דמוקטריה ועריצות הרוב - Idolatry and the Rights of the Stranger

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

כשמעיפים מבט על הפרשה שנקרא מחר, נגלה שני חיבורים מעניינים; חכמים ופרשנים כבר הצביעו על הקשר בין ה"מזבח" ל"סנהדרין" ודרשו: "שתשיים סנהדרין אצל מזבח",  בתרגום לשפה עכשווית: לא תיתכן קדושה בלי שתהיה חברה מתוקנת. קיימת אבל סמיכות נוספת בין האזכור שהיינו גרים בארץ מצרים ומה שנובע מכך לגבי מחויבותנו לזר החי בתוכנו לבין האיסור של עבודה זרה. בנוסף, גם בפרשתנו וגם במקומות נוספים במקרא מכונה השופט "אלהים", ובתהלים לדוגמה נאמר: "אלהים נצב בעדת אל". יתכן שהדבר בא ללמד אותנו שבחברה מתוקנת חייבים להיות יחסי גומלין בין "אלהים" (כלומר: המימד האתי האוניברסלי המתייחס לצלם הלאהים שבאדם) לבין מערכת המשפט, החייבת לשמור על עצמאותה הרוחנית ולא להיות כפופה לעריצות הרוב,ובלשון המקרא: "לא תהיה אחרי רבים לרעות"

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ובני משפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com 

אתי אנקרי - עבדי זמן...

--  https://www.youtube.com/watch?v=npLcDItUnyM 

Dear Family and Friends,

The proximity between the interdiction of worshipping idols and the obligation of defending the rights of the stranger, since "we were strangers in Egypt", probably teaches us to adopt a moral attitude when we deal with our historical memories; ethnocentric narcissism, leading to oppression of the stranger  is probably a very well known and popular form of idolatry and reflects a deplorable but understandable human weakness.

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com

אתי אנקרי - עבדי זמן..

https://www.youtube.com/watch?v=npLcDItUnyM 

וישמע יתרו - מה שמועה שמע ובא? Transformative Events

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

חכמים התעכבו על המילים הפותחות את פרשת יתרו "וישמע יתרו" ושאלו:

"מה שמועה שמע ובא (ונתגייר)?" - כלומר, מה הביא את יתרו להצטרף לעם ישראל. התנאים (רבי יהושע, רבי אלעזר המודעי ורבי אליעזר הגדול - במסכת זבחים קט"ז, ע"א) מזכירים 3 אפשרויות; מלחמת עמלק, מתן תורה וקריעת ים סוף.

ואולי משמעות השאלה היא: מהו עבור כל אחד מאיתנו אירוע מכונן וטרנספורמטיבי, ההופך אותנו ל"יתרו", למישהו שהוא "יותר" ממה שהיה? 

האם ההזדהות עם החלש שהותקף ע"י מי שניצל את כוחו, או שמא הכרה בברית מחייבת כלפי האחר, או אולי לעתים רק חוויה קוסמית מפתיעה המצילה אותנו בניגוד לכל הציפיות. האם אנחנו זקוקים למשהו "מבחוץ" שיטלטל אותנו, או אולי תלוי הדבר בעיקר ביכולתנו ובנכונותנו להיות קשובים?

שבת של שלום, ושל הקשבה לכולכם

פנחס, ציפי ובני משפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com 

הפטרת יתרו - ביצוע שלמה גרוניך

https://www.youtube.com/watch?v=J6DHbXfXgT8

Dear Family and  Friends,

Our Sages consider Yitro, Moshe's father in law, as a proselyte and discuss what made him join Moshe and the Jewish people; was it the splitting of the Red Sea, the war with Amalek, or the giving of the Torah?

Maybe this actually raises the question about  what could attract people and motivate them  to change their routine and their life; miraculous events, the victory over the Evil or spiritual search leading to some kind of Revelation; on the other side, what is our identity today that could be attractive for people in search for Truth?

Are we agents of Intellectual, Moral and Spiritual Search? Are we fighting the Evil (outside and inside?), are we experiencing spectacular miracles?

Shabbat Shalom to all

Pinchas, Tzippie, and Family

.[http://pinchaspeace.blogspot.com]

הפטרת יתרו - ביצוע שלמה גרוניך

https://www.youtube.com/watch?v=J6DHbXfXgT8

שבת של שירה, שחרור וצמיחה A Shabbat of Song, Liberation and Growth

בשבת גם נקרא את שירת הים וגם נחגוג את התחדשות הטבע בראש השנה לאילנות.

חכמים במדרש נימקו את אמירת הלל בדילוג בשביעי של פסח, מכיוון שביום זה עברו אמנם בני ישראל את יום סוף, אך המצרים טבעו והקב"ה אמר למלאכים שרצו לומר שירה : "מעשה ידי טובעים בים, ואתם אומרים שירה?!"

לעתים כרוך השחרור של עם אחד במחיר כבד לעם ממנו הוא משתחרר, בעיקר כאשר העם המשעבד מתנגד לשחרור. נראה לי שהמדרש מלמד אותנו להכיר במציאות הזאת, לשמוח על השחרור אך להביע צער על המחיר, גם אם הוא בלתי נמנע. גם ניצנים ראשונים של אביב והתחדשות הטבע בארצנו היפה מזמינים אותנו לא לוותר על התקווה, למרות הקלקולים החמורים.

שבת שלום, שבת של צמיחה, תקווה ושחרור

http://pinchaspeace.blogspot.com  

 https://www.youtube.com/watch?v=TqsREleEs0Q

This Shabbat we'll read about the Crossing of the Red Sea. The Midrash tells us that the Angels wanted to 'Sing" and Praise G-d, who reacted by saying:" My handiwork is drowning and you want to sing?!" Another Midrash describes Song, Poetry and Praise as being untemporal. Maybe this teaches us that "Praise", "Song" and "Poetry" should be "pure" and beyond "time,  expressing Joy at being rescued does  without  gloating over the enemy's defeat" . 

Shabbat Shalom to all and Shana Tova to the Trees.

http://pinchaspeace.blogspot.com

 https://www.youtube.com/watch?v=TqsREleEs0Q 

בא (עמי) אל פרעה - Come (with me) to Par'o

בתחילת הפרשה שנקרא בשבת, אומר האלהים למשה: בא אל פרעה. פניה זו אינה מובנת בקריאה ראשונה.  היינו  מצפים  שהאל יאמר למשה: לך  אל פרעה.

 ואכן , חלק מן הפרשנים (רבי יוסף בכור שור, חזקוני) הרגישו שיש כאן אמירה ייחודית:  כאילו ,  אומר האל למשה: "אבוא אתך, נלך ביחד"

האם עלינו ללמוד מזה שכדי שיהיה לנו הכוח והאומץ לבקר את השלטון ולדרוש ממנו להפסיק מעשים של דיכוי והשפלה יש צורך לגייס את החלק האלהי שבתוכנו, כי בלעדיו נוח לנו להשלים עם "מה שיש" ומפחדים "להסתבך" או להיכשל?

שבת שלום לכולכם

http://pinchaspeace.blogspot.com

https://www.youtube.com/watch?v=ZF_EuS1l8Zw 

 

In the Torah section we'll read on Shabbat, G-d says to Moshe: Come (Bo in Hebrew) to Par'o. We would have expected him to tell him :GO  (Lech) to Par'o. Some commentators were sensitive to this particularity and understood as if G-d said: Come with me, we'll go together.

Does that teach us that, in order to be courageous enough to challenge the Leader and require the end of oppression, you need to internalize Divine Power and Spirit. Without that it may be easy to surrender to the way  society is ruled and also be afraid of getting into trouble.

Shabbat Shalom to all

שלח את עמי - Let my people go

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

היום (27.1) מציינים את יום השואה הבינלאומי,זכרון ליום בו שחררו כוחות הברית את אושוויץ בינואר 1945.

אבי ז"ל , שנלקח למחנה כפייה מונוביץ  שהיה חלק מאושוויץ,   שוחרר גם הוא, וחזר לאנטוורפן  אשר בבלגיה, שם התאחד מחדש  עם אמי ז"ל  ועם אחותי תבל"א, ואני נולדתי  אז, בעולם אחרי אושוויץ. אחד מאחיו של אבי, דודי שאול ז"ל חשך לעצמו ולמשפחתו את ה"חוויה" הזאת והיגר לארה"ב, ארץ החופש והדמוקרטיה, לפני השואה. בתו, בת דודתי רייזל, שנקראה על שם סבתי שנספתה בשואה, נפטרה בואפן פתאומי והובאה אתמול לקבורה בבית שמש. יהי זכרה ברוך.

איך כל זה קשור? דומני שאושוויץ  המסמל את הרוע האולטימטיבי הכרוך בהשפלה של בני אדם גם מחייב אותנו להגדיר מחדש את האופן בו אנו חווים ומבינים את האלוהות בעולם; האל הראה לנו מה בני אדם מסוגלים לעשות לבני אדם אחרים והטיל עלינו את האחריות למנוע את זה בכל מחיר. האל של האבות "שדי", הוא הלא המבטיח; האל המשחרר (ה') הוא גם האל המטיל עלינו אחריות לכבד את צלם האלהים שבכל אדם. 

שבת של שלום וחירות

פנחס, ציפי ובני משפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com

https://www.youtube.com/results?search_query=let+my+people+go+louis+armstrong 

Dear Family and Friends,

Today we commemorate the Liberation of Auschwitz (where my late father spent mre than a year) , a significant milestone, inviting us to reflect on  a redefinition of the Divine and of Human Dignity and Freedom.

My cousin, Razel, named after our common grandmother,  a victim of human evil, passed away and her funeral yesterday here in Israel, where we have the opportunity and challenge of building a society of Justice, Freedom and Human (Dvinie) Dignity, aroused the connection between memories of our family and thoughts about the struggle against oppression in our weekly Parasha. May ehr Memory be blessed.

Shabbat Shalom

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com

https://www.youtube.com/results?search_query=let+my+people+go+louis+armstrong 

אומץ נשי - Courageous Women

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים

בתחילת ספר שמות נקרא על המרד של נשים אמיצות (  המיילדות ה"עבריות", שלדברי חלק מהפרשנים (כולל נחמה ליבוביץ) היו מצריות, בת פרעה ומרים אחותו של משה) נגד הגזרות של פרעה החדש.

אולי נבחר סיפור זה כדי להתחיל בו את הסיפור הגדול שלנו, את שחרורנו מעבדות ואת הכנתנו להתגלות? ואולי גם כדי ללמדנו שהתנאי המקדים להתגלות הוא יחס הוגן לאחר, לזר.

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com  

 ולזכרו של מאיר בנאי

https://www.youtube.com/watch?v=9vweQZfJKBo 

Dear Family and Friends,

The Book of Shemoth starts with the rebellion of courageous women (the Midwives, who according to some commentators were Egyptians, Pharaoh's daughter and Miriam, Moshe's sister) against Pharaoh's draconian and cruel laws. Maybe this story has been chosen as the introduction to the Book of Shemoth, our Story, the Story of Liberation and Revelation? Or maybe also to teach us that Revelation requires a fair and human relation to the other, to the stranger.

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com  

---

 ולזכרו של מאיר בנאי

https://www.youtube.com/watch?v=9vweQZfJKBo 

נקמה והתפייסות Corrective Experience

לבני משפחתנו, חברותיו וחברינו היקרים,

ליוסף, כשליט מצרים , היו כל הסיבות הטובות והמוצדקות לנקום באחיו שבעצם זממו להרוג אותו, בהתחלה בצורה פעילה, בשלב מאוחר יותר, לדאוג להיעלמותו. הוא אכן "שיחק" קצת בנקמה ו"עשה להם בית ספר".

האם עשה זאת כדי "לחנך" אותם? האם גם קצת נהנה מזה? בסופו של דבר, למרות שיכול היה להמשיך בהתעללות, הבין שכאשר הוא חזק, עליו להתעלות מעל רגשות נקם ולגלות נדיבות. יתכן שהמפגש "פנים אל פנים" עם יהודה תרם למהפך התודעתי? האם גם אנחנו  מסוגלים לראות בכוח שיש בידינו הזדמנות להתעלות, לנדיבות ולרגשי אחווה אנושיים, ולוותר על ההתקרבנות ועל רגשות הנקם?  

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם 

http://pinchaspeace.blogspot.com 

על יוסף הצעיר המגלמוני וחלומותיו ואחיו- עמיר בניון

https://www.youtube.com/watch?v=pKU3_tUWQcA 

ולמי שיבלה את השבת בירושלים:

שבת עיון - בשבת פרשת ויגש, ט' בטבת, ה-17 לינואר, אחרי הקידוש (בסביבות השעה 11): הרב שי פינקלשטיין (רב קהילת ניצנים) ידבר על "הקהילה האורתודוכסית מודרנית ויחסה לחברה הלא-דתית". בבית קהילת ידידיה בירושלים

Dear Family and Friends,

 Hanukah is over and we are back with our regular cycle of everyday life and Torah reading.

The first chapter of the section we'll read this Shabbat describes a very courageous and assertive monologue of Yehudah in front of Yossef, actually assuming the responsibility he took in front of his father. Did Yossef know that Yehudah was responsible for his being a slave in Egypt? Is this entire story a corrective experience for Yehudah after the lesson Tamar gave him a few years ago? Maybe this monologue and Yossef's reaction reflect  a mature stage of growth and encounter between the 2 brothers, and also between their archetypes.

Maybe this teaches us also  that there are different pathways of growth and maturation that at the end may lead to a positive encounter and reconciliation.

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie and family 

http://pinchaspeace.blogspot.com

על יוסף הצעיר המגלמוני וחלומותיו ואחיו- עמיר בניון

https://www.youtube.com/watch?v=pKU3_tUWQcA