ג'ררלד - 12 שנה

ג'רלד, חברי היקר. שהלך מאיתנו לפני 12 שנה בכ"ג באדר, אך נמצא איתנו ומלווה אותנו בכל יום ויום

איך חיים עם הזיכרון?

האם הזיכרון מתייחס לעבר?להווה? לעתיד?

בראש חודש ובמועדים אנו מוסיפים לתפילה ולברכת המזון את"יעלה ויבוא"

"... יעלה ויבוא ויגיע ויראה וירצה וישמע ויפקד ויזכר זכרונֵנו ופקדונֵנו וזכרון אבותינו וזכרון משיח בן דוד עבדֶך, וזכרון ירושלים עיר קדשֶך, וזכרון כל עמך בית ישראל לפניך..."

במשך שנים תהיתי על נוסח תפילה זו, ובעיקר המילים "זכרון משיח בן דוד עבדך"; האם הוא הגיע ולא שמנו לב? או שמא יש להבין אחרת את המושג "זיכרון".

בתפילה קצרה\ זו את זכרונינו, כלומר קיומינו, את עמידתנו לפני הבורא, לפני ההוויה, לפני היקום; את זיכרון אבותינו ,  שהם אבותינו (ואימותינו) ממש, ואת אבות האומה והאנושות המייצגים את העבר המהווה השראה לעולמינו הפנימי ואת זכרון משיח בן דוד המייצג את הכמיהה המתמתדת שלנו לעולם מתוקן,לעולם  של שלום וצדק, זיכרון ירושלים, הוא החלום של דורות אבותינו שחלמו על ירושלים , גם השמחה על ירושלים עירינו בה אנחנו חיים, אך גם השאיפה לירושלים של מעלה, לירושלים של שלום ושלימות וזיכרון עמך בית ישראל, הוא החיבור לגורל ולייעוד של עמֵנו.

כלומר, הזיכרון במובן הזה הוא כמו שירה: יש בו עבר, הווה ועתיד. הוא בעצם מייצג תודעה על-זמנית ואל-זמנית.

כך, אני חושב על ג'רלד האהוב היום; בעבר: דיברנו כל יום, צחקנו, היינו שותפים לשמחות ולמצוקות, חלמנו, למדנו ועכשיו, זה אחרת: יש לנו את החלומות, את הלימוד ואת המעשים בתוכינו ומשתדלים להמשיך לזכור,לחלום,ללמוד ולעשות. ולאהוב.