יום רביעי, 24 בספטמבר 2014

שנה של הקשבה - A Year of listening

לבני משפחתנו, לחברותינו ולחברינו היקרים,
התוכן העיקרי של ראש השנה היהודי הוא תקיעת השופר, וזו גם המצווה הייחודית של החג הזה בו " כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון". יתכן שזה מלמד אותנו שעלינו להתחיל את השנה עם הקשבה, הקשבה לקולות המצפון והרגישות בתוכנו, הקשבה לזולתנו ולהקשיב טוב לקולות של תקווה, שלעתים מופרעים על ידי קולות של שנאה ואלימות. מעט מן האור והתקווה ידחה הרבה מן החושך והייאוש
שנה טובה

פנחס וציפי לייזר  ומשפחתם


http://pinchaspeace.blogspot.com 

עוד על ראש השנה: http://pinchaspeace.blogspot.co.il/2008/09/normal-0-false-false-false_21.html 

לירושלמים שבינינו: שיעור מעניין של הרב דניאל אפשטיין בקהילת ידידיה - רחוב ליפשיץ 12 בשבת שובה בשעה 11.15
שיעור אחרי קידוש הרב דניאל אפשטיין:  הלב החושב
של המחנה - הלב הפועם של אתי הילסום כשער לימי
הרחמים

Dear Family and Friends,


The main content and Mitzva of Rosh HaShana is the Shofar. Maybe this teaches us that the appropriate way to start a new year is by listening. Listening to voices of conscience and empathy, listen to others and also listening carefully to voices of hope, that sometimes are masked by voices of hatred and violence. A bit of light and hope can overcome a lot of darkness and despair.  
A wonderful, sweet and peaceful year of  hope and creativity
Shana Tova
Pinchas & Tzippie Leiser and Family 
http://pinchaspeace.blogspot.com 

יום שישי, 19 בספטמבר 2014

בין יציבות לתנועה - בין ארץ לשמים Between Heaven and Earth

 לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
מחר, בשבת האחרונה של השנה נקרא פרשה כפולה; נצבים-וילך . כפילות משקפת דיאלקטיקה מעניינת בין היציבות שבעמידה לבין הדינמיות והתנועה שב"וילך".
ואולי דיאלקטיקה זו נמצאת גם במילים המוכרות "לא בשמים היא"; מצד אחד משמשות מילים אלו כמילת קוד  (בעקבות הסיפור על תנורו של עכנאי ודברי רבי יהושע שם כנגד כל האותו והמופתים השמימיים שמביא רבי אליעזר כדי להוכיח את צדקת עמדתו) לאוטונומיה הפרשנית שיש לבני אדם כדי לקבוע הלכה. ומאידך קיים מאמר תלמודי המובא בפירוש רש"י האומר שאם התורה היתה בשמים, היה צריך לעלות לשמים כדי למצוא אותה.
ואולי המתח הדיאלקטי הזה בין היציבות לתנועה, בין הארציות לשמים שבתוכנו הוא מהות השירה שבתורה ואולי גם האפשרות שלנו להכיר בממיאות בלי לוותר על החלום ועל התקווה.
שבת שלום לכולכם
פנחס, ציפי ובני משפחתם

עוד באותו נושא:  http://pinchaspeace.blogspot.co.il/2014/09/blog-post.html 





Dear Family and Friends,

This Shabbat, the last one of 5774 we'll read about G-d saying to Moshe and Yehoshua: "Kitvu lachem et haShirah hazot" - 'Now write for yourselves this song and teach it to the Israelites
Literally, "this song" relates to the following Torah-section, Haazinu, which is indeed formulated in poetic style, but some commentators interpret "the song" or maybe "the poem" as referring to the entire Torah. This may teach us that, alike poetry, the Torah should be read according to different layers of meaning, or maybe it teaches us that in order to transmit our Legacy to the next generation, we have to find the appropriate tune and melody, in order to have people listen to a harmonious composition?
Shabbat Shalom to all,
Pinchas, Tzippie and Family
.




יום רביעי, 17 בספטמבר 2014

בעולם של אי וודאות

לא בשמים? כן בשמים?

פנחס לייזר

באחד הפסוקים המרכזיים בפרשת נצבים, נאמר על התורה (דברים ל, יב ):
"לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר: 'מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה'.
אנו רגילים לקרוא את חלקו הראשון של הפסוק בהקשר של דברי רבי יהושע (בבא מציעא נט, ע"ב) בסיפור על תנורו של עכנאי, ע"פ רבי ירמיה:
'לא בשמים היא.' - מאי (דברים ל') 'לא בשמים היא'? - אמר רבי ירמיה: שכבר ניתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כ"ג) 'אחרי רבים להטת'.
לעומת זאת, רש"י מתייחס לפסוק כולו וכותב (בעקבות התלמוד במסכת עירובין נה, ע"א):
"שאילו היתה בשמים, היית צריך לעלות אחריה וללומדה".
קל לנו להבין את הכרזתו הדרמטית של רבי יהושע במסכת בבא מציעא ולהזדהות איתה, אך מה נעשה עם דברי רש"י, שגם הם מבוססים על מדרש חכמים?
ברמה הארצית והמעשית, לגבי קבלת החלטות הנוגעות לחיינו כבני אדם, אולי נכונה קריאתו של רבי יהושע; בית המדרש אינו יכוללהתנהל ע"פ בת קול או אותות שמימיים אחרים, אלא ההכרעות מתקבלות ברוב דעות אחרי דיון בין החברים בבית המדרש.
אך אולי דברי הגמרא במס' עירובין שאומצו ע"י רש"י מתייחסים לרובד נוסף:
לפעמים, כדי להגיע ל"אמת", צריך "לעלות לשמים", כלומר צריך להתעלות מעבר לשאלות של הכרעה, ולצאת למסע אל הלא נודע, לפתֵח לזמן מה תודעה טרנצנדטית.

האם יש להתייחס לאירועים בחיינו כאל תופעה מובנת, "טבעית" (=לא בשמים)? או שמא יש כאן תופעה "מן השמים", מעין "בת קול" המנסה לומר לנו משהו? ואולי בעצם ניתן להסתכל למשל  על לידה או על כל תופעה טבעית רגילה או חריגה בשני האופנים; מדעית, ניתן להסביר איך קרה הדבר, אך האם יש לנו איזושהי דרך להבין למה הדבר קרה? כאשר עוסקים בלמה, אנו עשויים/עלולים להיגרר למחוזות שונים, בעיקר אם הסיבה האמיתית אינה ידועה.
מאז שחוויתי מקרוב ארועים בלתי צפויים, מחשבותיי ורגשותיי נעות בשני צירים, לעתים מקבילים, ולעתים מתקיים גם מפגש ודיאלוג בין הצירים. תוך כדי כתיבה התחלתי לחשוב על המילה "ציר" ומובניה השונים; האם הצירים שמחשבותיי ורגשותיי נעו ביניהם כואבים? ואולי יש בשני המקרים מימד של יצירה, ולעתים בתהליך היצירה יש כאב. אולי גם כך ניתן להבין את המשמעויות של "משבר"; האישה 'יושבת על משבר' בלידה, ומשבר יכול בהחלט להוליד ולהצמיח.
שלהי אלול היא תקופה זו של רחמים, סליחות וחשבון נפש משמעותית מאד. מאידך – אך אולי לא מאידך בכלל – כבר שנים רבות אני מאמין שחשבון נפש אמיתי אינו צריך לעסוק ב"למה זה קרה לי?", וזאת מכיוון שלרוב לא נוכל באמת לדעת, ואף אם היינו יכולים לדעת, "הכרה שכזו אינה מביאה טובה לבעליה, אלא מביאה צער וחרטה", כדברי עגנון (המלבוש), אלא אולי השאלה הנכונה יותר היא: "איזו משמעות אני יכול לתת למה שקרה לי, ומה אני יכול ורוצה לעשות עם זה" ואולי מתחבר הדבר למחלוקת הידועה בין בית הלל ובית שמאי:
" שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, הַלָּלוּ אוֹמְרִים, נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁנִּבְרָא, וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים, נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁנִּבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁלֹּא נִבְרָא.
נִמְנוּ וְגָמְרוּ, נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁנִּבְרָא, וְעַכְשָׁיו שֶׁנִּבְרָא - יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו. וְאַמְרִי לַהּ, יְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו."
לעתים קורים דברים שהיה עדיף לנו לולא היו קורים כפי שקרו, אך מכיוון שקרו, יש מקום להתבונן במשמעותם של דברים, "למשמש" מכוון לעתיד.
האם זה אומר שיש למחוק את העבר ולא להתייחס אליו?
ברור שלא; השאלה היא אם להפוך את החפירה "הארכיאולוגית" בעבר לעיסוק אובססיבי שלא יוביל לשום מקום ולא יקדם שום מטרה. העבר חשוב אך ורק בגלל השלכותיו על ההווה ועל העתיד ובמידה וברור שדבר לא רצוי אירע בגלל החלטה לא נכונה שקיבלנו, חשוב לנו להכיר בטעות, להודות בה ולקבל החלטות נכונות יותר בעתיד.
יאמרו לי: כל מה שקורה נובע ממשהו שעשינו או לא עשינו ואף יביאו פסוקים או מאמרי חז"ל התומכים בעמדה זו. בעיניי, עמדה זו נובעת מחוסר יכולתנו להכיל מצבים עמומים או מצבים בלתי מוסברים, ומכאן הצורך "להסביר" כל תופעה, כדי שלא נצטרך להתמודד עם עולם כאוטי.
אני מעדיף לראות במה שקורה אתגר הנועד (או המאפשר ) להפיק מאיתנו חלקים שאינם באים לידי ביטוי במצבים שגרתיים.
בסך הכל, בכל הרמות, אנחנו חיים בעולם בו יש לא מעט אי-וודאות והאתגר העומד בפנינו הוא איך מצד אחד להמשיך לתפקד ולעשות את מה שנכון לנו לעשות ויחד עם זאת, למצוא משמעות גם בעולם הבלתי מובן.

פנחס לייזר, עורך שבת שלום, הוא פסיכולוג.


יום שישי, 12 בספטמבר 2014

והיה כי תבוא אל הארץ- הקץ לעבדות ולהתקרבנות - ראשיתה של אחריות בוגרת - Entering the promised land - a Challenge of Maturity

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו  היקרים,
הפרשה שנקרא בשבת  מתחילה במילים "והיה כי תבוא אל הארץ" והמצווה הראושנה המוזכרת בה היא מצוות הביכורים. לצד הבאת הביכורים, אנחנו גם מצווים לספר את הסיפור של היציאה מעבדות לחירות. פרשה זו מסתיימת במילים: ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך, אתה והלוי והגר אשר בקרבך.
ואולי בא הדבר ללמדנו שעם כנסיתנו לארץ, עלינו להבין ששוחררנו מעבדות, שאנחנו בני חורין, לא עבדים ולא קרבנות; עלינו להודות ולשמוח על כך ולדעת שאנחנו אחראים לרווחתם ולשמחתם של כל תושביה.
שבת שלום לכולכם
פנחס, ציפי ובני משפחתם 
http://pinchaspeace.blogspot.com

עוד באותו נושא:
 http://pinchaspeace.blogspot.co.il/2008/09/normal-0-false-false-false_19.html 

קומי אורי, כי בא אורך

https://www.youtube.com/watch?v=KtoMqafoAvE



Dear Family and Friends,

Towards the end of the Book of Devarim, the end of the Year, and the end of the annual cycle of Torah reading, Moshe continues with some important recommendations to the People of Israel, before they will enter the Promised Land. At an emotional level, he behaves like a parent who knows he won't be there any more to see if the children will be faithful to his vision an behave according to his teaching.
Here specifically, it appears that  by  entering the Promised Land, people may become selfish and take everything they "own", "acquire" or "accomplish" for granted, without being grateful and taking care of the less privileged parts of society.
Probably this teaches that sometimes the solidarity existing in a minority group is challenged by an independent State; maybe it's easier to be faithful to moral values in the "desert", where there is no private property; creating a moral and caring society is a challenge.
Shabbat Shalom to all,
Pinchas, Tzippie and Family 

     קומי אורי, כי בא אורך

https://www.youtube.com/watch?v=KtoMqafoAvE
    


                      

יום שישי, 5 בספטמבר 2014

מלחמות ומחירן Wars and their consequences

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
פרשת שופטים, אותה קראנו בשבת שעברה, מסתיימת כידוע בסיפור "עגלה ערופה" המבטאת את האחריות העקיפה של הציבור כולו על אדם שנרצח. ואולי, כאשר בהמשך התורה מספרת לנו על יציאה למלחמה, שבמהלכה נלקחת אישה  (אשת יפת תואר) בשבי , הופכת להיות (כדברי   רש"י בעקבות מדרש חכמים) אישה שנואה, היולדת לו   "בן סורר ומורה", שאי אפשר להתייחס למותו של אדם כדבר של מה בכך , שצריך לחשוב היטב אם מלחמה שיוצאים אליה היא הכרחית, מה יהיו תוצאותיה ומה יהיה מחיה המוסרי.
שבת שלום לכולכם
פנחס, ציפי, ובני משפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com

עוד בנושא המחיר המוסרי של מלחמת ברירה: http://pinchaspeace.blogspot.co.il/2008/09/normal-0-false-false-false_11.html 



--





  Dear Family and Friends,
At the end of the Torah section we read last week , we read about a ceremony , after discovering a corpse and not finding the murderer, during which a calf is decapitated and sacrified. During this ceremony, the "elders" (the leadership) after washing their hands over the decapitated calf at the stream shall speak up and say, 'Our hands have not spilled this blood, and our eyes have not witnessed it'.
According to our Sages, this  reflects the moral responsibility of the leadership even if they weren't involved directly in this murder.

Shabbat Shalom to all,
Pinchas, Tzippie and Family 

Shabbat Shalom from the Leiser family
        http://pinchaspeace.blogspot.com 
 more on this topic:
http://pinchaspeace.blogspot.co.il/2014/09/optional-wars-and-its-implications.html  

יום רביעי, 3 בספטמבר 2014

Optional wars and its implications

Scripture is referring to an optional war”

Pinchas Leiser

Rashi, following the Sages (Kiddushin 21b and Midrash Tanhuma), explains the juxtaposition of the passages of “the beautiful [captive] woman,” the “hated woman,” and the “rebellious son.”  He writes:

[and you desire her,] you may take [her] for yourself as a wife [Not that you are commanded to take this woman as a wife,] but the Torah [in permitting this marriage] is speaking only against the evil inclination [, which drives him to desire her]. For if the Holy One, blessed is He, would not permit her to him, he would take her illicitly. [The Torah teaches us, however, that] if he marries her, he will ultimately come to despise her, as it says after this, “If a man has [two wives-one beloved and the other despised]” (verse 15); [moreover] he will ultimately father through her a wayward and rebellious son (see verse 18). For this reason, these passages are juxtaposed. — [Tanhuma 1]
(Rashi Devarim 21:11, Judaica Press translation)

I think that the key phrase here is “the Torah is speaking only against the evil inclination.”  The Holy One blessed be He knows man’s soul and inclinations, and so He is willing not to have the Torah “prohibit” something that many people are likely in any case to do in time of war.  However, the juxtaposition of passages seems to teach us that all which follows (hate of the captive woman and the birth of the criminal son) result directly from the surrender to libidinous behavior that takes no account of any moral value.  After all, Rashi, following the Sages, interprets beautiful woman as “even a married woman.”  Scripture does not explicitly tell us how what the beautiful woman’s own position is towards all of this, how she feels about the enemy soldier who “took” her.  However, since the Torah goes on to tell us that she shall stay in your house, and weep for her father and her mother for a full month, we may assume that this might even be a case of rape.  The Torah also commands that if the man who took her in the storm of battle grows tired of her, he must release her and receive no compensation for his “loss” - You shall not keep her as a servant, because you have afflicted her.  It is an affliction for a woman to be taken on the field of battle.

I think that the range of examples covered by Rashi’s explanation of the juxtaposition of passages (as suggested by the Sages) can be extended on the basis of something Rashi writes in the beginning of the parasha, again following the Sages in Sifrei:

If you go out to war The verse here is referring to an optional war.

The word if [Hebrew: ki] indicates a situation that is dependent upon human decisions.  This is not an obligatory war, but rather one initiated by the nation’s leadership.

RaMBaM offers concise definitions of obligatory and optional wars:

At first the king may only fight obligatory wars.  Which wars are obligatory?  The war against the Seven Nations, the war against Amalek, and the defense of Israel against an enemy that has come upon them.  Afterwards he may fight optional wars; these are the wars he fights against other nations in order to expand Israel’s borders and to increase his greatness and fame.
(Hilkhot Melakhim 5:1)

The literal war against Amalek (rather than the eternal and symbolic war against absolute evil) and the war against the Seven Nations are merely of historical interest (“their memory is lost”).  The only war that can be called an “obligatory war” today is one fought in “the defense of Israel against an enemy that has come upon them,” i.e., a unavoidable war intended to protect the nation from attack by an enemy that threatens its existence.  All other wars are “optional wars.”

A halakhah found in Mishnah Sanhedrin 1:5 states:

An optional war is only waged with the permission of the Court of Seventy-One [judges].

That is to say: the highest judicial authority must oversee the political leadership’s decision to fight an “optional war,” and they must not be dragged into such a war by emotionalism and impulsivity.

The very term reshut - “optional” may require study and clarification.  Certainly the Torah does not relate positively to the taking of the “beautiful woman,” and the explication cited by Rashi makes this unambiguous.  The word “optional” often refers to situations that are not prohibited by the Torah but which are also not viewed as positive or desirable by the Torah.

The Mishnah and Gemara in tractate Makkot (chapter 2) deal with the case of a blood avenger who “murdered” an accidental killer who had left the city of refuge.  The halakhah adopts R. Akiva’s view, which states: the blood avenger has reshut [the option of killing the accidental killer].  In his Commentary on the Mishnah and in the Mishneh Torah, RaMBaM explains that this refers to a situation in which the accidental killer deliberately left the city of refuge.  The Torah uses the term murdered [ratzah]: and the blood-avenger murdered the murderer. True, the avenger will not stand trial for this murder, but his act is still referred to as a murder.

Along these lines, HaRAYaH Kook ztz”l sees a kind of “hidden rebuke” in the Torah’s formulation regarding the eating of meat: for it is your soul’s desire to eat meat.

A similar idea is expressed by R. Yohanan’s famous dictum regarding the reason for Jerusalem’s destruction:

R. Yohanan said: Jerusalem was destroyed only because they judged there according to the laws of the Torah.  Should they then have ruled arbitrarily?!  Rather say: They based their judgments upon the laws of the Torah and did not go beyond the letter of the law.
(Bava Metzia 30b)

The blanket command, and you shall do the right and the good, does not relate to specific halakhic categories.  I think that all the examples brought have something clear to say about the spiritual and moral plane of meta-halakhah, which stands beyond the concepts “permitted” and “prohibited.”  The category of reshut is not identical with the desirable and the moral, the straight and good in the eyes of God and man.  Rather, it refers to a certain region of human and social behaviors that are not prohibited by the Torah in a formal, halakhic, sense.

The Torah may be trying to relay to us an important message through the existence of the zone of reshut.  The Torah restricts human behavior with formal and external limits; the “four cubits o the halakhah” represent a legal-social framework that makes the minimal demands required of a Jew.  However, these demands do not command the good and the straight, the worthy, the moral, and the spiritually exalted.

Everything connected to this realm of “beyond the letter o the law” and “saintly virtue” is given over to the prerogative of human individuals and societies

I think that we can extend the message arising from Rashi and the Sages’ explication of the juxtaposition of passages in terms of “the Torah is speaking only against the evil inclination” to the very beginning of our parasha. 

The national leadership is apt to mobilize the people for an “optional war” in order, as the RaMBaM says, “to expand Israel’s borders and to increase his greatness and fame.”  The motivation for war may be politico-territorial or connected to considerations of personal prestige.  If such a decision is not ratified by an independent judicial authority (the Sanhedrin of Seventy-One) there is a great danger of wars motivated by the universal human drive for conquest.

The Torah spells out for us what may happen when people choose to wage a war which, while not “prohibited” – in as much as “the Torah is speaking only against the evil inclination.”  That scenario teaches us that every individual, every society, every nation and every state is granted the freedom to choose between surrender to the drive for conquest and moral behavior requiring self-control and moderation.

The Torah also teaches us that each choice made by an individual or a society influences their respective characters.  “Our Father Who is in Heaven, bless the State of Israel…send Your light and truth to its leaders, ministers, and advisors, and help them with Your good counsel.”


Pinchas Leiser, editor of Shabbat Shalom, is a psychologist