לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
מחר, בשבת האחרונה של השנה נקרא פרשה כפולה; נצבים-וילך . כפילות משקפת דיאלקטיקה מעניינת בין היציבות שבעמידה לבין הדינמיות והתנועה שב"וילך".
ואולי דיאלקטיקה זו נמצאת גם במילים המוכרות "לא בשמים היא"; מצד אחד משמשות מילים אלו כמילת קוד (בעקבות הסיפור על תנורו של עכנאי ודברי רבי יהושע שם כנגד כל האותו והמופתים השמימיים שמביא רבי אליעזר כדי להוכיח את צדקת עמדתו) לאוטונומיה הפרשנית שיש לבני אדם כדי לקבוע הלכה. ומאידך קיים מאמר תלמודי המובא בפירוש רש"י האומר שאם התורה היתה בשמים, היה צריך לעלות לשמים כדי למצוא אותה.
ואולי המתח הדיאלקטי הזה בין היציבות לתנועה, בין הארציות לשמים שבתוכנו הוא מהות השירה שבתורה ואולי גם האפשרות שלנו להכיר בממיאות בלי לוותר על החלום ועל התקווה.
שבת שלום לכולכם
פנחס, ציפי ובני משפחתם
עוד באותו נושא: http://pinchaspeace.blogspot.co.il/2014/09/blog-post.html
Dear Family and Friends,
This Shabbat, the last one of 5774 we'll read about G-d saying to Moshe and Yehoshua: "Kitvu lachem et haShirah hazot" - 'Now write for yourselves this song and teach it to the Israelites
Literally, "this song" relates to the following Torah-section, Haazinu, which is indeed formulated in poetic style, but some commentators interpret "the song" or maybe "the poem" as referring to the entire Torah. This may teach us that, alike poetry, the Torah should be read according to different layers of meaning, or maybe it teaches us that in order to transmit our Legacy to the next generation, we have to find the appropriate tune and melody, in order to have people listen to a harmonious composition?
Shabbat Shalom to all,
Pinchas, Tzippie and Family
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה