חירות אידיווידואלית וחירות קולקטיבית One Book, 2 names

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
מחר, מתחילים לקרוא בבתי הכנסת בספר חדש ; במקור העברי הוא נקרא לרוב ספר "שמות", בתלמוד (מסכת סוטה דף לו, עמ' ב), שם הספר הוא: החומש השני; הרמב"ן מכנה אותו "ספר הגאולה" ובתרגומים הלועזיים הוא נקרא EXODUS, המנכיח את יציאת מצרים כאירוע מרכזי ומכונן, ואולי דווקא השם בו הוא מכונה ע"י הרמב"ן תואם את הרעיון הזה.
לא נתייחס כאן לכל ההיבטים והשמות, אך נראה לי שבדומה לכל כותרת, שם הספר נותן לו הקשר ובוחר עבורנו את המשקפיים דרכם נקרא אותו.
שם בו מכונה הספר ע"י הרמב"ן ובתרגום מתייחס לגאולה (גאולת מצרים וגאולה בכלל, בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים") רואה אולי באירוע מכונן של שחרור מעבדות לחירות הצעה לקריאה לאומית קולקטיבית.
לעומת זאת, השם המקובל "שמות", הקשור למילים הראשונות : ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרים את יעקב...בו מוזכרים השמות של בני יעקב, מזכיר לנו שלכל איש יש שם, והשם כזהות הוא ביטוי לקיום ולחירות; לעתים, ל"עבדים", לאנשים שאינם בני חורין, אין שם; הם מוזכרים כקולקטיב, או ע"י מספר סידורי.
ואלי בא הדבר ללמדנו שהחירות האישית כביטוי לכבוד האדם, או בשפה דתית כ"צלם אלהים" היא תנאי לחירות וקולטיבית, ואף לעתים חשובה ממנה;לעתים ניתן לשעבד את הגוף, אך לא את הרוח.
דברים אלו נכתבים לזכר הורי, שנפטרו בחודש טבת; לאבי ז"ל, נתן לייזר, ב ב'בטבת לפני 45 שנים, היה "מספר" על זרועו בשנות השואה; אמי ז"ל, מרים לייזר, שנפטרה בכ"א בטבת לפני 23 שנים, הסתתרה יחד עם אחותי תבל"א עם שם בדוי. שניהם ב"ה זכו לחזור לזהותם האישית החופשית אחרי השואה.
שבת של שלום ושל חירות לכולנו
פנחס, ציפי ובני משפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com
ניגונים (לזכר הוריי)
https://www.youtube.com/watch?v=BT384zmJOSo

Dear Family and Friends,

Tomorrow, we start reading the Book Of Shemoth. ("Names")
The translations use the name "Exodus" for this Second Book of the Torah.
It seems to me that the 2 different names emphasize 2 different aspects of Freedom and Liberation; Exodus refers to the Collective Liberation for Slavery in Egypt, while maybe "Shemoth"- "Names" reminds us that Free People have names, while people are not free, have no individual names or are "identified" by numbers.
Maybe Indivdual Freedom is a precondition for Collective Freedom and may even be more important.
In memory of my Parents, who both passed away during the month of Teveth; My Father, Natan Leiser of Blessed Memory, had a "number" on his arm during the Shoah; My late Mother, of Blessed Memory, was hidden under a different identity during those years, together with my sister, to whom I whish many more happy years. Fortunately, they both recovered their original free identity after the Shoah
We wish you all a peaceful Shabbat of Freedom
http://pinchaspeace.blogspot.com
ניגונים (לזכר הוריי)
https://www.youtube.com/watch?v=BT384zmJOSo

PINCHASPEACE.BLOGSPOT.COM

מגורים וחיים Hessed and Emeth

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

בפרשת ויגש, שקראנו בשבת שעברה, כאשר יעקב אבינו מגיע למצרים, יוסף מביא אותו לפגוש את פרעה, ולשאלת  פרעה "כמה ימי שני חייל?", משיב  יעקב: "ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה; מעט ורעים היו ימי שני חיי...". יעקב מבחין בין "חיים" לבין "מגורים", ומעניין לקרוא את המילים הראשונות של פרשת ויחי, שנקרא מחר: ויחי יעקב בארץ מצרים. פתאום, אחרי שנים רעות, בערוב ימיו, יעקב אבינו מרגיש שהוא "חי".

דומני שבמילה "מגורים" יש צליל של זרות, של נדודים, של תחושה של חוזר יציבות, ויש בה גם צליל חזר של פחד, של חרדה. 

נראה לי שלעתים יש בחיינו, במישור האישי, אך גם הקולקטיבי, תחושה של "מגורים"; פחד וחרדה המשתלטים עלינו ועל השיח הציבורי, אך הבחירה בחיים עשויה, כשהיא מלווה בתודעה המתאימה ובסדר העדיפויות הנכון, לגבור על אותה תחושה משתקת ועקרה.

שבת של שלום וחיים לכולנו

פנחס, ציפי ובני משפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com

אספרסו קצר (חוה אלברשטיין)

https://www.youtube.com/watch?v=BCr9myeFjiM

בן אדם, עלה למעלה,עלה (הרב קוק- אביגיל עוזיאל- קולות רבים)

https://www.youtube.com/watch?v=uu_ru_QlC5Q

Dear Family and Friends,

Two concepts are used by Jaacov when he asks his son Joseph to burry him in the land of his Fathers, and not in Egypt; "Hessed" and "Emeth".

Should these notions be translated as "kindness" and "truth"? Or, is 'Emeth" faithfulness?

Actually, this linguistic dilemma raises a more meaningful question: Hessed seems to be something that you are not forced to do, and Emeth sound like something you can rely upon. So, is Emeth in contradiction with Hessed? Or is it a complementary attribute? Can a society, a world, rely on kindness as such, or will it be possible some day?.

Shabbat Shalom to all,

PInchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com  

  

אספרסו קצר (חוה אלברשטיין)

https://www.youtube.com/watch?v=BCr9myeFjiM

בן אדם, עלה למעלה,עלה (הרב קוק- אביגיל עוזיאל- קולות רבים)

https://www.youtube.com/watch?v=uu_ru_QlC5Q

-- 

פשבן

התבגרות והתגברות Foreigners -Threat or Brothers

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

שבוע עצוב עבר עלינו כאן;  שבוע של פיגועים, בו נרצחו ונפצעו בני אדם. מטבע הדברים, אירועים כאלו מעוררים לעתים, מעבר לעצב, רגשות של כעס ושנאה ויש המאמינים שנקמה תפתור את הבעיה.

אפשר להבין את רגשותיו של יוסף כלפי אחיו שבצורה כזו או אחרתהיו מוכנים לוותר עליו; בין אם  להרוג אותו ממש, בין להשאיר אותו בבור בו  "אין מים, אבל יש בו נחשים ועקרבים" או למכור אותו לעבד ואת הרצון, כאשר הכוח בידו, "לעשות להם בית ספר", אך בפרשה שנקרא מחר חל מפנה; גם הוא עובר טרסנפורמציה, במקביל לטרנספורמציה של יהודה. יהודה שהציע למכור אותו לישמעאלים, לוקח אחריות על בנימין, אחיו הקטן.

יתכן שהדבר מלמד אותנו שאם מוכנים להתבגר ולהתגבר על תחושות מובנות של כעס ושנאה ולקחת אחריות, יש סיכוי שזה יעורר שיח אחראי ואמפתי המקדש את החיים, ולא את השנאה ואת המוות.

באיחולים לשבת של שלום, של טוב, של אחריות

פנחס, ציפי ובני משפחתם

נ.ב. למי שנמצא השבת בירושלים, אני מצרף מודעה על שתי הרצאות מעניינות בקהילת ידידיה - מוזמנים בחום , גם הערב, וגם מחר בבוקר אחרי (או במקום...) התפילה

http://pinchaspeace.blogspot.com 

וכרתי להם (בהשראת ההפטרה, אם כי על פסוק מהושע פרק ב)

https://www.youtube.com/watch?v=KIBp7dxm1hU

-- 

Dear Family and Friends,

Yehuda (the foreigner) tries to arouse Joseph's (the Egyptian-foreign vice-king) empathy to his (their) aging and bereaved father. Following this empathic encounter, Jacob-Israel comes to Egypt and is allowed to settle in Goshen, with Pharaoh's blessing.

A generation later, a new king will convince his people that these "foreigners" are a threat.

Maybe this teaches us that the foreigner can be a "brother" or a "threat", depending also on how we relate to them.

Shabbat Shalom to all

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com  

וכרתי להם (בהשראת ההפטרה, אם כי על פסוק מהושע פרק ב)

https://www.youtube.com/watch?v=KIBp7dxm1hU

-- 

בין חושך לאור Darkness and Light

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

בתלמוד (עבודה זרה דף ח, עמ' א) מובאת אגדה בה מסופר שכאשר אדם הראשון שם לב שהימים הולכים ומתקצרים, הוא נבהל וחשש שהעולם הולך ליהרס בגללו. כאשר הבין שאחרי היום הקצר והחשוך ביותר, מתארכים הימים והכל מחזורי, הוא נרגע. דומני שאגדה זו "מתכתבת" עם המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל בעניין הדלקת הנרות בחנוכה; כידוע,  לשיטת בית שמאי מתחילים בשמונה נרות ומסיימים בנר אחר, ולשיטת בית הלל - כפי שאנו נוהגים - מתחילים בנר אחד ומוסיפים נר בכל יום. האם הנס "פוחת והולך" (בית שמאי), או "מוסיף והולך" (בית הלל)?

דומני שבכל מצב או תקופה בהם יש תחושה של התגברות החושך, קיימת האפשרות לחשוש מחושך מוחלט ומהרס טוטאלי בלתי הפיך, אך דברי האגדה ובית הלל מלמדים אותנו שיש מחזוריות בין אור לחושך, אך אולי מלמד אותנו "בית שמאי" שאין לבלבל בין אופוריה שאננה לתקווה ושהאחריות על האור מוטלת עלינו.

שבת וחנוכה וחודש של אור, שלום ותקווה לכולנו

פנחס, ציפי ומשפחתם

Http://pinchaspeace.blogspot.com 

צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר

 https://www.youtube.com/watch?v=Utvab1fXFgw

-- 

Dear Family and Friends,

According to Shammai, we should light the Hanukkah candles in decreasing order, starting with 8 candles the first night and 1 candle the last evening (today).

We follow Hillel's approach and are adding every day one candle, which increases gradually the amount of light.

Maybe this teaches us that when the cycle of life has light and shadow, you can be anxious, when there is a lot of "light" that things will have to get worse, but you can also believe that when you reach the maximal darkness, inevitably there will be more and more light.

Shabbat Shalom, Hanukah Sameach.

Pinchas, Tzippie, and  Family

Http://pinchaspeace.blogspot.com 

צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר

 https://www.youtube.com/watch?v=Utvab1fXFgw

צדקה ממני

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

דומני שהגיבורה האמתית של פרשת השבוע היא תמר, שלא וויתרה ליהודה.  יהודה יהודה ראה בה  את האשֵמה למות שני בניו ("כי אמר פן ימות גם הוא (שלה) כאחיו). לאחר מכן, הוא מייצג, בדומה לאחיו, את המוסר הכפול שהיה מקובל בימים אלו, ואולי גם לא לגמרי נעלם בימינו; הוא לא נמנע מכניעה לדחפיו המיניים אחרי מות אשתו והולך ל"קדשה" ("ויחשבה לזונה"), אך לאחר מכן, כאש מתברר שכלתו, המחויבת (חד-צדדית) למשפחתו "הרתה לזנונים", הוא מוכן להוציא אותה להורג, עד שהיא בתבונת וברגישותה מלמדת אותו שיעור חשוב: האישה איננה אובייקט לסיפוק צרכים מיניים, היא אדם שנברא בצלם א-להים, לזכותו ייאמר שבשלב הזה, הוא היה מוכן לומר: "צדקה ממני".

האם ניתן ללמוד מכך שיש לעתים נטייה לזלזל בקטגוריות מסוימות של בני אדם, אך אם מוכנים להקשיב ולא להתחפר בעמדות מתנשאות, נגלה שכולם בני אדם כמונו.

שבת שלום וחנוכה שמח

פנחס, ציפי ובני משפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com

לא בחיל ולא בכוח

https://www.youtube.com/watch?v=OkWPpeoz1MU

Sorry, I didn't have the time to translate; will try to do better next week

Shabbat Shalom and Hanukkah Sameah

Pinchas, Tzippie and Family

פשבן

Attachments area

Preview YouTube video 'לא בחיל ולא בכח'- שיר מחזור ז, מכינת צהלי

'לא בחיל ולא בכח'- שיר מחזור ז, מכינת צהלי

בין תחושות אינסטינקטיביות לרגישות מוסרית On Ghosts and Encounters

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

יעקב עומד לפגוש את   עשיו אחיו בשובו מפדן ארם. מטבע הדברים, הוא חושש מהמפגש הזה. 

התורה מתארת את רגשותיו של יעקב בחמש מילים: "ויירא יעקב מאד, ויצר לו", ורש"י, בעקבות המדרש, מתייחס לשני הפעלים: "ויירא - שמא ייהרג; ויֵצר לו - אם יהרוג הוא את האחרים."

יעקב ידע שבמאבק אלים אין מנצחים, רק מנוצחים; כי האדם הרגיש והמוסרי לעולם לא יוכל להתעלם מהריגתו של אדם אחר, גם אם לא היתה לו ברירה אחרת. 

מעניין להתבונן בקשר בין הפחד ליהרג לבין החשש להרוג; האם הפחד האינסטינקטיבי והאנוכי מאפשר הזדהות או אמפתיה עם האחר? כלומר: הפחד האנושי כל כך הוא התשתית לרגש המוסרי, או לחילופין, בלשונו של לוינס: המפגש עם הפנים של האחר, המהווה מעין מפגש "פנים אל פנים" עם האחר האולטימטיבי, הוא מעין תביעה: אל תרצח אותי ואם מתקיים המפגש, אז אני מזהה אצל האחר את אותה תביעה שלי כלפיו.

שבת של שלום,של מפגש, של שלוה ושקט, גם לתושבי דרום הארץ וגם לתושבי עזה.

פנחס, ציפי ובני משפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com

קטונתי מכל החסדים -יונתן רזאל

https://www.youtube.com/watch?v=HZYivKwVmJc

Dear Family and Friends, 

After being away for more than 20 years, Yaacov is on his way back home and will be meeting his brother, whom he left full of resentment. This encounter arouses anxiety and before he actually meets him, he struggles with a mysterious figure -  the Angel-Spirit-Ghost of Esav according to the Midrash - and he succeeds to have him surrender. Afterwards he meets his brother "face to face".

This may teach us that sometimes in order to be able to meet a person "face to face" and establish a real relationship, we have to overcome some "ghosts", some inner images who distort the human aspect of the Other.

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com 

קטונתי מכל החסדים -יונתן רזאל

https://www.youtube.com/watch?v=HZYivKwVmJc

שתי חוויות ליליות Between Heaven and Earth

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו,

בפרשה שנקרא מחר מספרת לנו התורה שני דברים שקרו ליעקב אבינו בלילה; חלום הסולם בו הוא רואה "מלאכי אלהים עולים ויורדים בו" - והמדרש מפרש "בו=ביעקב". בהמשך, מסופר לנו שהוא הלך לישון "עם רחל (האהובה) " ובבוקר: "והנה היא לאה (השנואה)".. יתכן שחלק מאיתנו הרגישו הרגשה דומה השבוע  בלילה בין שלישי לרביעי; אכן, היתה לא מעט שנאה מיותרת באוויר במערכת הבחירות הזאת, לצד גילויים מדהימים של סולידריות ותהגייסות בחברה האזרחית, אך אולי כעת, כפי שיעקב אולי יכול היה ללמוד מלאה, שכמוהו, במצוות אמו,  הסכימה לרמות, בעצת אביה וכפי שאולי נרמז לו בחלום הסולם שיש באפשרותו לעלות מעלה מעלה או לרדת מטה מטה, גם עלינו ללמוד שגם בידינו, וגם בידי ראש העיר הנבחר קיימת הבחירה הזאת. שאלו שלום ירושלים, ישליו אוהביך. יהי שלום בחיך, שלוה בארמנותיך

שבת של שלום, נחמה ותקווה לכולנו

פנחס, ציפי ומשפחתם

 http://pinchaspeace.blogspot.com

מלאך מסולם יעקב

https://www.youtube.com/watch?v=vKFi7fsZ0u4  

ובאותו נושא:

http://pinchaspeace.blogspot.co.il/2013/11/blog-post.html

Dear Family and Friends,

"And he dreamed and behold a ladder stationed on the earth and its top reaches the sky, and behold the angels of God ascending and descending on it". … (Genesis 28:12-13)

Maybe all of us experience moments of grandeur, when we are "ascending", but sometimes, after "ups" there are "downs", but maybe these "downs" are inevitable, since as humans we have to keep in touch with the earth and also maybe add some "heaven" to earth

Shabbat Shalom to All,

Pinchas, Tzippie and Family .

http://pinchaspeace.blogspot.com

מלאך מסולם יעקב

https://www.youtube.com/watch?v=vKFi7fsZ0u4

More on this topic: http://pinchaspeace.blogspot.co.il/2013/11/ladders-bridges-and-dreams.html    

הליצנים שבכל דור ודור Disputed Wells

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים, 

על המילים בפסוק הראשון בפרשת תולדות, אותה נקרא בשבת, "אברהם הוליד את יצחק" מזכיר רש"י את "ליצני הדור" שטענו שבעצם שרה נכנסה להריון מאבימלך מלך גרר, ומסביר בכך את הצורך להדגיש ש"אברהם הוליד את יצחק".

מיהם אותם "ליצני הדור"? והאם בכל דור ודור נמצא "ליצנים" כאלה,  ומהי הדרך להתמודד איתם?

נראה לי שאותם "ליצנים" שבכל דור ודור מעוניינים ללעוג, להשמיץ, אולי לעשות דלגיטימציה ומוכנים להפיץ כל שמועה שתזיק ליריב ותשחיר אותו בעיני הציבור, וזאת במקום להיכנס לדיון ענייני ולהתווכח על המהות בצורה מכבדת.

ולוואי שהשיח הציבורי הפתוח והחופשי ינצח  את אותם ליצני הדור בחברתנו.

שבת שלום וחודש טוב

פנחס, ציפי ובני משפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com

הליכה לקיסריה (אלי, אלי) לזכרה ולכבודה של חנה סנש שהוצאה להורג ב-7.11.44

https://www.youtube.com/watch?v=dvAXuNv8b1A

Dear Family and Friends,

Tomorrow, we'll read about Yitzhak, the post-traumatic survivor.

Among other issues we'll read about the wells he digged at the same places where his father had digged them before.

Two of them aroused a conflict between him and the local owners of the land and perhaps the names Yitzhak gives them symbolize his relation to them as well as the fact that they are conflictuous.

Nevertheless, Yitzhak digs until there is no dispute about the 3^rd well. Does his post-traumatic identity influence his appreciation of life and peace?

Shabbat Shalom and Hodesh Tov to all

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com

הליכה לקיסריה (אלי, אלי) לזכרה ולכבודה של חנה סנש שהוצאה להורג ב-7.11.44

https://www.youtube.com/watch?v=dvAXuNv8b1A

Attachments area

Preview YouTube video הברירה הטבעית - הליכה לקיסריה (אלי אלי)

הברירה הטבעית - הליכה לקיסריה (אלי אלי)

פרשת השבוע לנוכח אירועי השבוע The Etz Hayim Tragedy - Reflections

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

קשה להשתחרר מאירועי השבוע האחרון ולהתייחס ל"פרשת השבוע" שנקרא בשבת, כאילו לא קרה דבר, כאילו אנחנו מנותקים מכל מה שקורה וספונים - בדומה לרבי שמעון בר יוחאי - באיזו מערה.

כן, בשבת שעברה נרצחו 11 יהודים בבית כנסת "עץ חיים" בפיטסבורג , באמצע תפילתם, על ידי אדם אכול שנאה, שחשב שהוא עושה את הדבר הנכון. משפחה שלמה נהרגה בתאונת דרכים בגלל שרכבם התנגש עם אדם שלא נהג באופן אחראי, ולהבדיל התקיימו בחירות מוניציפליות בהן חלו כמה הפתעות מעניינות ומבטיחות, כאשר בירושלים נשארנו עם שני מועמדים; אחד מהם נבחר בגלל תמיכת חלק מהמפלגות החרדיות ובעזרת השרים דרעי וליברמן, והשני מייצג ציבור המעוניין בירושלים פלורליסטית, בה כל אדם יוכל לחיות לפי אמונתו וערכיו. בנוסף לכך, אם לפני שבועיים ציינו 23 שנים לרצח ראש ממשלה לפי התאריך העברי, לא מעט אנשים זוכרים את הרצח ב--4.11.

האם דברים אלו קשורים לפרשת השבוע, בהנחה שכדברי רוזנצוווייג יש להתייחס לפרשת השבוע כאיגרת שנשלחת אלינו באופן אישי וקבוצתי?

קשה לא לראות את הדמיון בין רציחתם של מתפללים מוסלמים במערת המכפלה ע"י ברוך גולדשטיין לרצח היהודים בפיטסבורג; הרב עמיטל ז"ל  גם הצביע על הקשר בין הרצח במערה לרצח רבין באלבום שיצא ליובל החמישים למדינה.

דומני שרצח על רקע אידיאולוגי/דתי/ או גזעני מקורו בעיוות ערכי חמור, המקדש קברים ואדמה  ומזלזל בחיי אדם, שנבראו בצלם אלהים. הבה נקווה שראשי הערים שנבחרו ושייבחרו יידעו לבחור את הבחירות הערכיות הנכונות

שבת של שלום ושל נחמה

פנחס, ציפי ובני משפחתם

http://pinchaspeace.blogspot,com

  החיטה צומחת שוב

https://www.youtube.com/watch?v=uPm1toXOUi8

Dear Family and Friends,

It's hard to  write about the Parasha and behave as if last week was a regular week. The massacre of 11 Jews at the "Etz Haim" Synagogue in Pittsburgh arouses many  reflections about ideological religious and racist aberrations.

It's hard not to remember that 24 years ago, Baruch Goldstein assassinated  29 people who were praying in "Mearat Hamachpela" and that not much later a religious zealot assassinated Rabin and to understand that if ideology, graves and land are more important than human life, inevitably some people will direct their hatred and violence towards people whose life is considered worthless. Let us hope and pray for leaders who will fight against racism of any kind and condemn all kinds of violence.

We wish you a peaceful Shabbat of Consolation

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com

  החיטה צומחת שוב

https://www.youtube.com/watch?v=uPm1toXOUi8

אל תשלח ידך אל הנער Avraham argues with God

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
חכמים מכנים אירועים מרכזיים בחיי אברהם אבינו "נסיונות". ניתן אולי, בשפה מודרנית, להגדירם כשלבים בהתפתחות, בהם נידרש אברהם, ואולי כל אחת ואחד מאיתנו, להתמודד עם אתגרים מצמיחים ומבגרים.
די ברור שה"נסיון" המכונן והמשמעותי ביותר הוא "העקידה", שהוא גם האחרון בסדרת הניסיונות.
פירושים שונים ניתנו לעקידה על ידי הוגים שונים, יהודים ושאינם יהודים
אין ספק שהבנת הציווי הראשון "קח נא את בנך, את יחידך אשר אהבת... והעלהו לעולה" כציווי אלוהי להקריב את יצחק פשוטו כמשמעו מקומם ואינו מסתדר עם תחושותינו המוסריות והאנושיות הבסיסיות ביותר.
חכמים כבר חשו ככה ודרשו פסוק בירמיהו (יט, ה) המסתיים במילים "ובנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש עולות לבעל , אשר לא צויתי ולא דיברתי, ולא עלתה על לבי" : "...ולא עלתה על לבי - זה יצחק בן אברהם (בבלי תענית ד, ע"א) ; כלומר, לא יעלה על הדעת שהאל ידרוש מאברהם להקריב את בנו! הדבר אינו שונה מפולחן האלילי לבעל...
ובכל זאת, אין המקרא יוצא מידי פשוטו.
דומני שהניסיון האמתי הוא, כאשר האדם שומע שני קולות אלוהיים ; "קח נא..והעלהו לעולה" לעומת "אל תשלח ידך אל הנער", לדעת לבחור נכון בין הקולות. ואולי מלמדת אותנו התורה שבסופו של דבר אחריות זו מוטלת על האדם עצמו; איננו יכול לברוח מאחריות ולהסתמך על החוק, על משמעת קואליציונית, על פקודה, על פסיקה רבנית או על כל "קול" אחר, גם אם הוא מוצג כקול אלוהי.
שבת של שלום והקשבה
פנחס, ציפי ובני משפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com

אל תשלח ידך אל הנער
https://www.youtube.com/watch?v=t5XSOY0jFcY&t=4792s

--
Dear Family and Friends,

Last week we read about Lot who, after leaving Abraham, landed in Sedom. Tomorrow, we'll read about Abraham's dialogue with G-d trying to argue about the Divine Judgment. Afterwards we'll meet Sedom at its worst which inevitably leads to destruction. There are many elaborations on Sedomic culture in Rabbinic Literature, but the Torah itself emphasizes the attitude towards strangers, which is characterized by violence, humiliation and exploitation.

I guess that a society who behaves in a non respectful and violent way towards strangers has no right of existence, since anybody at a certain point can be considered as the stranger , as the "Other".

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com

אל תשלח ידך אל הנער
https://www.youtube.com/watch?v=t5XSOY0jFcY&t=4792s

Attachments area
Preview YouTube video אל תשלח ידך אל הנער 3 5 2003

PINCHASPEACE.BLOGSPOT.COM

טוטליטיריות כתגובה פוסט-טראומטית Trauma and Post-tTruama

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
פרשת נח המתחילה בסיפור המבול, מסתיימת בסיפור "מגדל בבל". אם רואים ביזמת נמרוד (לפי הבנת חז"ל) להקים את המגדל וליצור "שפה אחת ודברםי אחדים" כניסיון להקים חברה טוטליטרית , בה דואגים יותר לנזקים חומריים וכלכליים מאשר לחיי אדם, ניתן אולי לראות בניסיון הזה תגובה פוסט-טראמטית למבול.
היתכן שסממנים טוטליטריים ואנטי-דמוקרטיים המנסים ליצור בכח "שפה אחת ודברים אחדים" הם, בכל דור וודור, וגם אצלינו, תגובות פוסט-טראומטיות?
שבת של שלום לכולכם
פנחס,ציפי ובני משפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com
נח- מתי כספי
https://www.youtube.com/watch?v=H1eFKp1_L4w

--
Dear Family and Friends,

Human society – or more specifically ; the survivors of the Flood – experienced a trauma. People and societies react to traumatic experiences in different ways.

Noach, maybe because he felt guilty about his survival and didn’t (unlike Avraham) argue about the destruction of the entire human world, got drunk.

The entire human society became "one nation", "unified" under a totalitarian regime, where humanity can got lost and humankind had to be dispersed all over the world, in order to enable diversity of cultures .

What does that teach us about appropriate coping with traumatic events?

Shabbat Shalom and Hodesh Tov to all,

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com
נח- מתי כספי
https://www.youtube.com/watch?v=H1eFKp1_L4w

PINCHASPEACE.BLOGSPOT.COM

הסיפור והחוק Human Being; the Divine Sinner

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

שבת של בראשית, של בריאה. הסיפור קודם לחוק, כי הסיפור הוא התשתית לחוק, לאתיקה ולעולם, כי הסיפור מודיע לנו (כך ברש"י הראשון לספר בראשית ) ש'לה' הארץ ומלואה' - שאין לנו, כבני אדם ללא הבדל דת, לאום ומגדר, בעלות על שום דבר, והוא גם מספר לנו מה קורה כאשר מטפחים את האשליה שיש לנו בעלות על אדמה, על אנשים, על האמת המוחלטת, על האמונה הבלעדית. כבר בפרשה הראשונה אנו פוגשים את הרצח הראשון; המדרש מציע שלושה הסברים אפשריים לקונפליקט האלים בין קין להבל; אדמה וחפצים ; מונופול על קדושה ובעלות על אישה. ואולי, התורה כולה נועדה לרסן את יצר ההשתלטות המוזנת מאשליית הבעלות. ואולי, לכן היומרה לבעלות על התורה מזינה מצידה כוחנות ואלימות. ולוואי שנשכיל ללמוד וללמד מתוך ענווה והקשבה.

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ובני משפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com

 כשאלהים אמר בפעם הראשונה יהיה אור- מתי כספי

https://www.youtube.com/watch?v=2jfh3Gfiu24

--

Dear Family and Friends,

Tomorrow we start reading Bereishit again; among other issues, the section we'll read tomorrow tells us something about the nature of Human Beings.

Men are created in G-d's Image – they have a transcendental dimension enabling them to understand  the world beyond their immediate personal needs.

He should not be "alone"; he needs the Other to complete missing parts, to relief his loneliness, and to give him/her a sense of continuity.

This continuity may balance mortality.

And last but not least; he is existentially a "sinner" – His/her Spiritual/transcendental dimension is constantly challenged by destructive drives. Isn't he/she an interesting creature?

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com

 כשאלהים אמר בפעם הראשונה יהיה אור- מתי כספי

https://www.youtube.com/watch?v=2jfh3Gfiu24

אמונה ושברי לוחות

אמונה ושברי לוחות

דומני שיש מתח מסוים בין האופן בו חכמים קוראים ודורשים את המילים "אל אמונה" (דברים לב, ד) בספרי (האזינו ד) – "שהאמין בעולם ובראו" לבין המילים איתן רש"י מסיים את פירושו על התורה "לעיני כל ישראל" (דברים לד, יב):  "שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר 'ואשברם לעיניכם', והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר 'אשר שִבַּרְתָּ' - יישר כחך ששברת."

לכאורה, המילים בשירת האזינו, לפי דרשת חז"ל, מבטאים אופטימיות, תקווה, אמונה בעולם ובאדם.

כאשר משה יורד מהר סיני, אחרי 40 יום של התעלות וקבלת הלוחות ורואה את "חגיגות העגל", הוא שובר את הלוחות, עליהם נאמר: "והלוחות מעשה אלהים המה, והמכתב מכתב אלהים הוא" (שמות לב, ט"ז). בין אם מדובר במעשה ספונטני המבטא את כעסו של משה, "איש האלהים", על מעשה העגל, או בפעולה מחושבת שנועדה לזעזע, יש כאן אולי ביטוי לייאוש מן העם המיוחס במקרא גם לקב"ה, כביכול, המציע למשה "עיסקה". בקריאה זו, לסירוגין, האל ומשה מתייאשים, כביכול, מנכונותו ויכולתו של עם ישראל להגשים את ייעודו כעם סגולה.

כבר בסוף פרשת  בראשית (שאת תחילתה נקרא בשמחת תורה ואת כולה בעוד מספר ימים)  ראינו שהקורא מוזמן להתמודד עם אכזבת האל מהאנושות ומהעולם, כי אחרי מספר דורות, מגיע דור אנוש, עליו נאמר "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל־הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי־עָשָׂה אֶת־הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל־לִבּוֹ." (בראשית ו, ה-ו).

האם יש כאן תחושה שהפרוייקט של בריאת האדם ע"י האל נכשל?

הדילמה  הזאת "מתכתבת" עם מדרש ידוע על המחלוקת בפמליה של מעלה לגבי בריאת האדם, וכך לשון המדרש (בראשית רבה ה, ה):  אָמַר רַבִּי סִימוֹן: בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתִּים כִּתִּים, וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת, מֵהֶם אוֹמְרִים 'אַל יִבָּרֵא', וּמֵהֶם אוֹמְרִים 'יִבָּרֵא'; הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יא) 'חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ.' חֶסֶד אוֹמֵר: יִבָּרֵא, שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים, וֶאֱמֶת אוֹמֵר: אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים. צֶדֶק אוֹמֵר: יִבָּרֵא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקוֹת, שָׁלוֹם אוֹמֵר: אַל יִבָּרֵא, דְּכוּלֵיהּ קְטָטָה.

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? נָטַל אֱמֶת וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ח, יב): 'וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה', אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, מָה אַתָּה מְבַזֶּה תַּכְסִיס אַלְטִיכְסְיָה שֶׁלָּךְ, תַּעֲלֶה אֱמֶת מִן הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יב( 'אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח'. רַבָּנָן אָמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידֵי וְרַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חֶלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, מְאֹד, הוּא אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, לא):  'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד', וְהִנֵּה טוֹב אָדָם. רַב הוּנָא רַבָּהּ שֶׁל צִפּוֹרִין אֲמַר: עַד שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִדַּיְּנִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וּמִתְעַסְּקִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לָהֶן מָה אַתֶּם מִדַּיְּנִין? כְּבָר נַעֲשָׂה אָדָם!

בעיניי, המדרש הזה מבטא את מורכבות האדם ואת החששות לגבי הצלחת הפרוייקט של בריאתו ומסתיים בהכרעה האלהית המתכתבת עם דברי הספרי לגבי אמונתו של האל בהצלחת הפרוייקט, למרות החששות המובנים  הנעוצים בטבע האדם.

יש הקבלה מסוימת בין המדרש הזה לבין  מחלוקת בית שמאי ובית הלל (בבלי עירובין יג, ע"ב) :

"תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל; הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא; עכשיו שנברא, יפשפש במעשיו, ואמרי לה: ימשמש במעשיו"

לחששות ולדילמות של "המלאכים" (חסד, אמת, שלום וצדק) יש ייצוג אצלינו, בני האדם. לא פעם, בני אדם במצבים  אלו ואחרים שואלים את עצמם: היה כדאי?

גם קהלת, אותו אנו פוגשים בסוכות, משמיע רעיונות דומים ומהדהד לשאלות קיומיות אלו, למשל: כִּי מֶה־הֹוֶה לָאָדָם בְּכָל־עֲמָלוֹ וּבְרַעְיוֹן לִבּוֹ שֶׁהוּא עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. כִּי כָל־יָמָיו מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנוֹ גַּם־בַּלַּיְלָה לֹא־שָׁכַב לִבּו גַּם־זֶה הֶבֶל הוּא (ב, כב, כג), או, ביתר שאת: וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת־הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן־הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר־עֲדֶן לֹא הָיָה אֲשֶׁר לֹא־רָאָה אֶת־הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. (ד, ב-ג).

לעומת זאת, יש גם קול אחר בקהלת:  רָאִיתִי אֶת־הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ. אֶת־הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, גַּם אֶת־הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא־יִמְצָא הָאָדָם אֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר־עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד־סוֹף. יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם, כִּי אִם־לִשְׂמוֹחַ וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו. (ג, י-יב).

חג הסוכות מכונה "זמן שמחתנו", ואכן, בחברה חקלאית, חג האסיף היה אירוע משמח ביותר ובמשנה (סוכה ה, א) נאמר: אָמְרוּ: כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו.

אך, דווקא בחג זה,  אנו קוראים בקהלת (ב, ב):   לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה־זֹּה עֹשָׂה. וגם יוצאים מבתינו לסוכה, לדירת ארעי, וכפי שמסביר זאת הרמב"ם (מורה נבוכים ג, מג):

"אמנם הדעת ב'סוכות' - להתמיד זכר 'אותות המדבר' לדורות. אמנם המידות הם - שיהיה האדם זוכר  ימי הרעה בימי הטובה, בעבור שירבה להודות לאלוה ושילמד מדת ענוה ושפלות"

לעומת זאת, בשמחת תורה, המהווה "עצרת" לחג הסוכות, מצד אחד אנו חוזרים הביתה, למקום הבטוח יותר, אך מאידך,  קוראים את הפסוקים האחרונים בתורה, בה מסופר לנו על מות משה, שמת על הר נבו, ולפי הצעתו של רש"י, מזכירים לנו את שבירת הלוחות.

דומני שכל הדוגמאות שהבאנו מתחברות לתמונה מורכבת ופרדוקסלית, המבקשת לטעת  בנו מצד אחד את אמונת הבורא "שהאמין בעולם ובראו", אך מאידך לא לטשטש את המכשולים, את החששות ואת השברים, ואולי זו גם הסיבה ש"לוחות ושברי לוחות מונחים בארון".