יום שני, 9 ביולי 2018


"חדר התאוששות"

ומעשה שהיה כך היה: אחרי כאבים חזקים החלל הבטן ובאזור הבקע (הרניה בלע"ז, קילע בלשון אבותינו ואמותינו...) שהלכן וגברו,  ביליתי את יום השבת בחדר המיון של ביה"ח שערי צדק. בעקבות בדיקות שנעשו הגיעו לידי מסקנה שעליי לעבור ניתוח על הבקע באופן דחוף עוד באותו הלילה, ואכן בשעה טובה ומוצלחת, בשעה 2 לפנות בוקר, הכניסו אותי לחדר ניתוח...
המשורר רוני סומק אמר שאסור לנתח שיר, כי לפני ניתוח צריך להרדים....
ואכן, כמובן, רוני סומק צודק...
מהרגע שהרדימו אותי (בהרדמה מלאה הפעם) לא היה לי מושג מה נעשה בי ומצאתי את עצמי נתון לחסדי הכירורגים ולחסדי האל.
אחרי הניתוח הכניסו אותי לחדר "התאוששות" ומה שאירע שם, עורר בי את הרצון להתבונן בתהליך הזה, כדי לראות לאן הוא לוקח אותי ורציתי לשתף אתכם בהרהוריי.
תוך כדי ההתאוששות, מצאתי את עצמי בכל מיני מקומות יפים, חלקם מוכרים יותר, חלקם פחות: שפת הים, יערות, כפרים, בין היתר הקיבוץ של בתנו הבכורה ועד מקומות כאלה וטיילתי בהם בהנאה רבה. בשלב מסוים,פתחתי עין אחת וראיתי מולי בחורה צעירה יושבת על כיסא, אולי אפילו מול מחשב. היא לא השתלבה לי בטיול, ולכן שאלתי אותה: איפה אני? ותשובתה: בחדר התאוששות.
שמעתי את תשובתה, אבל היא לא הטרידה אותי יתר על המידה והמשכתי לטייל באותם מקומות יפים ומעניינים.
בשלב מסוים, פה ושם, היו "הבלחות" מחדר ההתאוששות ה"מציאותי" אל תוך הטיול ולאט לאט, הבלחות אלו התגברו והפסיקו את הטיול היפה שעשיתי.
אך, לשמחתי, המעבר מחדר ההתאוששות שלי לחדר בו שהו לא מעט מנותחים (לידי, מצד שמאל, יולדת ערבייה שנותחה בניתוק קיסרי ומימיני, אישה חרדית שילדה גם היא בניתוח קיסרי את ילדה השביעי. לא ראיתי אף אחתמהם כמובן, אך שמעתי את הקולות) היה רך ונעים.
ניגשו אליי אחיות "רחמניות" צעירות ונעימות מראה ומזג,שאלו לתחושותיי, בדקו את אשר בדקו והציעו לי תרגילים שונים כדי להחזיר את גופי לתפקוד. מה ששימח אותי במיוחד הוא ששתי אחיות חשבו שאני צעיר בהרבה מגילי האמיתי.
עד כאן סיפור המעשה.
בעקבות המפגש בין שני "חדרי ההתאוששות", התעוררה אצלי שאלה חשובה ומעניינת:
מהו "חדר ההתאוששות"  האמיתי או המשמעותי ביותר מבין השניים? ובעצם, יש שאלה עמוקה יותר לגבי עולמנו בכלל: מהו העולם ה"אמיתי"? עולמנו הפנימי בו יש לנו חופש מוחלט המביא אנשים להקשיב לו בטיפול או בפסיכואנליזה, לכתוב ספרות ושירה לעומת העולם הרציונאלי ה"מציאותי" אתו אנחנו מייצרים מדע,  הכולל את עולם הרפואה המצליח להציל אותנו ולשפר את חיינו או לפחות את תפקודינו?
האם צריך להכריע? האם אולי המפגש בין שני העולמות הוא המעניין והפורה; אולי הוא המפגש בין "הלכה ואגדה" (ע"ע ביאליק). אני מכיר לפחות רופאה אחת, מעולה, מקצועית ואנושית הכותבת שירה. לפני שנם מספר שמעתי רופא בכיר אחד מספר, בצורה מרתקת, על הספר שהוא "לא כתב"...
אלו הרהוריי לרגע זה, 42 שעות אחרי שנכנסתי לניתוח.
אה,  כן: אם שאלתם: הכל בסדר ב"ה...
פנחס  

אין תגובות: