יום שישי, 27 ביולי 2018

נחמה של תקווה ועשייה Nechama; a Vision of Hope

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים, 
השבת אחרי תשעה באב מכונה "שבת נחמו" על שם ההפטרה (ישעיהו פרק מ) שנקרא מחר. 
האם הנחמה היא עמדה פסיבית של השלמה עם אבדן? 
מכיוון שלעתים יש במילה  הזו גם נימה של חרטה (וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ...) ניתן לומר אולי כי בכל מקרה הנחמה שוללת ייאוש ומזמינה אותנו לא להיכנס לתחושה של חוסר אונים, להתגבר על תחושות אלו כאשר נראה שאין מה לעשות ולהחליט, כל אחד במקומו שכך זה לא יכול להימשך ודומני שאין צורך בימים אלו לתת דוגמאות לדברים שאין להשלים איתם.
שבת של נחמה ממריצה לכולכם
פנחס, ציפי ובני משפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com
נחמו נחמו, עמי - בן ציון שנקר 
-- https://www.youtube.com/watch?v=5k3VOsY9gWk
Dear Family and Friends,
 Tomorrow's Haftara starts with the words "Nachamu"; the usual meaning of the root "NHM" in Hebrew, signifies: consolation. Nevertheless, in the Torah we meet 2 apparent contradictory meanings of that word:    The Lord saw how great was man's wickedness on earth, and how every plan devised by his mind was nothing but evil all the time. And the Lord regretted [vayinahem] that He had made man on earth, and His heart was saddened.  However, just a few verses earlier we read in connection with Noah’s birth: And he named him Noah, saying, "This one will provide us comfort [yenahamenu] from our work and from the toil of our hands, out of the soil which the Lord placed under a curse." (Bereishit 5:29). Maybe we have to redefine the meaning of that root by saying that nehama can be defined as a new vision of reality that requires that a decision already taken be changed, or which creates a different relationship of consciousness or of emotion that lends new significance to an event beyond our control. We wish you a Shabbat Shalom, that will provide us nechama=comfort
Pinchas, Tzippie and Family
http://pinchaspeace.blogspot.com
נחמו נחמו, עמי - בן ציון שנקר 
-- https://www.youtube.com/watch?v=5k3VOsY9gWk

יום חמישי, 19 ביולי 2018

אֵיכָה ואַיֶכָּה - Zion and Justice

בני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
אחת המילים המכוננות המאפיינות את השבת לפני תשעה באב (שבת חזון) ואת תשעה באב, היא המילה "איכה"
בפרשת דברים, מתאר משה רבינו את אי יכולתו לשאת את משא העם לבדו על כתפיו  ואומר:"איכה אשא לבדי, טרחכם, משאכם וריבכם"
בהפטרה (חזון ישעיהו), מדמה הנביא את ירושלים ל"זונה" בגלל ההשחתה המוסרית וכותב: איכה היתה לזונה קריה נאמנה
לבסוף, ירמיהו שלפי המסורת כתב את מגילת איכה , מתחיל  לקונן על בדידותה של ירושלים וכותב: איכה ישבה בדד העיר רבתי עם
למילה זו יש קונוטציה של אנחה, של בכי, אך, כפי שכבר העירו במדרש ניתן להחליף את הניקוד מאֵיכָה לאַיֶכָּה.
גם בימים אלו ניתן לקונן על החוק הגזעני והאנטי דמוקרטי שחקקה כנסת ישראל, על המעצר השערורייתי של רב בחמש בבוקר על כי ערך חופות כדת משה וישראל, לא דרך הרבנות ועוד...
אך, אולי נכון יותר במקום לקונן, להתייאש ולשאול את עצמנו  אֵיכָה, לשאול את עצמנו " אַיֶכָּה" - מה ביכולתנו לעשות כדי לתקן אץ המצב?
שבת שלום, ותשעה באב של תיקון השבר.
פנחס, ציפי ומשפחתם.
http://pinchaspeace.blogspot.com
אלי ציון ועריה - בביצוע רונה קינן
https://www.youtube.com/watch?v=0z1jnT9PaRU

Dear Family and Friends, 
 
Tomorrow we start reading "Devarim", which is basically Moshe's last speech and legacy. In this admonition, we read: 'Hear the causes between your brethren, and judge righteously between a man and his brother, and the stranger that is with him' and the Haftarah's last words are:   "Zion shall be redeemed with justice, and they that return of her with righteousness". Maybe, the meaning of our mourning on Tish'a beAv nowadays should be understood as a longing for more Sanctity, Transcendence in our lives and in our society, which means, in simple words, being able to transcend egocentrism and ethnocentrism, striving for peace and justice. Shabbat Shalom and a meaningful Tish'a beAv 
Pinchas, Tzippie and Family
 http://pinchaspeace.blogspot.com

--
אלי ציון ועריה - בביצוע רונה קינן
https://www.youtube.com/watch?v=0z1jnT9PaRU

יום חמישי, 12 ביולי 2018

מחויבות ואחריות

לבני משפחתנו,  חברותינו וחברינו היקרים,
פרשת מטות שנקרא השבת, מתחילה בדיני נדרים. בין יתר הדינים המוזכרים, כתוב בפסוקים אלו שהבעל יכול להפר את נדרי אשתו, בעת שמיעת הנדר. התלמוד נכניס לפרטים לגבי הנדרים שהוא יכול להפר.
ברור לי שבחברה פטריארכלית האישה היתה תלויה בכל המובנים בבעלה, ולפני כן - באביה .
אם נרצה ללמוד משהו מהעקרונות המוזכרים בפרשה זו לחברה בת זמננו, נראה לי שיש ככאן בעצם נגיעה בסוגיה מרתקת: מהי זכותו של אדם (גבר או אישה), הנמצא בזוגיות או בכל מערכת משפחתית או קבוצתית אחרת לקחת על עצמו מחוייבות כלשהי (קריירה, לימודים, שינוי באורחות חיים...)  המשפיעה על סביבתו, בלי לקבל  על כך את הסכמת הסביבה. מהן הגבולות בין זכויות היחיד למחויבותו כלפי סביבתו הקרובה.

שבת שלום וחודש טוב לכולכם
פנחס, ציפי ובני משפחתם
ברכות חמות  לרב בני לאו ולכל צוותו שיזם, ייסד והוביל את מיזם 929 עד לסיום המחזור הראשון בימים אלו. מפעל זה קירב את לימוד התנ"ך  לחלקים גדולים בעם. ובשוע הבא, מתחילים מבראשית  
פנחס
לכבוד ראש חודש אב - והאמת והשלום  אהבו
https://youtu.be/y3WLcrOtquM
ו

יום שני, 9 ביולי 2018

חדר התאווששות


"חדר התאוששות"

ומעשה שהיה כך היה: אחרי כאבים חזקים בחלל הבטן ובאזור הבקע (הרניה בלע"ז, קילע בלשון אבותינו ואמותינו...) שהלכו וגברו,  ביליתי את יום השבת בחדר המיון של ביה"ח שערי צדק. בעקבות בדיקות שנעשו הגיעו לידי מסקנה שעליי לעבור ניתוח על הבקע באופן דחוף עוד באותו הלילה, ואכן בשעה טובה ומוצלחת, בשעה 2 לפנות בוקר, הכניסו אותי לחדר ניתוח...
המשורר רוני סומק אמר שאסור לנתח שיר, כי לפני ניתוח צריך להרדים....
ואכן, כמובן, רוני סומק צודק...
מהרגע שהרדימו אותי (בהרדמה מלאה הפעם) לא היה לי מושג מה נעשה בי ומצאתי את עצמי נתון לחסדי הכירורגים ולחסדי האל.
אחרי הניתוח הכניסו אותי לחדר "התאוששות" ומה שאירע שם, עורר בי את הרצון להתבונן בתהליך הזה, כדי לראות לאן הוא לוקח אותי ורציתי לשתף אתכם בהרהוריי.
תוך כדי ההתאוששות, מצאתי את עצמי בכל מיני מקומות יפים, חלקם מוכרים יותר, חלקם פחות: שפת הים, יערות, כפרים, בין היתר הקיבוץ של בתנו הבכורה ועד מקומות כאלה וטיילתי בהם בהנאה רבה. בשלב מסוים,פתחתי עין אחת וראיתי מולי בחורה צעירה יושבת על כיסא, אולי אפילו מול מחשב. היא לא השתלבה לי בטיול, ולכן שאלתי אותה: איפה אני? ותשובתה: בחדר התאוששות.
שמעתי את תשובתה, אבל היא לא הטרידה אותי יתר על המידה והמשכתי לטייל באותם מקומות יפים ומעניינים.
בשלב מסוים, פה ושם, היו "הבלחות" מחדר ההתאוששות ה"מציאותי" אל תוך הטיול ולאט לאט, הבלחות אלו התגברו והפסיקו את הטיול היפה שעשיתי.
אך, לשמחתי, המעבר מחדר ההתאוששות שלי לחדר בו שהו לא מעט מנותחים (לידי, מצד שמאל, יולדת ערבייה שנותחה בניתוק קיסרי ומימיני, אישה חרדית שילדה גם היא בניתוח קיסרי את ילדה השביעי. לא ראיתי אף אחתמהם כמובן, אך שמעתי את הקולות) היה רך ונעים.
ניגשו אליי אחיות "רחמניות" צעירות ונעימות מראה ומזג,שאלו לתחושותיי, בדקו את אשר בדקו והציעו לי תרגילים שונים כדי להחזיר את גופי לתפקוד. מה ששימח אותי במיוחד הוא ששתי אחיות חשבו שאני צעיר בהרבה מגילי האמיתי.
עד כאן סיפור המעשה.
בעקבות המפגש בין שני "חדרי ההתאוששות", התעוררה אצלי שאלה חשובה ומעניינת:
מהו "חדר ההתאוששות"  האמיתי או המשמעותי ביותר מבין השניים? ובעצם, יש שאלה עמוקה יותר לגבי עולמנו בכלל: מהו העולם ה"אמיתי"? עולמנו הפנימי בו יש לנו חופש מוחלט המביא אנשים להקשיב לו בטיפול או בפסיכואנליזה, לכתוב ספרות ושירה לעומת העולם הרציונאלי ה"מציאותי" אתו אנחנו מייצרים מדע,  הכולל את עולם הרפואה המצליח להציל אותנו ולשפר את חיינו או לפחות את תפקודינו?
האם צריך להכריע? האם אולי המפגש בין שני העולמות הוא המעניין והפורה; אולי הוא המפגש בין "הלכה ואגדה" (ע"ע ביאליק). אני מכיר לפחות רופאה אחת, מעולה, מקצועית ואנושית הכותבת שירה. לפני שנם מספר שמעתי רופא בכיר אחד מספר, בצורה מרתקת, על הספר שהוא "לא כתב"...
אלו הרהוריי לרגע זה, 42 שעות אחרי שנכנסתי לניתוח.
אה,  כן: אם שאלתם: הכל בסדר ב"ה...
פנחס