לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
באופן פרדוקסלי, אנחנו מתחילים מחר לקרוא את ספר במדבר, בו מתוארות תלאותיהם של בני ישראל במדבר במשך 40 שנות נדודים במדבר בשבת שלפני "יום ירושלים" המציין את היום בו צה"ל נכנס לעיר העתיקה בירושלים לפני 49 שנים, במהלך מלחמת ששת הימים.
יתכן שלגבי "איחוד ירושלים", אנחנו עדיין במעין מדבר, במצב של אי וודאות, עם עליות וירידות, אך אולי עדיין ניתן לקוות שאחרי מסע מבגר ומגדל, נוכל להגיע לארץ המובטחת ולראות בירושלים המאוחדת עיר השלום והצדק, עיר שחוברה לה יחדיו – שעושה את כל תושביה חברים.
שבת שלום
פנחס, ציפי ומשפחתתם
תיירים/ יהודה עמיחי
...פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת דוד, את שני הסלים
הכבדים שמתי לידי. עמדה שם קבוצת תיירים סביב המדריך
ושימשתי להם נקודת ציון. "אתם רואים את האיש הזה עם
הסלים? קצת ימינה מראשו נמצאת קשת מן התקופה הרומית.
קצת ימינה מראשו". "אבל הוא זז, הוא זז!" אמרתי בלבי:
הגאולה תבוא רק אם יגידו להם: אתם רואים שם את הקשת
מן התקופה הרומית? לא חשוב: אבל לידה, קצת שמאלה
ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פֵּרות וירקות לביתו.
והפעם: זמן אהבה של אהוד בנאי
https://www.youtube.com/watch?v=i5UrjnrMD5c
Dear Family and Friends,
In a paradoxical way, 49 years ago, during the 6 day war, the Israeli army entered East Jerusalem; this Shabbat we'll start reading "Bemidbar", dealing with the ups and downs of the Jewish People during a Journey of 40 years in the desert.
Maybe, regarding the dream of a "United Jerusalem", we are still in a sort of desert; a situation of uncertainty, with ups and downs, but with some hope that some day, after an enriching Journey of growth and maturation, we'll reach the Promised Land.
Shabbat Shalom to all,
Pinchas, Tzippie and Family
https://www.youtube.com/watch?v=i5UrjnrMD5c
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה