יתכן שלמותו של לובה אליאב ביום בו ממשלת ישראל החליטה להשתלט באלימות על המשט ההומניטרי לרצועת עזה יש משמעות סמלית. המשנה האחרונה במסכת סוטה מציינת שלמותם של חכמים היתה תוצאה על האווירה והערכים בדורם, למשל "משמת רבי יהושע, בטלה טובה מן העולם". האם ביטול ה"טובה" נובעת ממותו של רבי יהושע? או שמא רבי יהושע אינו יכול לחיות בעולם בו בוטלה הטובה?
מה היה קורה אם ממשלת ישראל היתה מאפשרת למשט להגיע לעזה? גורמי ההסברה הממשלתיים הציגו את המשט כ"פרובוקציה". האם, במידה ואכן היתה זו פרובוקציה, לא היה עדיף לא להיגרר לפרובוקציה ועל ידי כך לנטרל את השפעתה?
ואם לא היתה כאן פרובוקציה, האם לא היה עדיף לשתף פעולה ולאפשר סיוע הומניטרי לתושבי עזה?
נניח - דבר שלא הוכח וגם לא נטען אפילו בתעמולה הממשלתית - שבספינה היה גם נשק, האם זה הנשק שהיה מסכן את בטחוננו יותר מכל דבר אחר?
נניח שהיה צורך לעצור את המשט, האם באמת היה הכרחי ומוצדק להרוג יותר מ-10 אנשים ולפצוע כ-50? האם לא למדו להשתלט על הפגנות לא חוקיות בצורה פחות אלימה ובלי שפיכות דמים?
דור יתום אנחנו; ישעיהו ליבוביץ ניבא את מה שיקרה לנו אם לא "נסתלק מהשטחים" - הוא התלבט, ואנחנו איתו, מה יש כאן יותר: איוולת מרושעת אן רישעות אווילית?
אמש, הלך לעולמו עוד מגדלור של תבונה ומוסר. חבל על דאבדין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה