כוחי ועוצם ידי
חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל וביתר שאת, קיומה של מדינת ישראל הפגיש את העם היהודי מחדש עם הצורך להשתמש בכוח (להוציא כמובן את המרד המזוין בגטאות בתקופת השואה). הקמתה של מדינה במקום שהיה – בניגוד לאחת הסיסמאות השקריות המיוחסות ללורד בלפור: ' ארץ ללא עם לעם ללא ארץ ' - מיושב בחלקו על ידי בני עם אחר, יצרה מצב של קונפליקט לאומי שהתפתח במהלך השנים לסכסוך אלים שטרם בא לקיצו.
בהקשר זה, מעניין לציין שהעולם הרבני החרדי התנגד לתנועה הציונית ולהקמתה של מדינת ישראל לפני ביאת המשיח, והניסוח החד ביותר של תפיסה זו נוסח על ידי הרבי מסטמאר, רבי יואל טייטלבוים, בעיקר בספרו "ויואל משה" ובחיבור שפירסם אחרי מלחמת ששת הימים "על הגאולה ועל התמורה"
בכתביו, ובעיקר ב"ויואל משה", מבסס הרבי מסטמאר את התנגדותו הנחרצת לציונות על מדרש "שלושת השבועות" בו הוא רואה הנחיה הלכתית, השוללת מאבק להקמת מדינה יהודית.
המדרש מתבסס על שלושה פסוקים המופיעים במגילת שיר השירים:
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם-תעירו ואם-תעוררו את-האהבה עד שתחפץ.
השבעתי אתכם בנות ירושלם מה-תעירו ומה-תעררו את-האהבה עד שתחפץ
המדרש על פסוקים אלה מתבסס על הפירוש המסורתי לשיר השירים, לפיו המגילה הינה משל ליחסי אלוהים והיהודים
"ג' שבועות הללו למה? אחת- שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת - שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת - שהשביע הקב"ה את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדי (בבלי כתובות קיא, ע"א).
רבנים והוגי דעות דתיים שתמכו בציונות או שלפחות לא התנגדו לה מבחינה תיאולוגית, התמודדו עם טיעוניו התיאולוגיים של הרבי מסטמאר בדרכים שונות; יש שראו במאמר זה מאמר אגדי ללא תוקף הלכתי. אחרים טענו שבוטלו השבועות, מכיוון שגם אומות העולם הפרו אותן. כמו-כן, היו רבנים שפירשו "לא לעלות בחומה" כבניית בית המקדש ולאו דווקא עלייה המונית לארץ והקמת מדינה.
גם קבוצה בשם ברית שלום שהיתה תנועה יהודית שהוקמה בשנת 1925 על ידי קבוצת אינטלקטואלים יהודיים, וביקשה ליצור דו-קיום בין יהודים לערבים, באמצעות ויתור על הזכות להקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, כפי שנוסחה בהצהרת בלפור. תנועה זו דגלה בהקמת אוטונומיה דו-לאומית תחת המשטר של המנדט הבריטי, שבו יהנו הערבים והיהודים משוויון זכויות מלא, פוליטי ואזרחי.
עם חבריה ותומכיה של התנועה נמנו בין היתר ארתור רופין, הפילוסוף מרטין בובר, הפילוסוף שמואל הוגו ברגמן, חוקר הקבלה גרשם שלום, המחנך ארנסט סימון ונשיאה הראשון של האוניברסיטה העברית יהודה לייב מאגנס. עוד תומכי התנועה היו איש העסקים שלמה זלמן שוקן והמדינאי הבריטי הרברט סמואל. תנועה זו הפכה לגורם שולי בציונות לאחר שרובו של הקונגרס הציוני דחה את תפישותיה ושאף להקמת מדינה יהודית ריבונית שלא תחת המנדט הבריטי. גם אצל הערבים לא היתה נכונות לשתף פעולה עם תנועה זו. באוגוסט 1930 התפרקה התנועה.
אין בכוונתי, במסגרת דבר תורה זה, לבחון את טיעוניהם של המתנגדים להקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל בפרספקטיבה היסטורית; מדינת ישראל היא עובדה קיימת ויש לברך על כך, אך אין ספק שזרמים אלו בתוך ההגות היהודית העלו דילמות מוסריות שאין להתעלם מהן על פני השטח.
מעניין להתבונן בפרשתנו כדי לבחון באיזו מידה התורה מזהירה אותנו מהסכנות המוסריות הצפויות לנו עם כניסתנו לארץ ישראל.
בפרק ח, פסוקים יא- כ, מצביע משה רבנו על בעיה אחת:
האל מביאך אל ארץ טובה "ארץ חיטה ושעורה...אשר לא במסכנות תאכל בה לחם...ואכלת ושבעת, ומתוך השובע: "השמר לך פו תשכח את ה' אלהיך, לבלתי שמֹר מצותיו...פן תאכל ושבעת...ורם לבביך ושכחת את ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים"...ואז:
ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את-החיל הזה כי אם תשכח:
והיה אם-שכח תשכח את-ה' אלהיך והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם והשתחוית להם העדתי בכם היום כי אבד תאבדון. 20 כגוים אשר יהוה מאביד מפניכם כן תאבדון עקב לא תשמעון בקול יהוה אלהיכם.
אמירה חריפה זו מזהה את העמדה של "כוחי ועוצם ידי" עם "שכחת ה' אלוהיך" ועמדה זו מביאה את עם ישראל לאבדון וגורלו לא יהיה שונה מתושבי הארץ עובדי האלילים.
בהמשך מצביע משה רבנו על סכנה נוספת הצפויה לעם עם כניסתו לארץ (דברים ט, ד-ה):
אל-תאמר בלבבך בהדף ה' אלהיך אתם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה'לרשת את-הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה ה' מורישם מפניך. לגויים 1
5 לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את-ארצם כי ברשעת הגוים האלה ה' אלהיך מורישםולמען הקים את-הדבר אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב. מפניך
אנשים שנקראו רשעים עם ישראל הנכנס לארץ המובטחת, כאשר עמים אחרים גורשו ממנה בגלל חטאיהם, עלול להשלות עצמו ולחשוב "לנו זה לא יקרה", כי אנחנו טובים יותר. בפסוקים אלו מזהיר משה רבנו את העם מפני אשליה מסוכנת זו: אינכם טובים יותר; עמי הארץ גורשו בגלל מעשיהם, הארץ ניתנה לכם כי הקב"ה כרת ברית עם האבות, אך ארץ ישראל שהיא ארץ "שעיני ה' אלֹהיך בה" רגישה להתנהגות היושבים עליה ומקיאה את עושי העוול, ואם תנהגו כפי שהתנהגו קודמיכם, גורלכם יהיה דומה לגורלם.
יש מי שיאמר: דברים אלו נאמרו על-ידי משה רבנו בשעתו כצוואה של מנהיג היודע שמה שיקרה בהמשך אינו בשליטתו. אין ספק שפרשות התוכחה בספר דברים משקפות ברובד הספרותי והאנושי את הדאגה המובנת של מנהיג היודע כי זמנו עבר; יש הרבה כאב בפרשות אלו ומדרשים רבים תיארו את הקושי של משה לקבל את מותו ואת העובדה שלא ייכנס לארץ ישראל.
אך, האם עלינו להסתפק בקריאה ספרותית ופסיכולוגית זו ולראות בדברים אלו את סיפורו של משה בדורו בלבד?
דומני שיש באפשרותנו להעביר חלק מחששותיו של משה רבנו ואזהרותיו לכל סיטואציה היסטורית בה עם שהוגלה מארצו נדרש להתמודד, בעת כינון חברה ריבונית ועצמאית על אדמתו, עם אתגרים חדשים ודילמות שלא היו מנת חלקו בעת שהותו "במדבר". מצב של שפע ורווחה עלול להתפרש כדבר שהוא מובן מאליו; הישגים בתחומים שונים (ביטחון, מדע, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה) עלולים לגרום לעיוורון מוסרי. אחרי מלחמת ששת הימים – ושירי ניצחון רבים הם עדות לכך – התגברה תחושה של שיכרון הכוח ואיכשהו חשבו רבים ממנהיגינו – ולאו דווקא הטפשים שבהם- ש"הזמן פועל לטובתנו". דומני שרבים ממנהיגינו וחלקים לא מבוטלים בעם הבינו במוקדם או במאוחר שאולי אשליה זו מקורה ב"כוחי ועוצם ידי".
לצערי, עדיין קיימים קולות בסגנון "תנו לצה"ל לנצח" הנובעים מתוך אמונה שכל בעיותינו יכולות להיפתר באמצעות הפעלת כוח ו"מה שלא הולך בכוח, ילך בעוד יותר כוח" ואפילו מלחמת לבנון השנייה לא הצליחה לעורר אצל אנשים אלו איזשהו ספק לגבי מגבלות הכוח.
ומעבר לכך, גם ההיגד "בצדקתי הביאני ה'" עלול להביא אותנו גם היום לתחושה שאנחנו תמיד צודקים בכל דבר שנעשה. תחושה זו מביאה אותנו לפעמים לעיוורון לגבי העוולות שנעשו על ידינו, מתוך אותה הרגשה של יהירות.
האם אני חי באשליה שהגיעה העת לוותר על השימוש המושכל בכוח לנוכח סכנות ביטחוניות ממשיות? לצערי, עדיין לא היגענו לעת הזאת, אך דומני שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו ואולי אף חייבים, "בגיל 60", לא להתעלם מהדילמות המוסריות המהותיות, ולהבדיל בין השימוש המושכל באמצעים מסוימים מבלי להאדיר אותם ולהפוך אותם לאידיאל, וכדברי הנביא זכריה (ד, ו):
ורבי אברהם אבן עזרא מפרש: לא בחיל ולא בכח - כאשר ראיתי השמן נעשה מאיליו ודולק ככה יבנה הבית לא בכח גדול שיש לזרובבל ולא ברוב חילו, כי אם ברוח השם וסיועו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה