לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
במדרש נאמר על נח, שהוא ראה עולם בישובו וראהו בחרבנו וחזר וראהו בישובו . אולי אדם המאריך ימים, בוודאי בתקופות בהן יש יציבות יחסית המתערערת ע"י אירוע טראומטי, נדרש להסתגל לתהפוכות האלו ולעולם החדש. יתכן ששכרותו של נח היא תגובה לטראומה הקשה שהוא חווה אחרי המבול.
דור הורינו חי בעולם שהם חוו אותו כיציב (אם כי, אולי זו היתה אשליה) , שרדו את השואה ובנו באומץ עולם חדש אליו היו צריכים להסתגל. ומה איתנו והעולם בו אנחנו חיים? האם הוא יציב? בטוח? האם עדיין אנחנו פוסט-טראומטיים? האם יש לנו את היכולת, בלי להשתכר, לצאת מהזהות הקרבנית הפוסט-טראומטית, גם בתקופות המאתגרות את ביטחוננו האישי?
שבת שלום וחודש טוב לכולכם
פנחס, ציפי ומשפחתם
Dear Family and Friends,
Noach, who survived the Flood and the Destruction of the World, is probably the prototype of any person, who lived long enough to experience some kind of stability, who survived a traumatic event and has to readjust in a new world. It does not seem easy to adjust to a new world after a catastrophe of any kind and maybe Noach's getting drunk could be considered as a posttraumatic reaction. The generation of our parents who lived apparently in a world they perceived as being stable (maybe it wasn't really that stable), survived the Shoah and had the courage to rebuild a new world may have experienced the difficulty to adjust to that new world. What about our generation and the next generation?
Shabbat Shalom and Hodesh Tov to all,
Pinchas, Tzippie and Family
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה