לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
מחר, בפרשת עקב, נקרא: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:
האם אנחנו מסוגלים תמיד להרגיש ולהעריך את "הארץ הטובה" בה אנחנו חיים, גם כאשר מצבים קשים בתחום האישי, החברתי, הכלכלי, המוסרי, הביטחוני והמדיני עלולים לעורר אצלנו הרגשות ומחשבות אחרות?
דומני שלשם כך באים פסוקים ללמדנו שעלינו להסתכל על המציאות בצורה דינמית. הנתונים והאפשרויות של הארץ מצביעים על אידיאל ומזמינים אותנו לתרום את חלקנו כדי להפוך את הארץ הזו, את החברה הזו, למקום שלכולם טוב לחיות בו.
שבת שלום לכולכם
פנחס, ציפי ומשפחתם
Dear Family and Friends,
Tomorrow we'll read : For HaShem thy G-d bringeth thee into a good land, a land of brooks of water, of fountains and depths, springing forth in valleys and hills; a land of wheat and barley, and vines and fig-trees and pomegranates; a land of olive-trees and honey; a land wherein thou shalt eat bread without scarceness, thou shalt not lack any thing in it; a land whose stones are iron, and out of whose hills thou mayest dig brass. And thou shalt eat and be satisfied, and bless HaShem thy G-d for the good land which He hath given thee.
Are we always able to appreciate the "good land" we have? Aren't we sometimes disappointed by difficult (economic, social, moral and political) situations?
Maybe sometimes we should consider reality in a more dynamic way and not lose hope; potentially the peaceful atmosphere described in Devarim Chapter 8 is a possibility and is certainly an ideal we should have in mind.
Shabbat Shalom to all,
Pinchas, Tzippie, and Family
Pinchas, Tzippie, and Family
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה