על היכולת לסלוח

אחרי מותו של יעקב, חוששים אחי יוסף שהוא לא באמת סלח להם על מה שהם עוללו לו ומפחדים מנקמתו. הם אפילו מרגישים צורך לספר לו ש"אביו" ציווה עליו למחול להם, למרות שזה כנראה לא קרה. יוסף בכה אז בפעם השניה בדברו איתם.

האם הוא בכה, כי הוא לא היה מסוגל להבין למה, אחרי שנים כה רבות, הם עדיין לא האמינו ביכולתו לסלוח? מכל מקום, נראה שהטרגדיה ביחסי יוסף ואחיו טמונה בכך שמעולם לא הית להם באמת  הזדמנות להקשבה ולהבנה הדדית.

כנראה קנאה, חרדה, רגשות אשמה ו"שדים" אחרים  מחבלים באפשרות של דו-שיח "פנים אל פנים"

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם 

http://pinchaspeace.blogspot.com  

---

Dear Family and Friends,

After Yaacov's death, Joseph's brothers were afraid that he didn't really forgive them for what they did to him and thought he would revenge on them. They even found it necessary to tell himthat "his father" told him to forgive them, although this never happened. At this point, for the second time, Joseph cried while talking to them.

Did he cry since he couldn't understand why, after so many years, they still thought he couldn'tforgive them? In any case, it seems that the tragedy between Joseph and his brothers was that they really never had the opportunity to listen and understand each other.

Probably  envy, anxiety, guilt feelings and other "inner ghosts" interfere with the possibility of a "faceto face" dialogue.

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie and Family

Shabat Shalom from the Leiser family

          http://pinchaspeace.blogspot.com 

יוסף ויהודה הבוגרים

לבני משפחתנו, חברותיו וחברינו היקרים,

הפרק הראשון בפרשת "ויגש" שנקרא מחר מתארת לנו מונולוג אמיץ של יהודה, המבטא את האחריות שלקח על עצמו על בנימין כלפי אביו. האם ידע יוסף שיהודה היה אחראי למכירתו? האם כל הסיפור הזה הוא מעין חוויה מתקנת עבור יהודה, אחרי השיעור שקיבל מתמר כלתו לפני כמה שנים? ואולי מונולוג זה ותגובתו של יוסף מבטאים שלב בוגר של צמיחת האחים והתפתחותם המאפשר להם להיפגש "פנים אל פנים".

ואולי בא הדבר ללמדנו שיש מסלולים שונים של התפתחות והבשלה העשויים להוביל למפגש חיובי ולהתפייסות.

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם 

http://pinchaspeace.blogspot.com 

Dear Family and Friends,

 Hanukah is over and we are back with our regular cycle of everyday life and Torah reading.

The first chapter of the section we'll read this Shabbat describes a very courageous and assertive monologue of Yehudah in front of Yossef, actually assuming the responsibility he took in front of his father. Did Yossef know that Yehudah was responsible for his being a slave in Egypt? Is this entire story a corrective experience for Yehudah after the lesson Tamar gave him a few years ago? Maybe this monologue and Yossef's reaction reflect  a mature stage of growth and encounter between the 2 brothers, and also between their archetypes.

Maybe this teaches us also  that there are different pathways of growth and maturation that at the end may lead to a positive encounter and reconciliation.

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie and family 

http://pinchaspeace.blogspot.com 

אורות וצללים

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

ימי החנוכה חופפים פחות או יותר את "תקופת טבת", כלומר את  הלילה הארון ביותר בשנה. מכל מקום, השנה, אנחנו עדיין בשלב בו הימים הולכים ומתקצרים.

לפי שיטת בית שמאי, היינו מדליקים הערב שני נרות ומחר רק נר אחד, כשהאור "פוחת והולך".

אנחנו נוהגים לפי שיטת בית הלל, לכן , מדי יום, אנחנו מוסיפים קצת אור. ואולי בא הדבר ללמדנו שכאשר במחזור החיים שלנו, האישי והציבורי,  יש אור וצל; ולעתים, כאשר יש הרבה אור, אנו יכולים לחשוש שבהכרח הדברים יידרדרו, אך אולי גם כשמגיעים לשיא החושך, אנחנו יכולים להאמין שהאור יחזור, ילך ויתגבר .

שבת שלום, חודש טוב וחנוכה שמח

פנחס, ציפי ומשפחתם

 http://pinchaspeace.blogspot.com 

---

---

Dear Family and Friends,

Somehow, this year the last days of Chanukah correspond with the date of the shortest day and the longest night, at least in this part of the world. According to Shammai, we should have lit  the Chanukah candles in decreasing order, starting with 8 candles the first night and 1 candle the last evening (today).

We follow Hillel's approach and are adding every day one candle, which increases gradually the amount of light.

Maybe this teaches us that when the cycle of life has light and shadow, you can be anxious, when there is a lot of "light" that things will have to get worse, but you can also believe that when you reach the maximal darkness, inevitably there will be more and more light.

Shabbat Shalom, Hodesh Tov and still Hanukah Sameach.

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com   

הנרטיב של חנוכה

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

הפרשה אותה נקרא השבת מתחילה עם החלומות שמספר יוסף לאביו ולאחיו ומסתיימת בחלומותיהם של שר המשקים ושר האופים שיוסף פותר.

סיפור החלומות, ושיתוף המשאלות והשאיפות יכולים להניע אירועים רבים והחלטות שונות ולכן יכולים להשפיע על חייו של האדם.

לכן, אולי, בחירת הסיפור שאנחנו מספרים על חנוכה - פתיחת אפשרויות חדשות, ניצחון צבאי, הגברת האור והתקווה - משפיעה על חיינו האשיים והקבוצתיים.

לכן, אולי הכל תלוי בסיפור שאנחנו  בוחרים לספר לעצמנו וגם למי אנחנו מספרים אותו.

שבת שלום וחנוכה שמח לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com

---

---

Dear Family and Friends,

The section we'll read tomorrow starts with Joseph telling his dreams to his father and brothers and ends with the butler and the baker of Pharaoh telling their dreams to Joseph. Sharing your dreams, wishes and aspirations can lead to many events or decisions and can have a major impact on somebody's life.

 Maybe emphasizing one or other narrative of Chanukah  - the opening of unexpected options, the military victory, the gradual increase of light and hope - has an influence on our lives as individuals and as a society.

So, all depends on which story you decide to tell yourself and whom with you'll share your story.

Shabbat Shalom and Happy Chanukah to all,

Pinchas, Tzippie, Yael, Naty & Naama Leiser   

לבני משפחנו, חברותינו וחברינו היקרים,

יעקב נעדר מביתו למעלה מ-20 שנה ועכשיו הוא בדרכו חזרה הביתה ויודע שהוא עומד לפגוש את עשיו אחיו, אותו השאיר עם טינה חזקה כלפיו, על שגנב ממנו את  ברכת אביו וברגע של חולשה ועייפות, קנה ממנו א הבכורה בנזיד עדשים. מובן שהמפגש הזה מעורר אצלו לא מעט חרדה ולפני המפגש הממשי עם אחיו, הוא פוגש דמות מסתורית -  "שרו של עשיו" בלשון המדרש - אותה הוא מנצח, במחיר פגיעה בכף ירכוו. לאחר מכן, הוא פוגש את אחיו "פנים אל פנים".

ואולי בא הדבר ללמדנו שכדי לפגוש אדם "פנים אל פנים" ויצור אתו מערכת יחסים, עלינו להתגבר על ה"שדים", על הדימויים הדמוניים הפנימיים המעוותים את ההיבט האנושי של האחר.

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com 

---

---

Dear Family and Friends,

After being away for more than 20 years, Yaacov is on his way back home and will be meeting his brother, whom he left full of resentment. This encounter arouses anxiety and before he actually meets him, he struggles with a mysterious figure -  the Angel-Spirit-Ghost of Esav according to the Midrash - and he succeeds to have him surrender. Afterwards he meets his brother "face to face".

This may teach us that sometimes in order to be able to meet a person "face to face" and establish a real relationship, we have to overcome some "ghosts", some inner images who distort the human aspect of the Other.

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie,and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com 

Shabat Shalom from the Leiser family

באר המריבה ובאר הפיוס וההתגלות

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

שבוע קשה עבר עלינו, בעיקר על תושבי דרום הארץ ואנחנו מקווים שהפסקת האש שהושגה תחזיק מעמד ושתימצא דרך להבטיח חיים של שקט ושלום באזורנו.

מפגשים חשובים וחוויות של התגלות מרחשים ליד באר.

א. להגר היתה התגלות כאשר גורשה בפעם הראשונה, ליד "באר לחי רואי" , כי "אתה אל רָאי"

ב. הא-ל מתערב ומראה להגר באר המצילנ את ישמעאל במדבר

ג. יצחק פגש את רבקה, לפי המדרש, כאשר חזר מ"באר לחי רואי", המקום ממנו הוא החזיר את הגר לאברהם, אחרי מות שרה

ד. יצחק והפלשתים רבו על בארות

ה. מחר נקרא על המפגש בין יעקב ורחל ליד הבאר ועל פתיחת הבאר ע"י יעקב

ו. בעוד מספר שבועות נקרא על המפגש בין משה לציפורה על יד הבאר

ואולי בא הדבר ללמדנו שהבאר שיכולה להיות מקור לסכסוך יכולה גם להיות מקור לחסד כלפי הנרדף. במקרה זה, הבאר היא מקום לפיוס ולהתגלות.

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com  

---

Dear Family and Friends,

Many important encounters and spiritual experiences occur around a well (Be'er):

1.       Hagar's had a Divine Revelation at Be'er Lakhai Roei, the Well where the Eternal God saw my distress.

2.       After Gods intervention, again, Hagar sees a Well as the option of saving her son's life in the desert.

3.       Yitzhak met Rivka, according the Midrash, when he came from Be'er Lakhai Roei and after he brought Hagar back to his father Avraham, after Sarah's death and after indulging in prayer.

4.       There were some conflicts between Yitzhak and the Philistines about wells.

5.       This Shabbat we'll read about Yaacov who meets Rachel next to the Well and opens the well for her.

6.       In a few weeks, Moshe  will meet Zippora, his wife at the well, and helped her.

Maybe the Well, besides being a possible source of conflict, can also be a source of Mercy towards the oppressed; in this case, it reflects an act of appeasement and Revelation.

Shabbat Shalom to all,

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

ספר בראשית מספר לנו על מקרים רבים של יריבות בין אחים - בפרשת תולדות היריבות היא אפילו בין אחים תאומים - הנובעת לעתים מהעדפת אחד ההורים (או שניהם) את אחד מהם.

האם התורה מספרת לנו סיפורים אלו כדי ללמד אותנו שעובדת היותו אחד מהם "הנבחר" היא בלתי נמנעת - הסיפור אפילו מתחיל בהעדפת הא-ל, לפחות לפי חווייתו של קין, את קרבנו של הבל -? או אולי מלמדים אותנו סיפורים אלו שתסכול ופגיעה מזמינים יריבות וסכסוכים עקובים מדם, הנמשכים לאורך דורות רבים?

שבת שלום ושקט 

פנחס, ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com 

---

Dear Family and Friends,

The entire Book of Bereishit tells us about rivalry between siblings due to one or both parents discriminating between them. Does the Torah tell us these stories in order to teach us that it's inevitable, that one of the children has to be "the Chosen" (it even starts when G!d prefers – at least that's the way Kain experiences it – Hevel's offer), or maybe it teaches us that frustration, offence and rivalry engenders tragic conflicts, sometimes lasting for many generations…

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie and Family

על טראומות והתגברות עליהן - יצחק וישמאל

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים, 

שני האחים, יצחק וישמעאל, בני אברהם, נפגשים שוב וקוברים את אביהם ביחד. שניהם עבור אירוע טראומטי; ישמעאל גורש יחד עם אמו הגר וכמעט מת במדבר; יצחק כמעט נהרג בעקדה.

אולי המפגש והפיוס ביניהם התאפשרו בגלל יכולתם להתעלות מעל החוויה הטראומטית שעברו ולהכיר בסבלו של האחר.

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com 

---

---

Dear Family and Friends,

The 2 brothers Itzhak and Yishmael are meeting again and are burying their common father Avraham together.  Both of them survived  traumatic experiences; Yishmael had been banished with his mother Hagar and almost died in the desert – Yitzhak almost got sacrificed.

Maybe  their encounter and reconciliation was possible because each of them was able to overcome his traumatic experience and acknowledge the suffering of the Other.

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com 

סדום כחברה קסנופובית

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

בשבוע שעבר קראנו על היפרדותו של לוט מאברהם. בעקבות היפרדות זו, הוא הגיע לסדום.

השבת נקרא על דו-שיח בין אברהם לאל בו אברהם טוען כנגד הקב"ה: " הגוי גם צדיק תהרוג?! השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!"

סדום, בה האנשים "רעים וחטאים"נהרסת בסופו של דבר. דברים רבים נכתבו על חטאעי סדום במדרשים, אך התורה עצמה מדגישה בעיקר את יחסם של אנשי העיר לזרים, שהוא יחס של אלימות, ניצול והשפלה

יתכן שהדבר מלמד אותנו שלחברה המתייחסת לזרים בצורה אלימה ולא מכבדת אין זכות קיום; הרי כל אדם יכול ביום מן הימים להיות הזר, האחר.

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com 

---

Dear Family and Friends,

Last week we read about Lot who, after leaving Abraham, landed in Sedom. Tomorrow, we'll read about Abraham's dialogue with G-d trying to argue about the Divine Judgment. Afterwards we'll meet Sedom at its worst which inevitably leads to destruction. There are many elaborations on Sedomic culture in Rabbinic Literature, but the Torah itself emphasizes the attitude towards strangers, which is characterized by violence, humiliation and exploitation.

I guess that a society who behaves in a non respectful and violent way towards strangers has no right of existence, since anybody at a certain point can be considered as the stranger , as the "Other".

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie and Family

 http://pinchaspeace.blogspot.com 

17 שנים לרצח יצחק רבין

 

על פוסט-מודרניזם וטשטוש.

 

 

במוצאי שבת פ' לך לך, לפני 17 שנה, אור לי"ב במרחשוון תשנ"ה, נרצח ראש ממשלה בישראל בסיומה של עצרת שכותרתה היתה: "כן לשלום, לא לאלימות".

דומני שלעתים, אולי בגלל הקושי להתמודד עם הזיכרון הזה, קיימת נטיה "לברוח" לכיוונים שונים שאינם מאפשרים תיקון ולכן לא נרפאה החברה הישראלית מתופעות של אלימות על רקע אידיאולוגי ופוליטי ולצערנו, אין לציבור המצהיר נאמנות לתורת ישראל ולמצוותיה חסינות מפני רעה חולה זו.

בריחה אחת היא התמקדות ברוצח ונטיה להעביר אליו את כל רגשות הכעס והנקם.

קיימת גם נטיה, בעיקר בקרב אנשי ימין קיצוני, להפיץ תיאוריה על קונספירציה שנרקמה לכאורה בין גורמים שונים במערכת הפוליטית כדי לחסל את יצחק רבין.

אחרים מוכנים "להבין" את הזעם הציבורי נגד האחראי ל"פשעי אוסלו" ולכן, גם אם אינם מצדיקים את הרצח, מוכנים לקבל את הנטיה של אבדן שליטה מצד גורמים קיצוניים לעשות דין לעצמם.

בנוסף, התפרסם פתאום שיום הזיכרון לרחל אמנו הוא בי"א במרחשוון והתחילו לציין זאת ביומנים ובלוחות שנה.

כמו-כן, מכיוון שהפכו את י"ב בחשוון ליום זיכרון ממלכתי, הפכו גם את היום שבו נרצח רחבעם זאבי (גנדי) ע"י מחבלים ליום שיש להתייחס אליו במערכת החינוך.

אין לי כל בעיה עם התייחסות ראויה לרחל אמנו, אשתו האהובה של יעקב אבינו, "המבכה על בניה" המתנחמת ע"י הבטחת ה' : יש תקוה לאחריתך, ושבו בנים לגבולם. ואכן, ב"ה שבנו לגבולנו.

כמו-כן, למרות שגנדי לא היה בדיוק דמות אהודה עליי, יש להצטער על רציחתו בידי מחבל, לגנות בתקיפות כל פעולת  טרור, גם אם הקרבן איננו שר מכהן, ובוודאי להעמיד לדין את מבצעי הפיגוע.

יחד עם זאת, חשוב ביותר להבחין בין רצח של ראש ממשלת ישראל על ידי יהודי בשם אמונתו, הניזון מאווירה קנאית בלתי מתפשרת ואנטי-דמוקרטית שלצערנו לא נגמלנו ממנה, הניזונה ממכתבים ומפרסומים בעלי אופי אתנוצנטרי וגזעני והבאה לידי ביטוי בפעילויות "תג מחיר" נגד מקומות פולחן, מטעי זיתים ומקומות אחרים ואיומים גם על  יריבים אידיאולוגיים, לבין אירועים אחרים.

מותה של רחל אמנו בלידתה  וגם רציחתו של גנדי בפיגוע חבלני אינם מסכנים את קיומנו כחברה יהודית ודמקורטית.

לעומת זאת, רצח פוליטי הניזון מאווירה קנאית אלימה והמכשירה כל אמצעי כדי להשיג מטרה הנראית ראויה מבחנה אידיאולוגית, דתית או פוליטית, מהווים סכנה מוחשית לקיומנו בארץ הזאת, כחברה יהודית ודמוקרטית.

בפרשת נח, מכנה התורה בעלי חיים מסוימים בכינוי העדין "הבהמה אשר לא טהורה היא"; בפרשת שמיני, נאמר במפורש: "הבהמה הטמאה".

אולי ניתן ללמוד מכך שלעתים יש לצדד באמירות ברורות וחד-משמעיות.

הבטחה אלוהית ומוסר

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

רש"י, בעקבות המדרש, מתאר את הקונפליקט בין "רועי מקנה אברם" ל"רועי מקנה לוט", ובעצם בין "אסכולת אברהם" ל"אסכולת לוט" כקונפליקט על רקע אידיאולוגי- מוסרי; האם ניתן לממש את ההבטחה הא-לוהית על הארץ המובטחת באופן חד-צדדי, גם כאשר עדיין יש בו עם אחר?

בעקבות קונפליקט זה, נאלצו אברם ולוט להיפרד זה מזה ולוט הגיע לסדום.

ואולי בא הדבר ללמדנו שאי היכולת לדחות סיפוקים, מובילה לתרבות סדומית אנוכית אתנוצנטרית ואכזרית.

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com

-

Dear Family and Friends,

Rashi, following the Midrash, interprets the conflict between Lot and Abraham as an ideological-moral conflict; can G-d's Promise of the Land be realized unilaterally and immediately, although there is still another people living in the Land.

After they separated, Lot landed in Sedom.

Maybe this teaches us that the inability of delaying gratification leads almost inevitably to a sodomic culture of selfishness, ethnocentrism and cruelty.

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie,and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com  

 

עולם בבניינו, בחורבנו ובבניינו

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים, 

נח, ששרד את המבול ואת חורבנו של עולם ובלשון חכמים "ראה עולם בבניינו, בחורבנו ובבניינו", הוא אולי כל אדם שחי מספיק שנים כדי לחוות מעין יציבות, אחרי שחווה חוויה טראומטית המאלצת אותו להתמודד עם עולם חדש .

כנראה לא קל להסתגל לעולם חדש, אחרי שהעולם הישן נהרס ואולי שכרותו של נח היא תגובה פוסט-טראומטית.

דור הורינו שחי לכאורה בעולם אותו חווה כיציב (ואולי עולמם לא היה כ"כ יציב), ששרד את השואה ובנה את עולמו מחדש באומץ, לעתים התקשה להסתגל לעולם החדש.

מה יהיה עם דורנו ועם דור ילידנו ונכדינו?

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם  

 http://pinchaspeace.blogspot.com 

Dear Family and Friends,

Noach, who survived the Flood and the Destruction of the World, is probably the prototype of any person, who lived long enough to experience some kind of stability, who survived a traumatic event and has to readjust in a new world. It does not seem easy to adjust to a new world after a catastrophe of any kind and maybe Noach's getting drunk could be considered as a post-traumatic reaction. The generation of our parents who lived apparently in a world they perceived as being stable (maybe it wasn't really that stable), survived the Shoah and had the courage to rebuild a new world may have experienced the difficulty to adjust to that new world. What about our generation and the next generation?

Shabbat Shalom to all,

Pinchas, Tzippie &  Family

http://pinchaspeace.blogspot.com   

להתחיל מבראשית

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

בשבת הקרובה, אנחנו מתחילים "מבראשית". יש משהו מרגש בהתחלות. אמנם, אנחנו מתחילים "כאילו" מחדש, אך התחלה זו נשענת על קריאות קודמות. ואולי יש כאן אתגר רציני: לקרוא שוב ושוב את אותו הספר, ולהיות קשובים כל פעם מחדש למקום בו הכתוב פוגש אותנו ומטבע הדברים, נגלה שהמלים אותן מלים, אבל עדיף שהמפגש איתם יהיה חדש ומצמיח.

שתהיה לכולנו שנה מחדשת ומצמיחה

שבת שלום

פנחס, ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com

Dear Family and Friends,

This Shabbat we start reading "Bereishit"; it's a new start and every beginning is exciting and moving.

Apparently, we are starting again "from the beginning", but it also includes previous readings.

Maybe that's the challenge we are faced with: to read and reread  the same Book, but at the same time to listen to the places inside us , where the Scripture meets us.

We'll probably discover that the words are the same, but hopefully the "encounter" between us and these words are new and give us an opportunity of growing.

We wish you a year of renewal and growth

Shabbat Shalom

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com

ולא ידע איש את קבורתו

"ולא ידע איש את קבורתו"

פנחס לייזר

החג האחרון בחגי תשרי המכונה "זמן שמחתנו" מסתיים ב"עצרת", ומאז שקהילות ישראל אימצו את המחזור השנתי (במקורו: הבבלי)  של קריאת התורה, הפך חג זה ל"שמחת תורה", שיא של שמחה, המאופיין במנהגים רבים הבאים לתת ביטוי לאותה שמחה. מעניין לציין שדווקא ברגעים אלו, כאשר אנחנו מעלים לתורה את "חתן התורה", אנחנו קוראים את הפסוקים המתארים את מותו וקבורתו של משה בפרק דרמטי וקצר המתאר את עלייתו של משה רבנו להר נבו, את פטירתו וקבורתו והסיפור מסתיים עם מותו של הגיבור הראשי ומכאן ואילך מתחיל סיפור אחר; סיפור כניסתו של עם ישראל לארץ ישראל המתואר בספר יהושע. בשמחת תורה, העולה לפרשה זו מכונה "חתן תורה".

מעניין להתבונן בפרק ל"ד, פסוק ו':

וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

:

חלקו הראשון של הפסוק מתאר לנו את מקום קבורתו של משה ובחלקו השני מספרת לנו התורה שאיש אינו יודע היכן קבור משה  (כולל משה בעצמו, לדברי חז"ל בספרי ובמסכת סוטה!!).

פרשנינו הראשונים, החל מחז"ל התמודדו עם הבעייתיות שבפסוק זה בצורות שונות:

התלמוד במסכת סוטה מתייחס לפרדוקסליות שבפסוק מבלי לתת לה הסבר, וזו לשון הגמרא:

"ויקבר אותו  בגיא  בארץ  מואב  מול בית פעור'- אמר רבי ברכיה: סימן  בתוך  סימן,  ואפילו הכי (למרות זאת) ' ולא ידע איש את קבורתו'." (בבלי סוטה  יג, ע"ב)

רבי חזקיהו בן מנוח,  בעל פירוש חזקוני , מפתֵח קריאה זו של חז"ל  לכדי הסבר, וזו לשונו:

"ויקבר  אתו  בגי - שלשה סימנים נתנו במקום קבורתו של  משה  שאמר  בגי, ובאי זה גיא? בארץ מואב, ובאי זה  מקום? מול בית פעור, ואפילו הכי לא ידע איש את קבורתו, ללמדך שלא קברו איש." "(חזקוני דברים לד, ו)

התפיסה שאיש לא קבר את משה מקבלת חיזוק מהעדר ציון נושא מוגדר לפועל ויקבור. עמימות זו אפשרה לחז"ל (דעתו של רבי ישמעאל בספרי נשא לב) ולאבן עזרא לפרש שמשה קבר את עצמו. לעומתם ,  טוען רש"י שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו קבר את משה (גם זה בעקבות חז"ל).

מובן שאין אפשרות להבין אף אחת מתפיסות אלו כפשוטן ואכן, רבי עובדיה מסולפרינו, בעל פירוש ספורנו, מוסיף:

"אם הוא קבר את עצמו כדברי קצתם ז"ל, עשתה זאת נפשו הנבדלת, כי הוא מת בהר ראש הפסגה."

יש כאן הבחנה ברורה בין משה, בשר ודם לבין "נפשו הנבדלת".

עמימות זו סביב מותו וקבורתו של משה אפשרה  את קיומה של דעה בחז"ל, הטוענת כי משה לא מת וזו  לשון הגמרא (בבלי סוטה י"ג, ע"ב):

" תניא:  רבי  אליעזר  הגדול אומר: שנים עשר מיל  על  שנים  עשר  מיל כנגד מחנה ישראל בת קול משמיע  ואומר  וימת  משה ספרא רבה דישראל ויש אומרים  לא  מת  משה;  כתיב  הכא (כתוב כאן) 'וימת שם' וכתיב התם  {שמות  לד}'ויהי  שם  עם  ה''  מה להלן עומד ומשמש,  אף  כאן  עומד  ומשמש." גם כאן יש להניח שחז"ל מתכוונים ל"נפשו הנבדלת" של משה ולא למשה "בשר ודם".

נראה לי שהעמימות שנוצרה סביב מותו, קבורתו ומקום קבורתו של משה בסיפור המקראי, אצל חז"ל ופרשנינו, יוצרת אווירה מיוחדת ובאה ללמדנו כמה דברים חשובים, עליהם ננסה לעמוד בהמשך.

פרשנינו הראשונים והאחרונים התמודדו עם שאלת מקום קבורתו של משה בדרכים שונות.

התלמוד במסכת בסוטה (יד, ע"א), על-פי גרסת הב"ח, מביא את הטיעון הבא לשאלה "מפני מה נסתתר קברו של משה?", וזו לשון גרסה זו:

"א"ר חמא בר חנינא: מפני מה נסתתר  קברו  של  משה? מפני  שידע הקב"ה שעתיד בית המקדש לחרב וישראל יגלו מארצם, שמא יעמדו באותה  שעה  בבכי  ותחנונים  על  קברו  של  משה, ויאמרו  לו: משה רבינו, עמוד בתפילה בעדינו, ויעמוד משה  ויבטל  הגזירה.

על-פי תפיסה זו, רצה הקדוש ברוך הוא למנוע מבני ישראל לעורר את רחמיו (של משה, של הקב"ה בעצמו?) על-ידי הפיכת קברו למקום תפילה.

רבי משה טייטלבוים מאיהל, פרשן חסידי בעל הפירוש "ישמח משה" מפרש גמרא זו בצורה מעניינת באמצעות סמיכותה לפסקה הבאה בגמרא וזה לשונו:

"…   ואמר  ר'  חמא בר חנינא: מה דכתיב (דברים יג, ה) 'אחרי ה' אלקיכם תלכו' - וכי אפשר להלוך אחר השכינה? אלא הלוך אחר מידותיו, מה  הקדוש ברוך הוא מלביש  ערומים,  שנאמר  (בראשית ג כא) 'ויעש לאדם ולאשתו וכו',' אף אתה הלבֵש ערומים.  מה הוא קובר מתים, שנאמר 'ויקבור אותו בגי', אף אתה קובר מתים. (ע"כ לשון הגמרא)

וגם אני אענה חלקי, כי ידוע מה שפרשו על 'יעשו לפני כסדר הזה' (ר"ה י"ז  ע"ב) שלא  די באמירה,   כי  אם  בעשיה שיעשו כסדר  הי"ג מידות, (מובא לעיל הפטרת תצא). והנה קשה על מימרא הראשונה של רב חמא בר חנינא, וכי הקב"ה  שונא  ישראל  חס ושלום  שיעשה  תחבולות  שלא

לבטל  הגזירה?!  אך  התירוץ הוא, דהכוונה הוא לטוב להם, כי  באמת  הלא  יוכלו לבטל בלא זה על ידי י"ג מדות.  אך צריך שיעשו כסדר הזה והוא טוב להם, על כן   נסתתר  קברו  של  משה,  כדי  שיוכרחו  לעשות כמידותיו כדי לבטל הגזירה.  והיינו מימרא שניה הלוך אחר  מידותיו, וזה  רצונו יתברך שמו שמזהירם להלוך אחר מידותיו, על  כן  נסתר  קברו  של  משה, כדי שיוכרחו לעשות כמידותיו, לבטל על ידי זה הגזירה, והבן." (ישמח משה ח"ב;  קנג, ע"ב)

אין זה רצוי שתפילתם של ישראל על קברו של משה יהווה תחליף קל למעשים שהם בגדר "הליכה בדרכיו".

רבי חזקיהו בן מנוח, בעל פירוש "חיזקוני" , מדגיש את אי-הפיכת הקבר למקום פולחן, לצד נימוק נוסף וזו לשונו:

"עד  היום  הזה:  שלא  יקבר  איש אצלו כענין שנעשה בבית אל ושלא ידרשו בו שואלי מתים."

הרלב"ג גם הוא מבאר  את סיבת אי-הפרסום של קברו של משה ברוח דומה, אף מפורשת יותר, וזו לשונו:

"והנה עשה זה ה' (שלא ידע איש קבורתו), כי אולי אם נודע מקום קבורתו, טעה יטעו הדורות הבאים ויעשו ממנו אלוה מצד מה שנתפרסם מהנפלאות שעשה. הלוא תראה שגם בנחש הנחושת שעשה משה, טעו בו קצת ישראל מצד מעלת מי שעשאו (מלכים ב יח, ד) ולזה שעשה ה' שקבר אותו על דרך מופת, לא נגע בקבורתו אחד מן האנשים." (רלב"ג על דברים ל"ד, ו).

גם הרש"ר הירש מסביר בצורה דומה את הפסוק:

"נזכור שפולחן הגובל באליליות התפתח לא פעם על קברם של אנשים גדולים שפעלו רבות למען האנושות, ועל פי זה נבין את גדולת הקו האחרון הזה בתמונת חייו של משה."

רבי מאיר שמחה מדווינסק, בעל פירוש "משך חכמה" מבאר עניין זה מכיוון קצת שונה וזו לשונו:

"ולא ידע: היינו כמו לא הכיר, שלא היה שייך אל מקום קבורתו כלל. והוא מטעם שהיה איש אלוהים בחייו ועניו מאד, ולא היה מקושר ומסובך אל החומר ועניני כלל בחייו ככל האדם, וזה שאמרו 'ולא ידע איש' - אפילו משה."

הפירושים השונים שניתנו לעמימות סביב קבורתו של משה, על אף הגוונים השונים, מובילים לכיוון אחד:

משה האיש (אגב, כאשר בני ישראל ביקשו מאהרון "קום עשה לנו אלוהים", "משה האיש" הקונקרטי היה חסר להם) בשר ודם, שחלק מתולדות חייו מתוארים בתורה, מת ככל האדם. התורה מתארת את משאלתו להיכנס לארץ. גם חז"ל מתארים במקומות שונים את כמיהתו להגשמת חלום זה ואת רצונו לחיות לעולם.

 משה רבנו, איש האלוהים, גדול הנביאים בכל הדורות, "נפשו הנבדלת" בלשון הספורנו, לא מת כי "צדיקים במיתתם נקראים חיים" . הוא ממשיך לחיות בתוכנו דרך התורה שבכתב והתורה שבעל-פה, בה "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, כבר נאמר למשה בסיני" ולכן אין זה מן הראוי לחלל את זכרו על ידי פולחן אלילי. וכבר כתב הרמב"ם(משנה תורה הלכות אבל ד , ד)

"... והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם זכרונם ולא יפנה אדם לבקר הקברות"

אין להמיר את משה החי באבנים מתות של קבר ויתכן שמשה רבנו  מלמד אותנו גם במותו ובקבורתו עניין חשוב ביותר: תורתנו היא תורת חיים ואין לה עניין בהפיכת קברים לאתרי פולחן ול"מקומות  קדושים". הקדושה אינה מצויה באדמה, באבנים ובקברים ואפילו בלוחות הברית (ראו הרש"י האחרון על התורה ודברי בעל "משך חכמה בפ' כי תשא). היא מצויה בשאיפתו של האדם לקדש את מעשיו בחייו.