על החיים ועל המוות
בעקבות
"היום- הכניסה לכוהנים מותרת" (יהודה עמיחי)

היום, ברגע של חסד, בניגוד לאתמול,
בית החולים הוא מקום של שירה, מקום של חיים
מקום טהור, של שמחה בלי עצב.
לעתים, בית החולים הוא הבית האחרון של
החולים העומדים למות
בית החול, החולות והחולין המחלל את הקודש –
את החיים.
בראייה אחרת, שירית, הוא יכול להיות
בית החולֵם, בית החלומות
בהם הגבולות מיטשטשים
והכוהנים מוזמנים להיכנס אל החיים
אל החלום המסיר מחיצות.
החלום של תמר, בניגוד לחששותיו של יהודה
ושני בניו
הוליד חיים.
החלום מנוגד למיחוש, לחולי, לחשש.
החלום גם מגולל את כל הצפוי או
את כל האפשרי
אם מוכנים להאמין בו.