"ויש נספה בלא משפט"
בתלמוד הבבלי (חגיגה ד, ע"ב וה', ע"א) מסופר על מפגש תמוה בין רב ביבי בר אביי, אמורא בבלי ומלאך המוות, וזו לשון הגמרא:
"רב יוסף כי מטי להאי קרא בכי [כאשר רב יוסף היה מגיע לפסוק זה היה בוכה] (משלי י"ג) 'ויש נספה בלא משפט' (אמר): מי איכא דאזיל בלא זמניה [האם יש מי שנפטר לא בזמנו]? אין [כן], כי הא דרב ביבי בר אביי הוה שכיח גביה מלאך המות [כמו מעשה זה של רב ביבי בר אביי שמלאך המוות היה מצוי אצלו]
אמר ליה לשלוחיה [ ומלאך המוות אמר לשליחו]: זיל אייתי לי מרים מגדלא שיער נשייא [הבא לי את מרים הקולעת שיער הנשים]
אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי [הלך והביא לו את מרים מגדלת התינוקות]
אמר ליה: אנא מרים מגדלא שיער נשייא אמרי לך [ אמר לו:אני אמרתי לך להביא את מרים מגדלת שיער הנשים]
אמר ליה: אי הכי, אהדרה [אמר לו, אם-כן, אחזיר אותה]
אמר ליה: הואיל ואייתיתה, ליהוי למניינא [ אמר לו: הואיל וכבר הבאת אותה, שכבר תהיה כאן במנין המתים]
אלא היכי יכלת לה [אלא, איך יכולת להמית אותה]?
הות נקיטא מתארא בידה והות קא שגרא מחריא תנורא שקלתא ואנחתא אגבה דכרעה קדחא ואיתרע מזלה ואייתיתה. [היא היתה מחזיקה מרדה בידה ומכבדת את התנור, לקחה את האוד והניחה אותו על גב רגלה ונכוותה ואז הורע מזלה ויכולתי לקחת אותה והבאתיה]
אמר ליה רב ביבי בר אביי: אית לכו רשותא למיעבד הכי? [אמר לו ר' ביבי בר אביי: וכי יש לכם רשות לעשות כך]
אמר ליה: ולא כתיב ' ויש נספה בלא משפט' [א"ל: הרי כתוב "ויש נספה בלא משפט]?!
אמר ליה: והכתיב (קהלת א') 'דור הולך ודור בא' [א"ל: הרי כתוב: "דור הולך ודור בא"] ?!
אמר: דרעינא להו אנא עד דמלו להו לדרא והדר משלימנא ליה לדומה. [אמר לו: אני מחזיק אותם עד שימלאו להם שנות הדור ואחר כך אני מוסר אותם למלאך דומה, הממונה על נשמות המתים]
אמר ליה: סוף סוף שניה מאי עבדת [אמר לו: מה אתה עושה עם שנות החיים שהוקצבו לה]? אמר: אי איכא צורבא מרבנן, דמעביר במיליה מוסיפנא להו ליה והויא חלופיה [ אמר: אם יש תלמיד חכם המעביר על מידותיו, אני מוסיף לו את השנים האלו והרי היא חילופו]."
מותם של אנשים חפים מפשע ואפילו צדיקים, הטרידה את מנוחתם של רבים מבין הוגי הדעות בכל הדורות.
פרשני התורה, החל מחז"ל ניסו להסביר את מותם של בני אהרון, נדב ואביהוא, בדרכים שונות:
' בקרבתם לפני ה' וימותו': רבי יוסי הגלילי אומר: על הקריבה מתו ולא מתו על ההקרבה. רבי עקיבא אומר: כתוב אחד אומר 'בקרבתם לפני ה' וימותו' וכתוב אחד אומר 'ויקריבו לפני ה' אש זרה.' הכריע 'בהקריבם אש זרה לפני ה'' הוי על הקריבה מתו ולא מתו על ההקרבה. ר' אלעזר בן עזריה אומר: כדיי קרבה לעצמה וכדיי קריבה לעצמה. (סיפרא פרשת אחרי מות פרשה א)
מדרש קדום זה רואה בכל מקרה את מותם כעונש על הקרבת אש זרה או על התקרבות יתירה אל הקודש. מדרשים שונים מיחסים לבני אהרון חטאים שונים (הורו הלכה בפני רבם, נכנסו שתויים למקדש, חיכו למותם של משה ואהרון וכו…)
פירושים שונים ניתנו למונח "אש זרה" .
בעמוד השער של גיליון זה, הבאנו את גישתו של הרש"ר הירש הרואה במותם עונש על גאווה יתירה לעומת גישת השל"ה המעצים את המוטיב של "בקרובי אקדש", כלומר הקב"ה רצה בקרבתם אליו כדי לחנוך את המקדש של מעלה.
בני אדם זקוקים להסברים וחשיבתם היא סיבתית באופייה ולכן, איננו יכולים בקלות להשלים עם מוות שרירותי.
מותם של שישה מיליונים מבני עמנו ועוד כמה מיליונים של בני אדם - חפים מפשע גם הם - מעמים אחרים בשואה היוותה עבור יהודים רבים בעיה תיאולוגית ואמונית קשה. הסופר אלי ויזל כתב באחד מספריו: "ראיתי את א-להים תלוי באושוויץ".
בעולם החרדי, היו רבנים שהתעלמו מהסוגיה הקשה לעומת אחרים (מבית מדרשו של הרבי מסאטמאר) שראו בשואה עונש על שהציונים דחקו את הקץ.
הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ' ז"ל, הוגה דעות חשוב ניצול שואה, מתמודד בספרו "אמונה לאחר השואה" עם שתיקתו הנוראה של האלוהים בזמן השואה וכותב כסיכום לאחד הפרקים בספרו:
"מטרתנו אינה אפוא למצוא צידוק לדרכיו של אלוהים עם עמו, אלא לברר אם עדיין אפשר למצוא משמעות במתן תוקף לאמונה, למרות שתיקתו הנוראה של אלוהים בזמן השואה." (עמ' 77)
נראה לי שאם נתבונן בסיפור התלמודי המובא לעיל, נוכל אולי להבין גישה המאפשרת כיוון חשיבה קצת שונה והסתכלות אחרת על המציאות, על כל הבעייתיות שלה:
רב יוסף (כנראה רב יוסף בר חייא, ראש ישיבת פומבדיתא, רבו של אביי) אולי בוכה כי הוא יודע ש"יש נספה בלא משפט" אבל קשה לו לקבל את הערעור על הצורך האנושי בעולם הגיוני וצודק ומתוך עולם של אמונה מתרעם על האפשרות של מוות שרירותי, בלתי-צודק.
רב ביבי בר אביי (בנו של אביי, תלמידו של רב יוסף) נפגש, ע"פ הסיפור, עם התופעה האבסורדית של "מוות בטעות" ונכנס לוויכוח מעניין עם מלאך המוות על סדרי עולם. אמנם, מלאך המוות מנסה להסביר לו לכאורה סדר אחר מהסדר ההגיוני והצודק המוכר לו (דור הולך ודור בא, שנים קצובות וכו') אבל קשה לומר שהסבריו משכנעים במיוחד או מובנים במיוחד.
נראה לי שהמשפט החזק ביותר בסיפור הוא "ויש נספה בלא משפט". החוקיות שלפיה אנשים מתים או נהרגים היא מורכבת; לעתים, מחלה או תאונה או אירוע אחר מהווים מעין "סיבה" למותו של אדם (בדומה להסבר שניתן על-ידי שליחו של מלאך המוות על יכולתו להביא "בטעות" את האישה הלא נכונה) אך, המסר העיקרי בסיפור הוא ש"יש נספה בלא משפט", כלומר שאיננו יכולים להסיק בשום אופן שמותו של אדם היה עונש מן השמים ושהדבר "הגיע לו".
כנראה שאי-יכולתנו לשלוט בחיים ובמוות כוללת גם את אי-יכולתנו להבין באמת את סוד המוות.
כאמור, ריבוי ההסברים למותם של בני אהרון מראה לנו שבעצם לא ניתן למצוא למותם שום הסבר משכנע באמת ושאולי ה"סיבה" האמיתית למותם איננה מובנת לנו. הפסוקים במקרא מאפשרים קריאות שונות ודרשנים שונים הדגישו חלקים שונים בטקסט המקראי כדי לבסס את טיעוניהם אבל אולי, אם, בעקבות מאמינים גדולים דוגמת הרב פרופ' ברקוביץ' ז"ל ופרופ' ישעיהו ליבוביץ' ז"ל, נשתחרר מהצורך להסביר ונראה גם בדרשות השונות הזדמנות עבורנו למצוא את המשמעות האמונית הקיומית בחיינו, נכבד את זכרם של "הנספים ללא משפט".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה