ט"וב באב, יום של פיוס ואהבה? שבת "נחמו"? Consolation? Reconciliation

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים'

היום, ט"ו באב ויום זה מושווה במשנה האחרונה של מסכת תענית לום הכיפורים: 

לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. 

יום זה מתואר בתלמוד כיום של התקרבות, פיוס ומחילה.ויום זה היה צריך להיות יום שמחה, אהבה ופיוס. 

שבת "ואתחנן", מכונה "שבת נחמו" על שם ההפטרה שנקרא מחר.

איפה נוכל למצוא נחמה בשבוע בו חבר כנסת קורא להריסת בית המשפט העליון, בו יהודי המגדיר עצמו חרד לדבר ה' דוקר 6 אנשים במצעד, ובו בריונים שורפים בית ורוצחים תינוק? אולי כדי שתוכל להיות נחמה ושמחה, יש צורך בהפנמת  האזהרות מפני חורבן נוסף. 

בתחילת ספר דברים, קראנו בשבוע שעבר  את נאום הפרידה של משה רבנו בו נאמר, בין יתר הדברים:

" שמֹע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גֵרו" וההפטרה לאותה שבת, שהיא שבת "חזון", מסתיימת במילים: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". דומני שנכון היום לתרגם את קינתו של ירמיהו על 'חורבן המקדש' כקינה על אבדן הקדושה בחיינו ובחברתנו,כאשר הקדושה, הטרנצנדנטיות בתוך החיים, היא לא אחרת מאשר ההסתכלות אל עבר האחר,

דהיינו החתירה לצדק, חמלה ושלום.

שבת שלום 

פנחס , ציפי ובני משפחתם.

http://pinchaspeace.blogspot.com 

Dear Family and Friends,

Last week  we started reading "Devarim", which is basically Moshe's last speech and legacy. In this admonition, we read: 'Hear the causes between your brethren, and judge righteously between a man and his brother, and the stranger that is with him' and the Haftarah's last words are:

"Zion shall be redeemed with justice, and they that return of her with righteousness".

Maybe, the meaning of our mourning on Tish'a beAv nowadays should be understood as a longing for more Sanctity, Transcendence in our lives and in our society, which means, in simple words, being able to transcend egocentrism and ethnocentrism, striving for peace and justice. Only after understanding this in the very violent days of this week, will a consolation be possible. 

Shabbat Shalom a

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com

התקרבנות ואחריות - Lamentation and responsibility

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

חכמים התייחסו למילת מפתח המופיעה גם בפרשה שנקרא מחר, בהפטרה ("חזון ישעיהו" בפרק א' בישעיהו) ובמגילת איכה אותה נקרא בליל תשעה באב.

המילה היא "אֵיכָה"; אולי ניתן לראות במילה זו שאלה שאנשים או קבוצות שואלים את עצמם כאשר הם במצוקה ומשמעותה היא: איך קרה הדבר (לי, לנו)?

מעניין שמדרש אחר מייחס מילה זו לא-ל, כאשר הוא פונה לאדם הראשון ושואל אותי : "אַיֶכָּה?" אחרי שאכל מעץ הדעת; אותה מילה, אותן אותיות, אבל ניקוד שונה.

כאן משמעות הפנייה היא: "איפה אתה?"

אולי, השאלה "איפה אני?" או "איפה אנחנו?" היא שאלה רפלקטיבית, מתבוננת העשויה לעזור לנו להבין "איך זה קרה?" ואולי אף למנוע את החורבן העתידי. היא מחליפה התקרבנות ללקיחת אחריות ולכן היא מצריכה בגרות. 

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com

והפעם, במקום פרחים, ביצוע מרגש של הקינה "אלי ציון ועריה ע"י רונה קינן

 https://www.youtube.com/watch?v=0z1jnT9PaRU 

Dear Family and Friends,

Our Sages elaborated on a key word, appearing in the Torah section we'll read tomorrow, as well as in tomorrow's Haftarah, as well as in the canonic text we'll read on Tish'a beAv (Megillat Eichah).

The word is "Eichah?". I guess it's a kind of question individuals or societies may ask themselves when they are in distress, meaning: "How did that happen (to me, to us)?"

It's interesting that another Midrash relates the same expression to God, when starting his conversation with Adam, after he sinned. There, although the letters (consonants) are identical, the vocalization is different ; "Ayekah –אַיֶכָּה", hence the meaning: "Where are you?"

Maybe "where are we?" is a more reflective, introspective question that could help us understand "how did that happen".

Shabbat Shalom to all

Pinchas & Tzippie Leiser and family

http://pinchaspeace.blogspot.com

Instead of flowers, here is a link to a very moving rendition of "Eli Zion"  by Rona Keinan

-- https://www.youtube.com/watch?v=0z1jnT9PaRU 

המסע המורכב - The Complex Journey

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

מחר נקרא את שתי הפרשות האחרונות של ספר במדבר, ולמעשה הפרשה האחרונה מתארת בפרוטרוט את מסעות בני ישראל במדבר ומכאן שצמה: מסעי.

בעצם, כל ספר במדבר מתאר מסע ארוך ומורכב בו יש חוש שחור של 38 שנים.

לעתים, אנו שואפים להגיע ליעד מסוים,אך בין אם נגיע ליעד וגם אם לא, חשוב להתבונן בדרך, כי כל חיינו הם מסע. התבוננות בתחנות השונות עשויה ללמד אותנו דבר מה על המפגשים שלנו בדרך לאיתקה; האם אפשר היה אחרת? האם יש מקום לשינוי כיוון?

הלוח  העברי מזמן  לנו בקרוב  שתי תחנות של התבוננות; תשעה באב, תאריך המכיל את כל תודעת החורבן של ההיסטוריה היהודית, שהוא יום בו השנאה גברה על האהבה  וכמה ימים לאחר מכן, ט"ו באב, יום, שהוא בדומה ליום הכיפורים, יום שכולו אהבה וקרבה.

ואולי יש במסע גם  הצורך להתמודד עם שנאה ורוע ובעיקר תקווה לאהבה, נחמה, תקווה ושלום.

שבת שלוםוחודש טוב לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com  

-

---

---

Dear Family and Friends,

Tomorrow we'll read, in the last Torah Section of Bamidbar, about the journeys of the Israelites in the desert.

Since we are all engaged in "journeys" and maybe our entire life could be described as one long "Journey", it may seem important and interesting before getting "somewhere", before getting close to a certain goal, to look back at the different stations of your journey, to reflect and consider if this was the best way, if at all it lead you to the point you wanted to be. Besides that, if we look at the calendar, we'll discover that in another 9 days, Tish'a be'Av will revive the tragedies of Jewish History; less than a week later, the 15th of Av is considered by our Sages a very festive day and even compared to Yom Kippur; that's maybe what characterizes every journey; there are ups and downs.

Shabbat Shalom and Hodesh Tov to all,

Pinchas, Tzippie and Family.

http://pinchaspeace.blogspot.com

הברכה והקללה -

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

בלעם, הקוסם, הנביא, הוזמן על ידי בלק, מלך מואב, לקלל את ישראל, אך קללתו נהפכה לברכה. האם אמנם היתה כאן ברכה? האם ברכות וקללות הן שתי קטגוריות מהותיות נפרדות? מורי, רבי וידידי, הרב דניאל אפשטיין, שיתף אותי בתובנה חשובה: לעתים, הברכה עצמה יכולה להיות קללה. השבח וההתפעלות יכולים לטפח שביעות רצון עצמית ולמנוע כל התבוננות ביקורתית וחשבון נפש. לעומת זאת, אחד הדברים שאנו אמורים לזכור בשבעה עשר בתמוז הוא שבירת הלוחות, ודווקא מעשה זה של משה זוכה ל"יישר כוח" - קללה? ברכה? דומני שבכוחנו להפוך קללה לברכה ולהיפך, חלילה.  שבת שלום ומבורכת לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם

 http://pinchaspeace.blogspot.com