המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים.
הרהורים לימי החנוכה
בעת כתיבת שורות אלו וזמן קצר לפני הבאתן לדפוס, משדרים אמצעי התקשורת פרטים על נפגעי הפיגועים הנוראים במדרחוב ירושלים אתמול ובחיפה היום.
לרוב, איננו מתייחסים לאקטואליה הבוערת, בין היתר בגלל פער הזמן בין העריכה להפצה.
היום, בהתחשב בצפיפות הארועים ובעיתויים , נראה לנו שגם אחרי כשבועיים, יש מקום להתייחס להרג הנורא של בני אדם חפים מפשע בידי מחבלים.
הגמרא במסכת עבודה זרה (ח, ע"א) מספרת לנו על מפגשו של אדם הראשון עם החושך:
"תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי, עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב שמונה ימים בתענית ובתפלה. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא. הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת, עשאן לאלו ולאלו ימים טובים ."
כל אחד מאתנו, כיחיד או כחלק מחברה יכול לחוות את תחושתו של אדם הראשון במפגש עם עולם שהולך ומחשיך. מפגש זה מפחיד ביותר ומפגיש אותנו עם החלקים החשוכים ביותר בתוכנו, שאפשר להבין אותם בנסיבות שנוצרו. האימה והחרדה עלולות להפיק מאתנו את הרצון לנקום, ללא הבחנה.
אך, בימי חנוכה אלו, בהם נפסקה הלכה כבית הלל, אנו מצווים, מידי יום ביומו, להוסיף אור כדי להילחם בחושך, ואין זה מקרי כנראה שהרמב"ם מסיים את הלכות חנוכה באמירה אגדית, המבטאת אמת עמוקה מאד:
"היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום, נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם הנמחק לעשות שלום בין איש לאשתו.
גדול השלום, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר (משלי ג')
'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום'." (משנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה ד, יד)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה