזית ונפשית.

אירועים מזוג זה מהווים אנטיקליימקס לדברים הכתובים בפרשה שנקרא מחר (דברים ח, ז-י):

"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:

אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ."

אולי, לעתים, עלינו להתבונן במציאות מתוך פרספקטיבה, להאמין בדינמיות שלה ולא לאבד תקווה; האווירה האידילית והפסטורלית המתוארת בדברים פרק ח' היא אפשרית והיא בוודאי אידיאל שיש להאמין בו, לשאוף לקראתו אם אנחנו מחויבים לחברה צודקת וחומלת .

שבת שלום לכולכם

Yesterday, people have been killed and others have been wounded, physically and psychologically, as the South of Israel has been subject to terror. This seems to be a strong anticlimax to what we'll read tomorrow: "For HaShem thy G-d bringeth thee into a good land, a land of brooks of water, of fountains and depths, springing forth in valleys and hills; a land of wheat and barley, and vines and fig-trees and pomegranates; a land of olive-trees and honey; a land wherein thou shalt eat bread without scarceness, thou shalt not lack any thing in it; a land whose stones are iron, and out of whose hills thou mayest dig brass. And thou shalt eat and be satisfied, and bless HaShem thy G-d for the good land which He hath given thee."

Maybe sometimes we should consider reality in a more dynamic way and not lose hope; potentially the peaceful atmosphere described in Devarim Chapter 8 is a possibility and is certainly an ideal we should have in mind, especially if we are committed to a society based on social justice and empathy.

Shabbat Shalom to all,

תשעה באב עבר עלינו ומחר אנו נקרא את "נחמו נחמו עמי" (ישעיהו פרק מ) ועל שם ההפטרה נקראת שבת זו "שבת נחמו". האם מסוגלים אנו להתנחם או לנחם?

במובן עמוק יותר יש לילה "נחם" משמעות מורכבת יותר; להתנחם ולנחם פירושו: להסתכל על המציאות בצורה אחרת ולהבין שהמציאות היא דינמית ויכולה להשתנות, גם לא לפי תסריט ידוע מראש.

אפשר להבין נחמה כהתבוננות שונה על החיים ועל המציאות הדורשת מאיתנו לקבל החלטות שונות, או להעניק משמעויות אחרות לדברים שהם מעבר לשליטתנו. לעתים, מצריך תהליך זה תקופה של הבשלה.

שבת שלום ומנחמת לכולכם

פנחס, ציפי וילדיהם

Tish'a beAv is over, This Shabbat we read Chapter 40 of Yeshayahau (Isaia), starting with the words "Nachamu, Nachamu, Ami" – "Console, oh console My people"; are we able to be 'consoled' or to 'console'?

Maybe, in a deeper understanding, 'Nachem" – has a more complex meaning: it may signify to look at reality differently and understand that potentially reality is dynamic: nehama can be defined as a new vision of reality that requires that a decision already taken be changed, or which creates a different relationship of consciousness or of emotion that lends new significance to an event beyond our control. Sometimes, this process requires a period of maturation.

Shabbat Shalom to all,

נחמו?

נחמו?

מורי ורבי, הרב דניאל אפשטיין נוהג לצטט מדי פעם את דברי פרנץ רוזנצווייג שפרשת השבוע היא מעין איגרת אישית שנשלחת אלינו מדי שבוע ופוגשת אותנו במקום בו אנחנו נמצאים באותה עת.

לפני חמש שנים, בגיליון לפרשת ואתחנן – שבת נחמו שהתפרסם בתקופת מלחמת לבנון השנייה, התייחסתי למושג הנחמה. תוך כדי התבוננות במופעים שונים במקרא, התברר שלפחות שני פרשני המקרא מהמאה ה-19 הרש"ר הירש בגרמניה ורבי יצחק שמואל רג'יו בצפון איטליה התייחסו בפירושם למשמעות הכפולה ואף הסותרת לכאורה של השורש נ.ח.ם.

בדברינו אז, הזכרנו את שני המופעים הסמוכים זה לזה בפרשת בראשית:

וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם.

וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.

וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. (בראשית פרק ו, ה-ז) :

לעומת:

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'. (בראשית פרק ה, כט).

הקב"ה, כביכול, מתנחם, כלומר מתחרט על בריאת האדם ולמך, אביו של נח, מתנחם, כלומר מוצא נחמה בלידתו של נח, לגביו נאמר שהוא 'מצא חן בעיני ה'.

יחד עם זאת, בעברית עכשווית, אנו משתמשים בשורש "נחם" רק במובן של נחמה, ולא במשמעות של חרטה.

כאשר אנו עוסקים ב"ניחום אבלים" הנוסחים השגורים בפינו הם: "המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים" או "תנוחמו מן השמים".

והרש"ר הירש (בראשית ה, כט) מבהיר לנו את דו המשמעות ואת המכנה המשותף בין המשמעויות:

"לשורש זה יש משמעות מיוחדת במינה: הוראת "נַחֵם" בלשון פעל: להביא תנחומין.

משמעות אחרת: לשנות ההחלטה ביחס לעתיד.

משמעות שלישית: להתחרט על מה שנעשה; כך 'אין איש נחם על רעתו' (ירמיהו ח, ו), 'אחרי שובי נחמתי' (שם לא, יח).

הוראת היסוד: לשנות את דעתו, ומכאן ההוראות: חרטה ושינוי החלטה. גם הנחמה משנה את הרגשת הלב ביחס למאורע שאירע...'נחם' דומה ל'נח' – הנִחָם חוזר בו ופונה לכיוון אחר, הוה אומר: הוא הופך את כיוון תנועתו; ומכאן גם 'הנחם' בהוראת חרטה: גם המתחרט חוזר בו מן הדרך שהלך בה עד כה. ומכאן גם הוראת 'נחם': מי שעבדה לו אבדה, ילך וינוע כדי למלא את חסרונו; משקיבל תנחומין, הרי הוא בא אל המנוחה; הנחמה תניח את דעתו, תמלא את חסרונו, ותשקיט את המיית לבבו."

בסיכום הדברים, גם התייחסנו להסתכלות האופטימית, האחרת, של רבי עקיבא, כאשר, לעומת התנאים האחרים שהלכו אתו שבכו לנוכח שועל שיצא מבית קודש הקדשים אחרי חורבן הבית, הוא צחק, מתוך אמונה שגם הנבואה על תחיית העיר השוממה והעזובה ('עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם') תתקיים.

כתבנו אז: תגובתו השונה של רבי עקיבא ויכולתו לנחם את עמיתיו התנאים, קשורה אולי ליכולתו להתנחם, כלומר להתבונן במציאות בצורה אחרת, לקחת בחשבון לא רק את המציאות הסטטית, אלא גם את האפשרות שמציאות זו תשתנה. יכולתו של רבי עקיבא לראות את המציאות בצורה דינמית נובעת מגישתו למציאות ההיסטורית כאל טקסט מתפתח ומשתנה.

נראה לי שבעניין זה ניתן לשאול שאלה נוספת, והיא: מה מאפשר לאדם לאמץ סוג זה של התבוננות והאם הדבר אפשרי בכל מקרה, או שמא יש מצבים לגביהם אין אפשרות להתנחם?

אנו זוכרים את תגובתו של יעקב אבינו כאשר אחי יוסף הראו לו את כותנת יוסף המוכתמת בדם:

"וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים. וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה, וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו." (בראשית לז, לד-לה)

ורש"י מפרש את סירובו של יעקב להתנחם בעקבות מדרש בראשית רבה:

" וימאן להתנחם - (ב"ר) אין אדם מקבל תנחומין על החי וסבור שמת, שעל המת נגזרה גזירה שישתכח מן הלב ולא על החי."

הנחת המדרש היא כנראה שיש "גזירה" משמים, דהיינו מנגנון שאינו תלוי באדם עצמו, מעצם טבעו, שעוזר לו להשלים עם המוות ו"מנגנוןן" זה אינו פועל כאשר האדם שמאבלים עליו אינו מת באמת.

כאילו הסופיות (המודעת או זו שאינה מודעת) עוזרת לנו להשלים עם אירועים ומצבים קשים.

תובנה זו של בעל המדרש שאומצה על ידי רש"י היא מעניינת ופרדוקסלית, כי אם נאמץ אותה וננסה לקרוא אותה, בעקבות רוזנצווייג כאיגרת המופנית אלינו היום, במישור האישי, אך גם הקולקטיבי, 6 שנים אחרי ההתנתקות מחבל עזה ו-5 שנים אחרי מלחמת לבנון השנייה, או אפילו כאשר בימים אלו מתמודדת החברה הישראלית עם בעיות מדיניות לא רק בזירה האזורית והבין-לאומית, אלא גם עם משברים רציניים בתחום החברתי והמוסרי ומספיק לקרוא את כותרות העתונים כדי להיווכח בכך, יש לכל אחד מאיתנו כיחיד או כציבור את האפשרות לבחור בין שתי עמדות:

א. להסתכל על המצב כאילו הוא בלתי הפיך, ולקבלו כ"גזירה" משמים, דהיינו "לנצח נאכל חרב" – הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים והעולם הערבי אינו ניתן לפיתרון; הפערים החברתיים הם בלתי נמנעים ויש להשלים איתם; אין כסף בקופה הציבורית כדי לדאוג לדיור סביר במחיר מתקבל על הדעת או לרפואה ציבורית וכו'. האם קבלה זו "מנחמת"? הם השלמה עם מצב מדאיג מהווה נחמה?

ב. דווקא רבי עקיבא שאינו משלים עם מצב קיים ואינו רואה אותו כגזירה בלתי הפיכה הוא המנחם, בזכות אפשרותו לראות את ה"מת" כ"חי" באופן פוטנציאלי. ולכן, אי השלמה עם המצב היא המאפשרת לו להתנחם ולעזור לאחרים לראות לא רק את המצב העכשווי, אלא את האפשרות לשינוי, וזאת בזכות התקווה והאמונה.

רש"י, בעקבות מדרש רבה, מפרש את דברי יהודה "ונחיה ולא נמות" (מג , ח) בעקבותם מסכים יעקב לשלוח את בנימין עם האחים כקשורים לרוח הקודש, וזו לשונו:

"ונחיה - נצנצה בו רוח הקודש - ע"י הליכה זו תחי רוחך, שנאמר "ותחי רוח יעקב אביהם".

ועל המילם "ותחי רוח יעקב אביהם" (מח, כז), כותב רש"י: " ותחי רוח יעקב - שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו."

כלומר, "רוח הקודש" עזבה את יעקב כאשר חשב שיוסף נטרף ע"י חיה רעה רבי עקיבא ניחן ב"רוח הקודש" כאשר הוא מסוגל לראות בתוך מציאות עגומה ומייאשת לכאורה.

מכיוון שאין לנו נביאים ואין לנו כל מידע המגיע אלינו "מאחורי הפרגוד", אנחנו נמצאים במצב של אי וודאות מתמדת ולכן כדי להתנחם, באופן פרדוקסלי, אל לנו להתייחס , דוגמת יעקב אבינו לחי כאל מת, דבר שלא יאפשר לנו להתנחם, אלא לאמץ את גישתו של רבי עקיבא, המאפשרת לנו להתייחס גם אל מה שנראה על פניו כ"מת" וכחסר תקווה כאל "חי", וכדי לעשות זאת יש צורך בהסתכלות אחרת, ב"רוח הקודש", שהיא כדברי הרמב"ם (מורה נבוכים ב, מה) הדרגה הראשונה בדרגות הנבואה, אליה יכול כל אדם להגיע בנסיבות מסוימות:

"הראשונה בדרגות הנבואה היא שמלווה את האדם סיוע אלוהי המניע אותו וממריץ אותו למעשה טוב גדול בעל ערך, כגון לחלץ ציבור של אנשים מעולים מידי ציבור של אנשים רעים, או לחלץ אדם מעולה גדול, או להשפיע טובה על אנשים רבים. והוא ירגיש בנפשו מניע ודחף לפעול. זה קרוי רוח ה', ועל האדם שמלווה אותו מצב זה אומרים: 'צלחה עליו רוח ה'' או 'לבשה אותו רוח ה'' או 'נחה עליו רוח ה'' או 'היה ה' עִמו' וכיוצא באלה הביטויים. "

רוח ה' אמורה להפיח בנו תקווה ואמונה בעתיד טוב יותר, אך גם מאפשרת לנו לפעול למען עתיד טוב יותר ואולי גם תובעת זאת מאיתנו.

ציון במשפט תיפדה

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

מחר נקרא את "חזון ישעיהו" כהפטרה והיא מסתיימת במילים "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"; מילים אלו יכולות להישמע כ"קלישאה", אך אם מקשיבים להן ברצינות, דומני שזה בדיוק הקול שעולה מן המחאה החזקה והאמיצה באוהלים המפוזרים ברחובות הערים: קריאה ברורה לתיקון העיוותים ולצדק חברתי ואולי, מתוך התבוננות בכשלי ובעיוותי הבית הראשון והבית השני – הקיימים גם היום – נוכל לבנות את הבית השלישי על בסיס איתן.

שבת שלום לכולכם

http://pinchaspeace.blogspot.com

Dear Famiy and Friends,

Tomorrow we'll read Isaiah Vision. The last words of the chapter we'll read are:"Zion shall be redeemed with justice, and they that return of her with righteousness".

This may sound like a cliché, but if we listen to it carefully, these are exactly the voices we hear from the tents widely spread in he big cities: a strong demand for Social Justice. Maybe by reflecting on the aberrations of the 1^st and 2^nd Sanctuary , still present today ,we'll be able to build a Society based on Justice and Solidarity

Shabbat Shalom to all