"תקנת השבים" כפרדיגמה לפתרון סכסוכים בדרכי שלום.
במשנה (גטין פרק ה, משנה ה'), בתלמוד (בבלי בבא קמא ס"ז, ע"א ועוד) וגם בספרות ההלכה (משנה תורה לרמב"ם; הלכות גזלה ואבדה א, ה) מוזכרת תקנת חכמים המנוגדת לדין תורה, הקובע כי אדם חייב להחזיר גזלה אשר גזל לבעליה (ויקרא ה, כ"ג).
תקנה זו, המכונה "תקנת השבים", קובעת כי אדם שהשתמש בקורה גנובה לבניית ביתו, אינו חייב להרוס את הבניין שבנה, כדי להחזיר את הקורה הגנובה המקורית לבעליה, אלא עליו לפצות את הבעלים על הנזק שנגרם לו.
השם "תקנת השבים" מעיד על כוונת חז"ל בתקנה זו: חשוב לאפשר לאדם הרוצה 'לחזור בתשובה' לעשות זאת, ולא למנוע את הדבר על ידי דרישה שרוב הציבור אינו יכול לעמוד בה. אמנם, יש להניח שה"תשובה" לא תהיה שלמה אלא אם גונב הקורה יכיר בעובדה שהוא גנב, יתנצל על כך ויתייחס לרגשותיו של האדם שנפגע.
תקנה זו, העשויה לאפשר חיים תקינים, מדגימה מסר של גמישות נחוצה המאזנת בין עיקרון הצדק לבין התחשבות בעובדות שמקורן באי צדק ושקשה להתעלם מהן.
מעניין להתבונן בתקנה זו ולבחון את יישומו של מודל עקרוני זה בסכסוכים טריטוריאליים ומדיניים.
אם נתייחס לסוגיית "זכות השיבה", דרישת פלסטינים לחזור לבתים שעזבו ב-1948 בתחומי מדינת ישראל מובנת, מבחינת תפיסתם את הצדק המוחלט; יישום מעשי של דרישה זו פירושה נישול הדיירים הנוכחיים מבתים אלו, דבר שלא יעלה על הדעת, ולכן, יש בוודאי מקום, לצד ההכרה בסבלם של אנשים שנאלצו לעזוב את בתיהם, לפיצוי הולם על סבלם. יתכן שאם הציבור בישראל יוכל להירגע מהחשש להריסת הבית, תהיה לו האפשרות להכיר באחריותו לסבלם של הפלסטינים ולחשוב על דרכים מתאימות לפצותם.
במקביל, יש להבין שמבחינת מתנחלי גוש קטיף ויישובי השומרון ומבחינתם של נאמני ארץ ישראל השלמה, ה"צדק המוחלט" אינו מאפשר "עקירת יהודים מבתיהם". יחד עם זאת, הממשלה הנבחרת, בתמיכת רוב חברי הכנסת, החליטה על תכנית התנתקות שתחייב אנשים אלו לעזוב את בתיהם. יש לעשות הכל שיקבלו פיצוי הולם שיאפשר להם לבנות את חייהם בגבולות מדינת ישראל, אך לצד הפיצוי הכספי, גם מי שחושב שלא היתה כל הצדקה לישיבתם במקומות אלו ומשוכנע שיש לפנותם, טוב יעשה אם יוכל להתייחס לעוול שהם חשים עקב הצורך לעזוב את בתיהם, שלא מרצונם.
דומני ש"תקנת השבים", במובנה הרחב, עשויה לשלב בין "הצדק המוחלט" – שכנראה אינו מוחלט כל כך, מכיוון שאיננו מוסכם על הצדדים - לבין האפשרות לדו-קיום בשלום בין העמים הטוענים לבעלות בלעדית על הארץ, והמדגישים את העוול שנעשה להם על ידי "הצד השני".
יש להכיר בעובדה שמבחינתו של העם הפלסטיני, כל חלקי ארץ ישראל גנובים הם בידינו. כמו-כן, נאמני ארץ ישראל השלמה מתייחסים לכל חלקי ארץ ישראל שטרם 'נגאלו', כגנובים על ידי הערבים, כי אין לגיטימיות לבעלות שאיננה יהודית על ארץ ישראל.
התנאי הראשון לדו-קיום הוא אם כן, הכרה בנקודת ראותו של ה"צד השני" והבנת נקודת המוצא שלו. האמפתיה לסבלו של האחר, וההבנה לכעסו של "בעל הקורה" ולדרישתו האולטימטיבית להריסת הבית כדי להחזיר לו את הקורה הגנובה הן נחוצות, אפוא, כדי להגיע לפתרון מציאותי של הקונפליקט, ללא הריסת ביתו של אף אחד מן הצדדים.
האמפתיה היא כידוע תנאי הכרחי למצב בו אין אפשרות מעשית לספֵּק במלואו את רצונו של אדם שחש נפגע, או שהיענות לדרישותיו של אותו אדם, תהיה כרוכה במחיר גבוה מדי.
המדרש (בראשית רבה פרשה כב, ז) משלים את הסיפור המקראי על הקונפליקט בין קין להבל, ומתאר אותו כסכסוך על משאבי העולם, שהביא להריגתו של הבל על ידי קין.
'ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם ...', על מה היו מדיינים? אמרו: בואו ונחלוק את העולם; אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין, זה אמר: האדמה עליה אתה עומד, היא שלי, זה אמר: 'הבדים שאתה לובש, הם שלי", זה אמר: 'חלוץ', וזה אמר 'פרח', מתוך כך 'ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו'.
על פי גרסה מדרשית זו, הסכסוך ביניהם יכול היה להיפתר ורציחתו של הבל היתה נמנעת, אילו שניהם היו מוכנים להבין שגם חלוקה מוחלטת של המשאבים אינה פותרת את הבעיה, מכיוון שהיא יוצרת מצב בלתי אפשרי; שניהם זקוקים למיטלטלין ולקרקעות ולכן, היה נחוץ דבר מה בנוסף לחלוקה הצודקת של משאבי העולם.
מעבר לחלוקה צודקת, יש צורך בהתחשבות הדדית של הצדדים המעורבים בסכסוך בצרכי הזולת.
במובן זה, יתכן ש"תקנת השבים" יכולה לשמש פרדיגמה לניהול משא ומתן מדיני. עקרון זה עשוי להוות בסיס ראוי, בתנאי ששני הצדדים המעורבים בסכסוך מוכנים להציב את פתרונו וסיומו כמטרה עיקרית, מעל כל ערך אחר.
ימים יגידו אם אנחנו והפלשתינאים מוכנים לכך.
במשנה (גטין פרק ה, משנה ה'), בתלמוד (בבלי בבא קמא ס"ז, ע"א ועוד) וגם בספרות ההלכה (משנה תורה לרמב"ם; הלכות גזלה ואבדה א, ה) מוזכרת תקנת חכמים המנוגדת לדין תורה, הקובע כי אדם חייב להחזיר גזלה אשר גזל לבעליה (ויקרא ה, כ"ג).
תקנה זו, המכונה "תקנת השבים", קובעת כי אדם שהשתמש בקורה גנובה לבניית ביתו, אינו חייב להרוס את הבניין שבנה, כדי להחזיר את הקורה הגנובה המקורית לבעליה, אלא עליו לפצות את הבעלים על הנזק שנגרם לו.
השם "תקנת השבים" מעיד על כוונת חז"ל בתקנה זו: חשוב לאפשר לאדם הרוצה 'לחזור בתשובה' לעשות זאת, ולא למנוע את הדבר על ידי דרישה שרוב הציבור אינו יכול לעמוד בה. אמנם, יש להניח שה"תשובה" לא תהיה שלמה אלא אם גונב הקורה יכיר בעובדה שהוא גנב, יתנצל על כך ויתייחס לרגשותיו של האדם שנפגע.
תקנה זו, העשויה לאפשר חיים תקינים, מדגימה מסר של גמישות נחוצה המאזנת בין עיקרון הצדק לבין התחשבות בעובדות שמקורן באי צדק ושקשה להתעלם מהן.
מעניין להתבונן בתקנה זו ולבחון את יישומו של מודל עקרוני זה בסכסוכים טריטוריאליים ומדיניים.
אם נתייחס לסוגיית "זכות השיבה", דרישת פלסטינים לחזור לבתים שעזבו ב-1948 בתחומי מדינת ישראל מובנת, מבחינת תפיסתם את הצדק המוחלט; יישום מעשי של דרישה זו פירושה נישול הדיירים הנוכחיים מבתים אלו, דבר שלא יעלה על הדעת, ולכן, יש בוודאי מקום, לצד ההכרה בסבלם של אנשים שנאלצו לעזוב את בתיהם, לפיצוי הולם על סבלם. יתכן שאם הציבור בישראל יוכל להירגע מהחשש להריסת הבית, תהיה לו האפשרות להכיר באחריותו לסבלם של הפלסטינים ולחשוב על דרכים מתאימות לפצותם.
במקביל, יש להבין שמבחינת מתנחלי גוש קטיף ויישובי השומרון ומבחינתם של נאמני ארץ ישראל השלמה, ה"צדק המוחלט" אינו מאפשר "עקירת יהודים מבתיהם". יחד עם זאת, הממשלה הנבחרת, בתמיכת רוב חברי הכנסת, החליטה על תכנית התנתקות שתחייב אנשים אלו לעזוב את בתיהם. יש לעשות הכל שיקבלו פיצוי הולם שיאפשר להם לבנות את חייהם בגבולות מדינת ישראל, אך לצד הפיצוי הכספי, גם מי שחושב שלא היתה כל הצדקה לישיבתם במקומות אלו ומשוכנע שיש לפנותם, טוב יעשה אם יוכל להתייחס לעוול שהם חשים עקב הצורך לעזוב את בתיהם, שלא מרצונם.
דומני ש"תקנת השבים", במובנה הרחב, עשויה לשלב בין "הצדק המוחלט" – שכנראה אינו מוחלט כל כך, מכיוון שאיננו מוסכם על הצדדים - לבין האפשרות לדו-קיום בשלום בין העמים הטוענים לבעלות בלעדית על הארץ, והמדגישים את העוול שנעשה להם על ידי "הצד השני".
יש להכיר בעובדה שמבחינתו של העם הפלסטיני, כל חלקי ארץ ישראל גנובים הם בידינו. כמו-כן, נאמני ארץ ישראל השלמה מתייחסים לכל חלקי ארץ ישראל שטרם 'נגאלו', כגנובים על ידי הערבים, כי אין לגיטימיות לבעלות שאיננה יהודית על ארץ ישראל.
התנאי הראשון לדו-קיום הוא אם כן, הכרה בנקודת ראותו של ה"צד השני" והבנת נקודת המוצא שלו. האמפתיה לסבלו של האחר, וההבנה לכעסו של "בעל הקורה" ולדרישתו האולטימטיבית להריסת הבית כדי להחזיר לו את הקורה הגנובה הן נחוצות, אפוא, כדי להגיע לפתרון מציאותי של הקונפליקט, ללא הריסת ביתו של אף אחד מן הצדדים.
האמפתיה היא כידוע תנאי הכרחי למצב בו אין אפשרות מעשית לספֵּק במלואו את רצונו של אדם שחש נפגע, או שהיענות לדרישותיו של אותו אדם, תהיה כרוכה במחיר גבוה מדי.
המדרש (בראשית רבה פרשה כב, ז) משלים את הסיפור המקראי על הקונפליקט בין קין להבל, ומתאר אותו כסכסוך על משאבי העולם, שהביא להריגתו של הבל על ידי קין.
'ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם ...', על מה היו מדיינים? אמרו: בואו ונחלוק את העולם; אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין, זה אמר: האדמה עליה אתה עומד, היא שלי, זה אמר: 'הבדים שאתה לובש, הם שלי", זה אמר: 'חלוץ', וזה אמר 'פרח', מתוך כך 'ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו'.
על פי גרסה מדרשית זו, הסכסוך ביניהם יכול היה להיפתר ורציחתו של הבל היתה נמנעת, אילו שניהם היו מוכנים להבין שגם חלוקה מוחלטת של המשאבים אינה פותרת את הבעיה, מכיוון שהיא יוצרת מצב בלתי אפשרי; שניהם זקוקים למיטלטלין ולקרקעות ולכן, היה נחוץ דבר מה בנוסף לחלוקה הצודקת של משאבי העולם.
מעבר לחלוקה צודקת, יש צורך בהתחשבות הדדית של הצדדים המעורבים בסכסוך בצרכי הזולת.
במובן זה, יתכן ש"תקנת השבים" יכולה לשמש פרדיגמה לניהול משא ומתן מדיני. עקרון זה עשוי להוות בסיס ראוי, בתנאי ששני הצדדים המעורבים בסכסוך מוכנים להציב את פתרונו וסיומו כמטרה עיקרית, מעל כל ערך אחר.
ימים יגידו אם אנחנו והפלשתינאים מוכנים לכך.
3 תגובות:
מעניין
אני מאוד אוהב את החשיבה וההשוואה ביו תקבנת השבים למצב הפוליטי. זה באמ, יצירתי. אמנם אני מניח שמה שנמצא בבסיס דברך (היכרות בסבל של האחר במיוחד) הוא כבר אבן פינה (הייתי מקווה) של אלה שבאו "לפתור" את הסכסוך.
יש לי אבל הסתייגות. האם ההשוואה היא מליאה? בתקנת השבים ברור וידוע שראובן גנב את הקורות משמעון. במצב שלנו, קודם כל יכול להיות שהדייר הנוכחי לא היה נוכח ב1948. ברור שאתה מתכוון שהממשלה תקח אחריות של הפיצוי (כמו שהם אחראים ביחס למפוני גוש קטיף...). אבל האם השטחים היו ממש גנובים בצורה פשוטה? עד כמה אנשים פשוט קמו וברחו וחלקם (ברור לי שלא כולם...) מהצעות מנהיגיהם, ועד כמה הם ממש גנובים?? אולי תגיד שאני עדיין לא מכיר בסבלם (הטענה הבסיסית שלך) אבל אני עדייו לא בטוח שההקבלה היא כזאת פשוטה.
משאירים בצד, כמובן, הדאגה מאחורי הראש שכל הטענה הזאת של זכות הפליטים היא כדי להציף את המדינה בלפישטינאים שיבחרו בהנהגה לא יהודית. אבל זה כמובן לא מוקד דברך. אני מתנצל אם חשפתי דעות רבות מדי בתגובה זו, אבל אני רק אגיד תודה לך שהעלית את הנושא.
איתן
שלום איתן,
תודה על תגובתך.
אכן, אין כאן אנלוגיה מושלמת, מכיוון שהמקרה הקלאסי הוא באמת של מציאות אובייקטיבית מוסכמת ש"ראובן גנב קורה משמעון".
כוונתי היתה לשים בצד את ה"צדק המוחלט" שעליו לעולם לא תהיה הסכמה, כי יש כאן נרטיבים שונים ולבדוק אפשרות תיאורטית ליישום עקרוני של המודל, כאשר כל צד מוכן להכיר בתחושה הסובייקטיבית של הצד השני לגבי העוול שהוא חש שנעשה לו, כי אם לא תיווצר האמפתיה הזאת, לעולם לא יוכל להיות פיתרון לקונפליקט.
פורים שמח
פנחס
דיון מרתק.
איני בקיא מספיק ב"תקנת השבים" (משהו שכדאי לתקן...) אך בכל זאת אם אני מבין נכון, האנלוגיה מוטלת בספק מכיוון שב"תקנת השבים" אין ויכוח על תפיסת המציאות (שני הצדדים מסכימים שהקורה נגנבה) ואילו במצב הפוליטי של שטחים שנכבשו ע"י ישראל, תפיסת המציאות אינה אחידה בעיני הצדדים (מי היה כאן קודם? מי ברח/גורש?).
אולם, אני רוצה להציג תפיסה על פיה דווקא הפגם באנלוגיה, דווקא מחזק את החלתה של "תקנת השבים" על המצב הפוליטי בארץ.
מדובר כאן ביכולת של צד אחד להרגיש אמפתיה כלפי הצד השני, אפילו כאשר אנחנו לא מסכימים עם תפיסת הצדק שלו. אם המציאות ברורה וחד משמעית, קשה לגלות אמפתיה, במיוחד אם אתה הצד שיצא "דפוק" (בעל הקורה שנגנבה, במקרה של "תקנת השבים"). אולם, דווקא חילוקי הדיעות לגבי המציאות (שבאופן טבעי מעמידים בספק את שתי התפיסות) ההופכים את העובדות למעופלות יותר, עשויים להקל על הצדדים לא להתרכז בתפיסת המציאות אלא ברצון לפתור את הסכסוך. במצב כזה, אין לגנד עיני מי מהצדדים תמונה חד משמעית ו"מרגיזה", שמפריעה לגלות אמפתיה.
יתר על כן, תקנת השבים באה ללמד אותנו שהמציאות של מה שקרה בעבר אינה מה שמכריע, אלא ההווה והמחשבה לעתיד. כלומר, עלינו "להשתחרר" מהרצון לצדק יבש על סמך עובדות בלבד (אפילו ברורות ומוסכמות), כי זה לא יוביל אותנו לפתרון; מכאן, קל וחומר שעלינו "להשתחרר" מצדק יבש על סמך עובדות שבכלל שנויות במחלוקת (שבוודאי לא יביאו אותנו לפתרון).
הוסף רשומת תגובה