יום שישי, 24 באפריל 2020

קרבה מתוך ריחוק - Impurity and Holiness

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
לכאורה, הפרשות שנקרא מחר (תזריע ומצורע) עוסקות במושגים הרחוקים מעולמנו: טומאה והרחקה.
ואכן, קשה לנו להבין מצבים בהם משתנה מעמדו של אדם בגלל סיבה כזו או אחרת, הקשורה לתופעה ביולוגית או אפילו לבניין שחייב ליהרס בגלל "נגע בבית".
יתכן שבדומה למקרים אחרים  בהם איננו מיישמים "הלכה למעשה" את הדברים ככתבם, עלינו "לדרוש ולקבל שכר", והשכר הוא עצם היכולת להעניק משמעות חדשה, כלומר להחיות את התורה. 
בימים אלו אנו נדרשים ואף מקפידים (לפחות מן הראוי שכך ננהג) "לשמור מרחק פיזי"  בכל מקום, ואף לעטות מסיכה  המסתירה  חלק לא מבוטל מפנינו ולעתים , בעקבות כך, איננו מזהים את חברינו ברחוב וגם הם אינם מזהים אותנו.
לעתים, מרוב רצון מובן לשמור על עצמנו וגם על אחרים, גובר הפחד מפני "הטומאה" שעלולה להדביק אותנו ואנחנו מפתחים חרדה ורתיעה מבני אדם והופכים את מי שמפחיד אותנו למנודים.  לכן, נראה לי שדווקא בימים אלו, בהם יש צורך להיזהר מפני נגיף הקורונה, יש צורך במאמץ מיוחד כדי לא להידבק בנגיף החרדה המיזנטרופית.
שבת של שלום, חודש טוב ובריאות וטהרה לכולנו
פנחס,ציפי ומשפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com
אהבת עולם תביא להם (מתוף תפילת מוסף לראש חודש), לחן: שלמה קרליבך, ביצוע: יצחק מאיר

לכבוד יום פטירתה של רחל המשוררת (כט בניסן), השיר "עקרה" בביצוע חוה אלברשטיין

Dear Family and Friends,

Tomorrow we'll read about various forms of impurity. According to Rambam (Maimonides), the concept of impurity is related to the necessity of keeping people away as much as possible from the Sanctuary, since Holiness requires Distance.
 Maybe this teaches us that Holiness cannot be easily accessible; otherwise it could be taken for granted. A certain degree of "romanticism" is needed; there has to be something  left to dream about.
Shabbat Shalom  ,   Hodesh Tov  and best wishes of Health  to all.
 Pinchas, Tzippie  and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com

אהבת עולם תביא להם (מתוף תפילת מוסף לראש חודש), לחן: שלמה קרליבך, ביצוע: יצחק מאיר

לכבוד יום פטירתה של רחל המשוררת (כט בניסן), השיר "עקרה" בביצוע חוה אלברשטיין

פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שלישי, 21 באפריל 2020

יום השואה 2020

בנותינו, בנינו, נכדותינו ונכדינו האהובים, בני הדור השלישי והרביעי החיים כולם במדינת ישראל הריבונית והעצמאית

לפני כשלוש שעות, שמענו את עדותו המרגשת של לקס, אבא של עמרי, על סיפורו האישי מאז לידתו, הצלתו על ידי משפחה הולנדית כילד קטן , מפגשו המחודש עם הוריו ואחיו אחרי ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית, עלייתו ארצה לקיבוץ מצובה  במסגרת הגשמה חלוצית ציונית כחניך תנועת הבונים בהולנד, חייו, נישואיו  עם עדנה, הזכות והשמחה לראות נכדים ונינים, הקשר עם המשפחה שהצילה אותו לדורותיה.
גם לאמא ולי ,  השייכים לדור השני לניצולים, יש זכרונות ומחשבות המלווים אותנו ומטבע הדברים מתעוררים אצלינו ביום השואה.
סבתא שרה וסבא שרולי ניצלו בזכות היותם מוגנים ב"בית הזכוכית" של השגרירות השוויצרית בבודפשט, שם נפגשו, התאהבו, עלו ארצה בעלייה בלתי לגאלית ב-1946,שהו תקופה קצרה בקיבוץ סעד, אך עברו לתל אביב, שם התחתנו.  הוריהם וחלק גדול ממשפחותיהם נספו בשואה, לצערינו, כך שאמא לא הכירה אף סבתא או סבא. למרות שסבתא וסבא גדלו במשפחות חרדיות, סבא אפילו במשפחה חסידית, שניהם הפכו להיות ציונים נלהבים, דיברו עברית וסבא אף עבר לחבוש כיפה סרוגה בערוב ימיו בבית שלום ולאט, שרידי המסורת הסאטמרית הלכו ודעכו. סבתא זכתה ברוך ה' לראות את חתונתה של דרור, נכדה הבכור ואת כניסתו של נועם, נינה הראשון לבריתו של אברהם אבינו. סבא, לעומת זאת, זכה  לראות את כל נכדיו בשלב זה או אחר של הקמת משפחה וחלק גדול מניניו, כולל סנדקאות בברית של אביתר ויאיר, והשתתפות בשארית כוחותיו בבר מצוה של נועם. 
יום השואה בארץ נקבע פחות או יותר בתאריך של מרד גטו ורשה, ואני זוכר שבנעוריי, באנטוורפן, ציינו את היום הזה לאו דווקא כיום השואה אלא כיום לזכר מרד  גטו ורשה. מרד הגטאות מייצג את הפן היותר אקטיביסטי, של מאבק היהודים נגד הנאצים, גם כשהסיכויים לנצח ולהישאר בחיים היו קלושים ביותר. התאריך  המשמעותי ביותר למשפחתינו הוא 27 לינואר, שנקבע בשנים האחרונות כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה, וזאת מכיוון שאבי, סבא נתן, שאף אחד מכם, כולל אמא, לא הכיר, מכיוון שנפטר בגיל צעיר יחסית (65),השתחרר אז מאושוויץ, בו עבד במחנה כפייה במשך שנה וחצי בערך. סבא נתן נולד בעיירה קטנה בגליציה (בחלק שגם היום שייך לפולין), כבכור ל-8 ילדים  (5 בנים ו-3 בנות) לסבא שלי , יעקב ולסבתא רוזה (שושנה) ז"ל, הגיע לאנטוורפן בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20,שם הכיר את סבתא מרים, אמי. ממשפחתו של סבא נתן נספו אמו, סבתי רוזה (על שמה  נקראו חלק גדול מהבנות בדור שלי, אצל כל אחד מהאחים והאחיות ששרד) אח בשם משה, ואחות בשם זלדה. אחות אחת , דודתי נשקה, עלתה ארצה כחלוצה לפני השואה ואח אחר,שאול, היגר לארה"ב גם לפני השואה. שני אחים ואחות (חיים, מאיר ורחל-רוחצ'ה) וסבי יעקב היו בסיביר והצטרפו אלינו לאנטוורפן.
 אמי, סבתא מרים שנולדה   בעיירה קטנה בגליציה, היגיעה גם היא לאנטוורפן בשנות השלושים איפה שכבר היה אחיה (הירש לייב שהספיק להגיע לארה"ב לפני השואה) ולימים גם אביה, סבי פנחס שנספה בשואה , התחתנה עם סבא נתן ואחותי אנני נולדה לפני השואה. כאשר הנאצים כבשו את בלגיה , ברחו אבי ואמי לצרפת ושהו שם במחנות מעבר. בשלב מסוים, היו אמי ואחותי מוסתרות  עם ניירות מזויפים אצל משפחה בדרום צרפת. אבישניסה לארגן מעבר בטוח לשוויץ , אך לא הצליח בכך , מכיוון שכנראה בעקבות הלשנה, נתפס ונשלח לאושוויץ (ליתר דיוק: מחנה כפייה מונוביץ, המסונף לאושוויץ).
בשנים האחרונות, אני נוהג בליל הסדר לומר את הנוסח המסורתי "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך..." וגם את הנוסח קצת יותר חדש עם מסר שונה "שפוך אהבתך על הגויים אשר ידעוך"; הנוסח הראשון מתייחס  עבורי לאלה שהלשינו על אבי, השפילו אותו והתעללו בו; הנוסח השני מתייחס לאלה שהצילו, לעתים מתוך  מסירות , את אמי ואחותי. הראשונים לא ידעו "אלוהים", השניים , מתוך אהבת אדם ומחויבות לצלם האלהים שבתוכם, ידעו "אלהים" ולכן ראויים לאהבה. 
כאמור, סבא נתן אכן שרד את או/שוויץ - אמנם לא במצב בריאותי מזהיר -  חזר לאנטוורפן ונפגש מחדש עם סבתא מרים, אמי ועם אנני.  ואז, כשנה וחצי לאחר שהשתחרר מאושוויץ , נולדתי. כחצי שנה לאחר מכן, הגיעו סבי עם שני דודים ודודה מסיביר היישר לביתינו באנטוורפן. סבי יעקב נשאר לגור אצלינו עד לשנת 1961 והדודים יצאו מבית הוריי כאשר התחתנו.
בשנת 1949, ביקרו הוריי בארץ ישראל,שם פגשו את דודתי נשקה, ושם, מתוך חלום ציוני, קנה אבי מגרש בנתניה, מתוך מחשבה שיוקם שם מרכז גדול של עיבוד ומסחר ביהלומים. חלומו אמנם לא התגשם, מסיבות שונות, אך גם המגרש שקנה הוכשר לבניה רק באמצע שנות השמונים ובזכות אותו חלום, אנחנו גרים מאז בביתינו כאן בבקעה.
פעמיים יצא לי לחוות חיבור מרגש בין אבי שהיה באושוויץ וניצל לבין חיינו כאן, בירושלים, במדינת ישראל הריבונית והעצמאית (עם כל הביקורת שיש לי על התנהלות ממשלתה ותופעות שליליות בחברה הישראלית)
בפעם הראשונה, קרה שביום הזיכרון לאבי, חזר נתי מהצבא, בהיותו עדיין בקורס טיס, כנראה  לטיפול שיניים. אספתי אותו מהתחנה המרכזית ועלינו לקברו של אבי בהר המנוחות. לראות את נתי במדי צה"ל ליד קברו של אבי, כאן בירושלים, עורר אותי לומר לאבי (בלב): תראה, ניצחנו אותם
בפעם השניה, ישבתי בבית, מול המחשב, ביום השואה, לנוכח תמונת אבי. כשנשמעה הצפירה, בשעה 10 בבוקר, נעמדתי , הסתכלתי שוב על תמונת אבי ואמרתי (שוב בלבי): אבא, ניצחנו אותם, אנחנו כאן.
דומני,אבל שאת הניצחון האמתי והסופי נוכל לחגוג  כאשר נזכה ליותר אהבה בין בני אדם, פחות  גזענות ושנאת זרים, יותר צדק ושייון, כי אז יהיה זה ניצחון הרוח על הכוח,  הגשמת ייעודה של הציונות, ולא רק שיפור גורלו של העם היהודי. הלוואי שנזכה לראות  התקדמות לכיוון הזה
באהבה
אבאמא
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שישי, 17 באפריל 2020

וידום אהרון Between Understanding and Meaning

בני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
העיתוי בו אנו קוראים מחר (פרשת שמיני) את סיפור מותם הטרָגי של נדב ואביהו, בני אהרון,  "בקרבתם לפני ה'", ברגע החגיגי המקודש ביותר של חנוכת המשכן, בעת הזאת וכמה ימים לפני יום הזיכרון לשואה, מזמין אותנו להתבונן בסיפור, כאילו נכתב היום.
ידוע שפרשנים רבים ניסו למצוא סיבה למותם של בני אהרון וחלקם ניסו למצוא מהו החטא שבגינו נענשו. ידועים גם שרבנים והוגים ניסו למצוא סיבות כדי להתמודד תיאולוגית עם השואה (בגלל הציונות או להיפך...) גם היום, יש המנסים לתלות את מותם של אנשים במגיפת הקורונה בסיבות כאלו או אחרות.
הצורך למצוא "סיבה", "להסביר",  עוזר לאנשים להתמודד עם החרדה שמתעוררת  במצביםי של אי וודאות, אך למען האמת, תגובתו של אהרון  למות בניו "וידום אהרון", יכולה אולי ללמד אותנו שאין ביכולתנו להסביר ולהבין הכל, לא את השואה, ולא את סיבת מותם של אנשים רבים במגיפה הזאת (מעבר כמובן למישור הביולוגי) ; יש ביכולתנו לבחור את המשמעות הרוחנית, האתית והחברתית שאנו נותנים לאירועים אלו וגם זה משהו...
שבת של שלום, של בריאות ותקווה לעולם של שפיות וחמלה.
פנחס, ציפי ובני משפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com 
שעה בא באימות (פיוט על מותם של בני אהרון)
 לכל איש יש  שם (מילים: זלדה, לחן: חנן יובל, ביצוע: חוה אלברשטיין)
Dear Family and Friends,
Generally,  we are reading about the tragedy of Nadav and Avihu, the two sons of Aharon who died during the inauguration of the Tabernacle, just before the Holocaust Memorial Day. Many tragedies – none of them comparable to the   dimensions of the Holocaust, but still tragic - are affecting people here in Israel and all over the world, some of them due to  disasters like tsunami's, earthquakes; others because of cruelty of men. This year,  the corona pandemic affects the entire world .Sometimes, we find it difficult to understand these tragedies; sometimes we cannot believe that people can be so cruel. This may teach us that, even if we have the very human tendency to "understand", sometimes, although very frustrating, it's impossible and nothing really explains it. All we can do is try to look for the meaning of the tragedy in our life and do whatever possible to avoid them in the future.
Shabbat Shalom to all,
Pinchas, Tzippie and Family
http://pinchaspeace.blogspot.com
שעה בא באימות (פיוט על מותם של בני אהרון)
 לכל איש יש  שם (מילים: זלדה, לחן: חנן יובל, ביצוע: חוה אלברשטיין)
--
פשבן
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שלישי, 14 באפריל 2020

שמחה מהולה באמפתיה - Empathetic Freedom

בני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
אמנם, ימי החג השנה  האלו אינם רגילים , אך למרות זאת, במסורת שלנו , חג האביב, זמן חירותינו, ,  הזה הוא כמעט כולו שירה; הלל שלם 3 פעמים בחג הראשון, שיר השירים בשבת ושירת הים ושירת דבורה  מחר, ביומו האחרון של החג.
אמנם ,  תוך כדי אמירת עשר המכות מהן נפגעו המצרים, הוצאנו טיפת יין מהכוס, כדי לזכור, תוך כדי השמחה על חירותינו, את המחיר שאחרים שילמו. כמו-כן, לצד שירת הים, בחג האחרון ובימי חול המועד, איננו אומרים הלל שלם, והנימוק המובא במדרש הוא: "מעשה ידָי  טובעים בים, ואתם אומרים שירה?!", כלומר: אכן, ניצלנו ואנו שמחים ומודים על כך, אבל אין לשכוח שאחרים שילמו מחיר כבד על כך.
ואולי מורכבות זו מאפיינת את החג הזה ביתר שאת והשאלה היא אם אנחנו מסוגלים להכיל את המורכבות הזאת; לשמוח ולזכור את הסבל מסביבינו.
חג בו נוכל לחצות את הים לכיוון ארץ המובטחת בבריאות ובשלום
פנחס, ציפי ומשפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com
יום ליבשה נהפכו מצולים ( ר' יהודה הלוי - ביצוע: הלב והמעיין)
זה מול זה - מילים: דויד גרוסמן - לחן וביצוע: הילה כהן אלעזר

-- 
Dear Family and Friends,

Liberation is a process; less than a week ago, we left Egypt and now we are about to cross the Red Sea. The ability to do so and to believe that we'll succeed requires hope and courage.
 Apparently, it's a human necessity to see the defeat of the oppressor, enjoy it and even praise God not only for saving our lives and liberating us, but also for punishing the Egyptians.
Nevertheless, a higher level of freedom, a more human and mature level, requires the ability to empathize with the suffering of enemies. This may take time, but without that ability, there is no real freedom.
Chag Sameach to all,
Pinchas, Tzippie and Family
http://pinchaspeace.blogspot.com  
  יום ליבשה נהפכו מצולים ( ר' יהודה הלוי - ביצוע: הלב והמעיין)
זה מול זה - מילים: דויד גרוסמן - לחן וביצוע: הילה כהן אלעזר
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שלישי, 7 באפריל 2020

"היה לבדו, שואל לעצמו" Lonelinees, questions and Freedom

לבני משפחתינו, חברותינו וחברינו היקרים
"היה לבדו, שואל לעצמו" 
שלא כבימים כתיקונם, אנשים רבים (נשים וגברים)  יהיו השנה לבד בליל הסדר. גם אם "יתחברו" בצורה זו או אחרת – ואני מברך על כל היזמות והאמצעים שנועדו להקל על הבדידות המתאפשרים באמצעות הטכנולוגיה  - לבני משפחה, לחברים או לסדרים מוקלטים, עדיין הישיבה לבד בחדר ובבית היא חוויה לא פשוטה. אולי אין היא ייחודית לליל הסדר דווקא, אך אין ספק שתחושת הלבד  בערב בו בדרך כלל נפגשים עם משפחה או חברים  קשה יותר.
ואולי יש כאן הזדמנות להתבונן באחת ה"ההלכות" התמוהות המוזכרות בתלמוד ובמשנה תורה לרמב"ם: גם כשאדם נמצא לבד בליל הסדר, הוא "שואל לעצמו". לא מדובר בשאלה ריטואלית, או בשאלות שילדים שואלים את הוריהם, אלא בשאלה אמיתית שאדם נדרש לשאול את עצמו, כי יש ערך מרכזי לשאלה  ביציאת מצרים האישית של כל אחד ואחת מאיתנו: הנכונות והאומץ לשאול, לא להיכנע לשום שיעבוד, להאמין בשינוי ובחירות הפנימית שאינה תלויה בנסיבות.
ואולי מצד אחד, ה"לבד" הזה יכול להתחבר לאנשים אהובים שאינם נוכחים פיזית, לדורות הקודמים ומצד שני, יש ערך ב"בלבד" הזה גם כאשר אנחנו מוקפים אנשים; היכולת והאומץ לשאול שאלות ולהקשיב לשאלות אמיתיות הם הביטוי האמיתי לחירות.
איחולינו לחג של חירות פנימית, לבריאות ולהתחברות מחודשת
פנחס, ציפי ובני משפחתם 
קרב יום - ביצוע: אביתר בנאי
--
Dear Family and Friends,
The answer to the  traditional question: "Ma Nishtana"- What is different tonight? seems quite  obvious.
This year, tomorrow night , many people will be alone at the Seder, even if they will somehow be in touch online with family members or friends.
The Rabbinic Tradition ( Talmud, Maimonides) tells us that even when a person is alone , he should "ask himself" and this doesn't refer to a ritual  question, but to a real question about slavery, alienation and inner freedom.
Maybe this reflects the idea of the importance of questioning reality as an expression of Freedom, as an existential "Exodus".
And maybe, although being "alone" still enables to think and  relate to people who are physically distant, to parents, to tradition and dreams.
On the other side, even when surrounded by many people, every person should ask himself : what can be different, as a precondition for liberation.
We wish you all a Pessach  of Inner Freedom, Health and a soon renewal of closeness
Pinchas, Tzippie and Family
קרב יום - ביצוע: אביתר בנאי

פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום חמישי, 2 באפריל 2020

אליהו קורונה Hope for Healing

בני משפחתינו, חברותינו וחברינו היקרים,
בשבת שלפני חג הפסח, המכונה "שבת הגדול", כנראה על שם הפסוק האחרון בהפטרה (מלאכי פרק ג)
ובפסוק המסיים את ההפטרה "הנה אנֹכי שֹּלח לכם את אליה הביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא". לאליהו הנביא המדרשי יש מספר תפקידים במסורת; בין היתר הוא מבשר את בואו של המשיח, את הגאולה.
במדרש נוסף יש דיון לגבי מה יעשה כשלב מכין ואחת הדעות המובאות היא "לעשות שלום בעולם".
אינני יודע על איזה סוג של שלום מדובר, האם מדובר באוטופיה, או בשלום בר השגה. אנחנו מקווים שמגיפת הקורונה תלך מאיתנו בהקדם, אך יש לקוות שמכיוון שהיא פוגעת בעולם כולו, ללא הבדל דת, גזע, לאום,  מתקיים שיתוף פעולה בינלאומי  ושאולי ניתן לקוות שגם כאשר נוכל בהדרגה לחזור לחיים שגרתיים תהיה יותר אחווה בין בני אדם , בארצינו ובעולם כולו. האם שם המשפחה הוא קורונה והשם הפרטי אליהו? או גוג?
שבת של שלום, בריאות ותקווה לכולכם
פנחס, ציפי ומשפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com
הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא
נעמי שמר- על כפיו יביא
Dear Family and Friends,
The Prophet Elyahu is, according to the Midrashic Tradition, the precursor of the Messiah, of the Redemption.
Our Sages express different opinions regarding what the essence of the preparation of the Messianic Era would  be. One of he Sages - and this seems to be the conclusive approach - claims that Elyahu will establish Universal Peace. Maybe we are not expecting utopic Universal Peace at this moment, but maybe, since this pandemic doesn't distinguish between people and affects everybody, and sometimes engenders solidarity and collaboration between nations, we may hope for a better and more compassionate world afterwards
We wish you a Shabbat of Peace and Healing
Pinchas, Tzippie and Family
http://pinchaspeace.blogspot.com


הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא
פורסם על ידי ב- אין תגובות:
הירשם ל- רשומות (Atom)