מחלוקות שלא לשם שמים -Disagreements should never engender death

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

אחרי שנהרגו 250 איש מעדת קורח  שהקריבו קטורת, באה כל עדת בני ישראל בתלונה קשה אל משה ואהרון : "אתם המתם את עם ה' "- מעניין לציין שאין תשובה לתלונה זו. השאלה המתבקשת היא: האם, כדי להתמודד עם המרד של קורח ועדתו  בסמכותם של משה ואהרון, היה צורך בכמות כזו של הרוגים? האם כדי להוכיח שאהרון ומשה הם נבחרי ה', לא היתה דרך אחרת?

שאלת המוות המיותר והמקומם עולה אצלי ביתר שאת לנוכח שני מקרים של מוות טראגי, מיותר ומקומם' שמקורם בעיוותים רגשיים ומוסריים חמורים המטפחים שנאה וריחוק בין בני אדם בגלל אמונה דתית. 

השמים בוכים על התאבדותה של אסתי וינשטיין ז"ל וגם על  רציחתה של הלל יפה אריאל בת ה-13. 

בתקווה שיבוא יום בו בני אדם ילמדו  להכיר בזכותו המוחלטת של כל אדם לחיות בחירות ובכבוד, ולנהל גם את המחלוקות בלי לרצוח או לגרום לבדידות קטלנית.

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ובני משפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com   

על אלה אני בוכיה (לחן: שלמה קרליבך, ביצוע עדי ארד)

https://www.youtube.com/watch?v=X_hi1fzIiLU

 

-- Dear Family and Friends,

It seems that sometimes people disagree strongly, but nevertheless these disagreements have no influence on their personal relationship, since basically they respect each other and are able to tolerate other approaches to life. Intolerance may mask some emotional involvement or blind spots; that's maybe the difference of what our Masters call "Mahloket leShem Shamaym – for the Cause of Heaven" and "Mahloket loleShem Shamayim – not for the Cause of Heaven",  which is the difference between the disputes between Hillel and Shammai and Korach's dissidence.

Shabbat Shalom to all

Pinchas, Tzippie, and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com

(על אלה אני בוכיה לחן: שלמה קרליבך, ביצוע עדי ארד)

https://www.youtube.com/watch?v=X_hi1fzIiLU 

זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי" -... יחלוקו

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

ההשראה לדבריי היום היא מדברים ששמעתי הבוקר בכנס פעילים של עוז ושלום (וכל הכבוד ללאה שקדיאל מירוחם על היזמה והארגון) מפי פרופ' אורי סימון, הרבנית הדסה פרומן ודר' יואל קרצ'מר.

חטאם של המרגלים היה שהתיייאשו וזרעו ייאוש בדור המדבר; במובן מסוים, אולי הם חיו מתוך חוסר יכולת להבין שהארץ אינה ריקה ובסופו של דבר עובדת נוכחותו של עם אחר מחיבת את חלוקת הארץ (בדומה לסוגיה הראשונה במסככת בבא בתרא) ואולי, דברי הרב מנם פרומן זצ"ל שצוטטו על ידי הרבנית הדסה שאין לומר: ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, אלא ש"עם ישראל שייך לארץ ישראל" הוא מתכון אפשרי לתקווה ולמודל כזה או אחר של דו-קיום ושלום.

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ובני משפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com 

-- 

פשבן

החדש יתקדש - Ruth and revelation

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

מחרתיים, בחג השבועות, נקרא למפטיר: וביום הביכורים, בהקריבכם מנחה חדשה לה' (במדבר כח, כו)

נראה לי שהמימד החקלאי-הארצי של החג משתלב עם המימד הרוחני, כאשר המוטיב המרכזי הוא ההחידוש וההתחדשות. כשם שהיבול החדש מבטא את המשך החיים , ולכן מתחייבת מנחה כביטוי להכרת הטוב, שאינו מובן מאליו, כך גם התורה חייבת להיות "נדרשת" חדשה ומתחדשת, כדי שתוכל להיות "תורת חיים". גם רות המואביה  לא היתה מתקבלת לעם ישראל  בחברה פונדמנטליסטית, לולא האומץ של חכמים לדרוש : לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'- עמוני ולא עמונית; מואבי ולא מואבית.

שתהיה לכולנו שבת של שלום ותורת חיים מתחדשת

פנחס, ציפי ובני משפחתם

נ.ב. התמונה באדיבות ידידי היקר הרי לנגבהיים

http://pinchaspeace.blogspot.com 

 Dear Family and Friends,

On Shavuot we read the Book  of Ruth. Many explanations were given to that custom, but maybe there is a profound meaning connecting Ruth to Revelation

Last year we wrote about the difference between Boaz (the audacious) and Ploni Almoni (the "anonymous" – everybody, representing the conservative formalist).

Boaz agreed to marry Ruth the Moabite , despite of the explicit interdiction in the Scripture – the "anonymous"refused.

Does that teach us that in order to experience Revelation, we have to be audacious and creative and  think "outside the box", or maybe being audacious and creative, if  our intentions are "pure" and  oriented towards the "Other" is  Revelation..

Shabbat Shalom and Hag Sameach to All,

Pinchas, Tzippie and   Family  .

http://pinchaspeace.blogspot.com

במדבר ירושלים - Desert, uncertainty, hope and Faith

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

באופן פרדוקסלי, אנחנו מתחילים מחר  לקרוא את ספר במדבר, בו מתוארות תלאותיהם של בני ישראל במדבר במשך 40 שנות נדודים במדבר בשבת שלפני "יום ירושלים" המציין את היום בו צה"ל נכנס לעיר העתיקה בירושלים לפני 49 שנים, במהלך מלחמת ששת הימים.

יתכן שלגבי "איחוד ירושלים", אנחנו עדיין במעין מדבר, במצב של אי וודאות, עם עליות וירידות, אך אולי עדיין ניתן לקוות שאחרי מסע מבגר ומגדל, נוכל להגיע לארץ המובטחת ולראות בירושלים המאוחדת עיר השלום והצדק, עיר שחוברה לה יחדיו – שעושה את כל תושביה חברים.

שבת שלום

פנחס, ציפי ומשפחתתם 

תיירים/ יהודה עמיחי 

 ...פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת דוד, את שני הסלים

הכבדים שמתי לידי. עמדה שם קבוצת תיירים סביב המדריך

ושימשתי להם נקודת ציון. "אתם רואים את האיש הזה עם

הסלים? קצת ימינה מראשו נמצאת קשת מן התקופה הרומית.

קצת ימינה מראשו". "אבל הוא זז, הוא זז!" אמרתי בלבי:

הגאולה תבוא רק אם יגידו להם: אתם רואים שם את הקשת

מן התקופה הרומית? לא חשוב: אבל לידה, קצת שמאלה

ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פֵּרות וירקות לביתו.

והפעם: זמן אהבה של אהוד בנאי

https://www.youtube.com/watch?v=i5UrjnrMD5c 

http://pinchaspeace.blogspot.com 

Dear Family and Friends,

In a paradoxical way, 49 years ago, during the 6 day war, the Israeli army entered East Jerusalem; this Shabbat we'll start reading "Bemidbar", dealing with the ups and downs of the Jewish People during a Journey of 40 years in the desert.

Maybe, regarding the dream of a "United Jerusalem", we are still in a sort of desert; a situation of uncertainty, with ups and downs,  but  with some hope that some day, after an enriching Journey of growth and maturation, we'll reach the Promised Land.

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie and Family 

http://pinchaspeace.blogspot.com 

https://www.youtube.com/watch?v=i5UrjnrMD5c