מחלוקת לשם שמים -
האם תלוי הדבר באנשים או באופן ניהולה של המחלוקת?
כולנו מכירים את המשנה הידועה במסכת אבות(אבות ה , יז) המשווה בין מחלוקת "קֹרח וכל עדתו" כאב-טיפוס למחלוקת שאינה לשם שמים לבין "מחלוקת הלל ושמאי", שהיא אב-טיפוס למחלוקת לשם שמים.
ואכן, הברייתא במסכת יבמות (בבלי יבמות יד ע"ב) מדגימה את אופי ניהול המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי:
אע"פ שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות, ובאחיות, בגט ישן, ובספק אשת איש, ובמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק, בכסף ובשווה כסף, בפרוטה ובשווה פרוטה, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי, ללמדך, שחיבה וריעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר: (זכריה ח') 'האמת והשלום אהבו'.
ברייתא זו מבטאת את האופי הענייני שאפיין מחלוקות בין בית שמאי ובית הלל, וגם כאשר היו ביניהם חילוקי דעות בנושאים הלכתיים מהותיים וחמורים (ספק אשת איש!), לא נפגעו יחסיהם האישיים, והם נהגו בחיבה ורעות מתוך אהבת האמת והשלום.
לעומת התיאור האידילי של מחלוקת הלכתית נוקבת אך עניינית, שלא פגעה במרקם היחסים בין שני בתי המדרש היריבים, אנו מוצאים בתלמוד הירושלמי (שבת א, ד).סיפור קשה המתאר מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי.
המשנה (שבת א, ד) מספרת על מצב חריג בו היה לבית שמאי רוב ובעקבות זה, נפסקה הלכה כמותם בשמונה עשר דברים: "ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון שעלו לבקרו, ונמנו ורבו בית שמאי על בית הלל ושמנה עשר דברים גזרו בו ביום."
והגמרא (ירושלמי שבת א, ד) מספרת לנו על האופן בו הושג הרוב הזה:
אותו היום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל. ... תנא ר' יהושע אונייא: תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי בית הלל. תני: שישה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים.
באותם בתי מדרש שנהגו כבוד זה בזה, ואף לא נמנעו מלהתחתן זה עם זה, גם כאשר היו ביניהם מחלוקות קשות, התפתחה תרבות אלימה, והרוב של בית שמאי הושג בצורה כוחנית ובאיומים ויום זה היה קשה כיום נעשה העגל!
ואולי פירושו של רבנו עובדיה מברטינורו ("הברטנורא") עשוי להאיר את עינינו בהבנת המושג "מחלוקת לשם שמים" (אבות ה, יז) :
... . ואני שמעתי, פירוש "סופה: תכליתה" והמבוקש מעניינה. והמחלוקת שהיא לשם שמים, התכלית והסוף המבוקש מאותה מחלוקת להשיג האמת, וזה מתקיים, כמו שאמרו מתוך הויכוח יתברר האמת, וכמו שנתברר במחלוקת הלל ושמאי שהלכה כבית הלל. ומחלוקת שאינה לשם שמים, תכלית הנרצה בה היא בקשת השררה ואהבת הניצוח, וזה הסוף אינו מתקיים, כמו שמצינו במחלוקת קורח ועדתו שתכלית וסוף כוונתם היתה בקשת הכבוד והשררה והיו להיפך..
כאשר המחלוקת היא לשם שמים, והמטרה של בעלי המחלוקת היא בירור האמת, יכולים הם לכבד זה את זה ולנהוג בחיבה ורעות; אך, כאשר מטרתם היא ניצחון, הופכת המחלוקת לאלימה. מחלוקת לשם שמים פירושה אם כן מאבק הוגן על האמת מתוך כבוד והערכה לאמת של הזולת בדרכי שלום.
כל מחלוקת שתחילתה לשם שמים יכולה להידרדר ולהפוך לסכסוך עקוב מדם, בו כל צד חותר לניצחון. הידרדרות המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל לסכסוך אלים מלמדת אותנו שאף אדם, חברה או עם, אינו מחוסן מפני הצורך "לנצֵח", אך ניצחון מסוג זה "קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל" ויום זה הפיל כידוע חללים רבים . אין צורך להכביר במילים לגבי הסכנות המוחשיות והמוסריות האורבות לפתחנו, אם לא נשכיל להעדיף, במחלוקות הפנימיות והחיצוניות, את האמת והשלום על פני הניצחון. האם מסוגלים עלינו להפנים אמת חשובה זו וליישמה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה