יום שישי, 15 בדצמבר 2017

לא בחיל ולא בכוח Priorities

לחברותינו, חברינו ובני משפחתנו היקרים,
נרות חנוכה באים להזכיר את "נס פח השמן", המהווה ייצוג של ניצחון המכבים על התרבות ההלניסטית בימי אנטיוכוס. קיימות התייחסויות שונות ל"חכמה יוונית" אצל חז"ל ואצל הוגי דעות בימי הביניים ובתקופות מאוחרות יותר. אולי יש צורך במאבק נגד תרבות הרוצה להשתלט על תרבות קיימת, כי השתלטות אינה מאפשרת דו-שיח והפרייה הדדית; במצב של קבלה וכבוד בין אנשים ובין תרבויות, יכולה כל תרבות להעשיר תרבות אחרת;
בלשון חכמים: יפיפותו של יפת באהלי שם
ובלשון הרמב"ם: שמע את האמת ממי שאמרה.
מפגשים בין בני אדם, בין עמים ובין תרבויות הופכים להיות אלימים, כאשר יש תחושה (מציאותית או דמיונית) של איום. אולי גם הצורך לשלוט קשור לאותה תחושה של איום, "והעיקר, לא לפחד כלל"
שבת שלום , חנוכה שמח וחודש טוב
פנחס, ציפי ומשפחתם


 לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי...(מתוך ההפטרה לשבת חנוכה)


Dear Family and Friends,
This evening we are lighting the Candles of Hanukah before lighting Shabbat candles; it's interesting to notice that Hanukah candles are lit outside or at a window; their purpose is to publicize the miracle of our cultural and spiritual survival. If somebody doesn’t have enough money for both (Shabbat and Hanukah candles), Shabbat candles have priority, since they reflect inner harmony and peace; Maimonides even generalizes this idea by claiming that the entire Torah is aimed towards achieving Peace in the world. Maybe it’s important to remember this, when too often religion has become one of the main factors of conflict and hatred.
Shabbat Shalom and  Hanukah Sameach to all
Pinchas, Tzippie and Family
לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי...(מתוך ההפטרה לשבת חנוכה)


יום שישי, 8 בדצמבר 2017

ניצול לעומת הקשבה- Yossef and Yehuda; two journeys

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
בסיפורי המקרא אין צנזורה; ואולי ניתן גם להבין כך את השם "ספר הישר" בו כינו הנביאים את ספר בראשית.
בפרשת "וישלח" שקראנו בשבת שעברה, מספרת לנו התורה על שני מצבים שהיינו מגדירים היום כניצול מיני; ההתעללות שעברה דינה ע"י שכם והמילים הקצרות המספרות על ראובן, בנו הבכור של יעקב, ששכב עם בלהה, פילגש אביו. קולן של דינה ושל בלהה לא נשמע,הוא הושתק.
בפרשת וישב שנקרא מחר, יש שני סיפורים עם מוטיבים מיניים, בהם יש אלמנט של ניצול; סיפורם של תמר ויהודה, וסיפור הפיתוי של יוסף ע"י אשת פוטיפר. 
יש כמובן  הבדל עצום בין סיפור תמר ויהודה לבין הניצול הברור של  "גברת פוטיפר" את יוסף; תמר בסה"כ מבקשת לממש את אימהותה ולאלץ את יהודה לקיים הבטחה שהפר ולשם כך היא משתמשת במיניותה; לעומת אשת פוטיפר המנצלת עבד עברי כדי לספק את צורך השליטה שלה באמצעות מיניותה.
דומני שבסיפור של תמר ויהודה, בניגוד לסיפורים האחרים יש דיבור, גם אם בהתחלה יש ניכור והתעלמות. אמנם, יש גם  ניסיון של דיבור מצד שכם (וידבר על לב הנערה), אך אפשר להבין שלנאנסת אין  כח ורצון לדבר עם האנס.
ואולי באים כל הסיפורים  האלה ללמד אותנו משהו על הקשבה למקום בו נמצא האדם האחר. הדבר נכון ביחסים תקינים  בין בני אדם, קבוצות ועמים.
שבת שלום וחנוכה של אור לכולנו.
פנחס, ציפי ובני משפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com
עמיר בניון: יוסף

https://www.youtube.com/watch?v=pKU3_tUWQcA
Dear Family and Friends
Tomorrow, we'll read about  .Yossef and Yehudah.These 2 sons of Yaakov leave their father's home and start their individual journey. Both undergo traumatic experiences: Yossef was almost killed by his brothers and arrived as a slave in Egypt; Yehuda lost 2 of his sons and had intercourse with Tamar, his daughter-in-law disguised as a whore and became the father of twins - these traumatic experiences engendered transformations in both of them; Yossef became able to listen to the dreams of others and Yehudah beame able to assume responsibility over his deeds. Maybe this teaches us what a leader needs; being able to listen empathetically to the dreams, narratives and needs of others and also assume responsibility over his deeds and misdeeds. Will we ever be able to find such leaders among us? 
Shabbat Shalom to all
Pinchas, Tzippie and Family

עמיר בניון: יוסף
https://www.youtube.com/watch?v=pKU3_tUWQcA

יום חמישי, 23 בנובמבר 2017

בריחה ההופכת ליציאה ולמפגש

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

הפרשה שנקרא בשבת מתחילה במילים "ויצא יעקב". 
מי שקרא את סוף הפרשה הקודמת יודע שבעצם מדובר בבריחה. ואכן, ההפטרה מתחילה במילים "ויברח יעקב שדה ארם".
האם בא הדבר ללמדנו שאדם יכול להפוך בריחה ל"יציאה"?
מה מאפשר את המהלך הטרנספורמטיבי הזה? אולי בעצם יצא יעקב  מעצמו, מזהותו כילד של  אמא, המוכן לרמות את אחיו, ולהפוך  במפגש עם רחל ליד הבאר, אחרי שבחלומו הוא התחבר לחלק האלוהי שבתוכו, למי שיכול  להרים את האבן המכסה את הבאר.
לעתים, המפגש של האדם עם עצמו האמיתי, המאפשר מפגש אינטימי עם האחר עשוי להפוך גורל לייעוד, אובייקט נרדף לסובייקט אחראי ובוגר.
שבת שלום לכולכם
פנחס, ציפי ובני משפחתם
אהיה כטל לישראל (מתוך ההפטרה בהושע יד, ו).

Dear Family and Friends,
The Torah section we'll read on Shabbat starts with the words "Vayetse Yaakov"; Yaakov left Beer Sheva.
We all know that actually Yaakov escaped his brother's resentment and threat.
Maybe we have to understand "Vayetse" as if Yaakov left his identity of the "little son of his mother" who agreed to cheat his brother and his father and underwent a process of transfromation enabling him, after connecting in his dream with his inner divine part, to meet Rachel and opening the well.
  • Maybe being in touch with our inner real self enables us to meet the other.

  • Shabbat Shalom to All,
  • Pinchas, Tzippie and Family 

.אהיה כטל לישראל (מתוך ההפטרה בהושע יד, ו).
https://www.youtube.com/watch?v=IHf0J-7L_WM

יום חמישי, 9 בנובמבר 2017

פרשת חיי שרה כתיקון - Overcoming Fear and Hatred

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים
בשבת שעברה, קראנו על גירוש הגר וישמעאל ע"י אברהם, לפי דרישת שרה.
איננו שומעם דבר על יצחק, אחרי העקדה,  עד שעבד אברהם חוזר מארם נהריים ומביא את רבקה ליצחק.
יצחק מגיע למפגש עם רבקה מ"באר לחי רואי", ובעלי המדרש רואים באזכור המקום רמז למקום בו פגשנו את הגר וישמעאל אחרי הגירוש והמדרש מספר שאחרי מות שרה, הלך יצחק לשם כדי להחזיר את הגר-קטורה לאביו. כמו-כן, מספרת לנו התורה שיצחק וישמעאל קברו ביחד את אברהם אביהם.
היתכן שהסיפור בא ללמדנו שאחרי תקופה של קנאה, תחרות ואיבה ניתן להגיע לפיוס ע"י תיקון העוול?
שבת שלום לכולכם
פנחס, ציפי ומשפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com 

לקריאה נוספת באותו נושא:  http://pinchaspeace.blogspot.co.il/2008/11/normal-0-false-false-false_728.html
נערה טובה יפת עיניים
https://www.youtube.com/watch?v=ZEf9L3R14RI






Dear Family and Friends,
Last week we read about Avraham sending Hagar and Yishmael away, upon Sarah's request.
After the Akedah, Yitzhak disappeared and didn’t live with his parents.
Rashi, quoting a Midrash reads in the words "Beer LaHay Roei" an allusion to the place where we last met Hagar and Yishmael and says that after his mother Sarah died, he brought Hagar back to his father, which is identified with Keturah; we'll also read that Yitzhak and Yishmael are burying their common father together.
Does that teach us that after each episode of hatred and rivalry, people are (or should be) able to overcome fear, to reestablish harmony and peaceful coexistence after repairing injustice?

Shabbat Shalom to all,
Pinchas, Tzippie and Family 

More on this topic: http://pinchaspeace.blogspot.co.il/2014/11/hagar-ketura.html 
נערה טובה יפת עיניים
https://www.youtube.com/watch?v=ZEf9L3R14RI

יום שלישי, 10 באוקטובר 2017

על הדברים החשובים באמת Priorities

לבני משפחתנו, לחברותינו ולחברינו היקרים,
בשמחת תורה, נקרא את הפסוקים האחרונים של התורה בהם מסופר על מותו של משה. התורה מספרת לנו "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה". אולי דבר  זה בא ללמדנו שראוי לזכור את פעלו של אדם בעולם ולא להפוך קברים למקום עלייה לרגל, ואולי גם שבירת הלוחות הנרמזת בפסוק האחרון באה ללמדנו שאין קדושה בעצמים, אפילו אם "המכתב מכתב אלהים הוא". ומהמקום הזה,  אפשר להתחיל מחדש את הקריאה בספר בראשית, כדי להשתתף בבריאת עולם עם סדר עדיפויות נכון. 
 חג שמח,  שבת שלום ושנה טובה לכולכם.
פנחס, ציפי ומשפחתם


 על תפילת הגשם - תכנית בטלוויזיה משנת 1980עם ודיד גרוסמן ואבשלום קור
https://www.youtube.com/watch?v=kBDyJ3xePfg
מתוך תפילת הגשם - יונתן רזאל
https://www.youtube.com/watch?v=rNboxxNnZpc


Dear Family and Friends,
On Simchat Torah we'll read the last verses of the Torah, where the Torah tells us about Moshe's death and about the fact that nobody knew about the location of his grave; maybe this teaches us that Man's impact on the world is important and not his grave, and maybe the fact that Moshe broke the "Tables of the Law", as alluded in the last verse teaches us that there is no Holiness whatsoever in objects.
 Chag Sameach, Shabbat Shalom and Shana Tova to all
Pinchas, Tzippie and Family


על תפילת הגשם - תכנית בטלוויזיה משנת 1980עם ודיד גרוסמן ואבשלום קור
https://www.youtube.com/watch?v=kBDyJ3xePfg
מתוך תפילת הגשם - יונתן רזאל
https://www.youtube.com/watch?v=rNboxxNnZpc


-- 
פשבן

יום רביעי, 4 באוקטובר 2017

קביעות מדומה וארעיות מבורכת Desert as Humility

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
חג הסוכות הוא חג פרדוקסלי, ואת הפרדוקס אנו חשים ביתר שאת בארץ ישראל; מצד אחד אנו מציינים אותו כ"חג האסיף", כזמן שמחתנו, מברכים על  4 המינים מיבול ארצנו.
מאידך, אנו מצווים לחוות "ארעיות" על ידי יציאה לסוכה. בנוסף, נקרא בשבת את מגילת קהלת בה אולי מימד הארעיות בא לידי ביטוי במילה "הבל".
ואולי עשוי הדבר ללמדנו על החיים בכלל; הקבע הוא אשליה, ההבל עלול "להבהיל", אך שיתכן שדווקא ההתמודדות עם הארעיות עשויה לפתח תודעה של ענווה, של פרופורציות, של פרספקטיבה לגבי הדברים החשובים באמת.
חג שמח ושנה טובה לכולכם
פנחס, ציפי ובני משפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com

לכל זמן ועת לכל חפץ
Judy Collins
https://www.youtube.com/watch?v=K3kKqfTjsj0

אברימי רוט
 https://www.youtube.com/watch?v=7Rd5Qs4az6w

Dear Family and Friends,
On Rosh HaShana the World and all its inhabitants are on trial; Yom Kippur is a unique occasion of Reflection, Repentance, Mercy,  Purificationand Renewal . At Sukkot, we are dealing with our more specific national narrative; it's all about 40 years of uncertainty in the desert, challenging our faith and illustrating the long way and journey between liberation from slavery and the Promised Land. Even more: on Sukkot, we are worried about the amount of rain we'll have during the year; even the Promised Land isn't guaranteed and cannot be taken for granted. We have to remember the Desert as an expression of humility and an antidote against hubris and possessiveness.
Chag Sameach to all of you.
Pinchas, Tzippie and Family
http://pinchaspeace.blogspot.com
לכל זמן ועת לכל חפץ
Judy Collins
https://www.youtube.com/watch?v=K3kKqfTjsj0

אברימי רוט
 https://www.youtube.com/watch?v=7Rd5Qs4az6w

יום שלישי, 19 בספטמבר 2017

שנה של הקשבה - A Year of listening

לבני משפחתנו, לחברותינו ולחברינו היקרים,
התוכן העיקרי של ראש השנה היהודי הוא תקיעת השופר, וזו גם המצווה הייחודית של החג הזה בו "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון". ולפני התקיעה, מברך התוקע "לשמוע קול שופר". אנו מצווים לשמוע.
 יתכן שזה מלמד אותנו שעלינו להתחיל את השנה עם הקשבה דמומה, הקשבה לקולות המצפון והרגישות בתוכנו, הקשבה לזולתנו והקשבה לקולות של תקווה, שלעתים מופרעים על ידי קולות של שנאה ואלימות. מעט מן האור והתקווה ידחה הרבה מן החושך והייאוש.
שנה טובה, שנה של הקשבה ותקווה. 

פנחס וציפי לייזר  ומשפחתם

ומשהו נוסף לראש השנה 

וגם ניגון - שמחה לארצך (מתוך התפילה) - בהברה אשכנזית



Dear Family and Friends,


The main content and Mitzva of Rosh HaShana is the Shofar. Maybe this teaches us that the appropriate way to start a new year is by listening. Listening to voices of conscience and empathy, listen to others and also listening carefully to voices of hope, that sometimes are masked by voices of hatred and violence. A bit of light and hope can overcome a lot of darkness and despair.  
A wonderful, sweet and peaceful year of  hope and creativity
Shana Tova
Pinchas & Tzippie Leiser and Family 
http://pinchaspeace.blogspot.com 
וגם ניגון - שמחה לארצך (מתוך התפילה)


פשבן

על ידיעה, ספק ושפיטה

יודע תעלומות ואל דעות
פנחס לייזר
המתבונן בהלכות תשובה לרמב"ם אינו יכול שלא להתפעל מהדיוק בו הרמב"ם מנסח את דבריו ובו הוא מזמין אותנו למסע תיאולוגי-אתי על ידי בחירת המילים.
דוגמה מעניינת לדיוק זה  היא האופן בו הרמב"ם מכנה את האל במקומות שונים:
בפרק ב (הלכות א-ב), מגדיר הרמב"ם מהי "תשובה גמורה", וכך לשונו:

 "(א) אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח; כיצד? הרי שבא על אישה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה הוא ששלמה אמר 'וזכור את בוראיך בימי בחורותיך', ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו, כל עונותיו נמחלין, שנאמר 'עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם' שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו.
(ב) ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר 'יעזוב רשע דרכו וגו'', וכן יתנחם על שעבר, שנאמר 'כי אחרי שובי נחמתי' ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר 'ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו'' וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו."
הרמב"ם מבחין בשתי הלכות אלו בין "מבחן התוצאה", בו האדם עצמו יודע אם הוא מסוגל לא לחטוא במצב בו בעבר היה חוטא לבין קריטריון התשובה ברובד עמוק יותר – כלומר הביטחון שהאדם עבר שינוי אמיתי -  עליו יכול להעיד רק "יודע תעלומות". קביעה זו "מתכתבת" עם הנאמר בפרשת ניצבים "הנסתרות לה' אלהינו".
לעומת הכינוי "יודע תעלומות"בפרק ב', עוסק הרמב"ם בפרק ג' בהגדרת הצדיק והרשע, כאשר הוא מציג את הדברים כמעין מאזן בין "זכויות" ל"עוונות ", המזכיר לנו דו"ח מחשבון הבנק, וכך לשון הרמב"ם הלכות תשובה ג, א-ב):
 "(א) כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועוונות; מי שזכיותיו יתירות על עוונותיו, צדיק, ומי שעוונותיו יתירות על זכיותיו, רשע; מחצה למחצה – בינוני, וכן המדינה, אם היו זכיות כל יושביה מרובות על עוונותיהן הרי זו צדקת, ואם היו עוונותיהם מרובין, הרי זו רשעה וכן כל העולם כולו.
(ב) אדם שעוונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו, שנאמר 'על רוב עונך', וכן מדינה שעוונותיה מרובין, מיד היא אובדת, שנאמר 'זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו'', וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן, מיד הן נשחתין, שנאמר 'וירא ה' כי רבה רעת האדם' ושיקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם יש זכות שהיא כנגד כמה עונות שנאמר יען נמצא בו דבר טוב ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות."
כאן משתמש הרמב"ם בכינוי "אל דעות", להבדיל מ"יודע תעלומות".
דומני שיש כאן מצד אחד מכנה משותף בין כינויו של האל בשני הפרקים והוא אי היכולת של האדם, באשר הוא אדם, לדעת שהוא לא יחטא ושהוא עבר תהליך אמיתי של שינוי, של תשובה או לשקול את "מאזן" זכויותיו או את מאזן זכויותיו וחטאיו של אדם אחר. קביעה זו בוודאי מזמינה אותנו לענווה ומעודדת אותנו לא לשפוט, כי בעצם איננו יודעים.
מצד שני, נראה לי שההבחנה שעושה הרמב"ם אינה מקרית, אלא מבטאת רעיון עמוק לגבי תפיסת האל על ידינו – הרי הרמב"ם סבור שאיננו באמת יכולים לדעת דבר על מהות האל.
בפרק ב', אנו חווים את האל כ"עֵד" הבלעדי שיכול להעיד על התהליך שעשינו; אף אדם, כולל האדם עצמו, אינו יכול להעיד בצורה וודאית על תהליך התשובה; אנו נידונים לחיות כל חיינו  במצב של ספק, של אתגר תמידי, כפי שאמרו חכמים (אבות ב, ד) "אל תאמן בעצמך עד יום מותך".
בניגוד לקלישאה "מי שמאמין, לא מפחד", נראה שהמאמין האמיתי, הבוגר, אולי אינו חייב לחיות בפחד מתמיד, אבל בוודאי חי כל חייו עם שאלות רבות.
נראה לי שבפרק ג' , בו הרמב"ם משתמש בכינוי "אל דעות", הוא רוצה ללמד אותנו שהיכולת לשפוט ולשקלל את זכויותיו של אדם לעומת עוונותיו נתונה לאל באופן בלעדי, ודומני שהמושג "דעות" אצל הרמב"ם פירושו "אֵתיקה", בדומה ל"הלכות דעות", כלומר יש בשקלול הזה אלמנט של אֵתיקה שאיננו מסתכם בחשבון מתימטי  או באיזשהו סדר עדיפיות של "דתומטר" כזה או אחר.
 דומני שרבי אברהם אבן עזרא מבטא  רעיון זה בפיוטו "אגדלך":
אֲגַדֶּלְךָ אֱלקֵי כָל נְשָׁמָה 
וְאודְךָ בְּרב פַּחַד וְאֵימָה 

בְּעָמְדִי תּוךְ קְהָלְךָ צוּר לְרומֵם 
לְךָ אֶכְרַע וְאֶכּוף ראשׁ וְקומָה 

רְקִיעֵי רוּם הֲלא נָטָה בְמִבְטָא 
וְהָאָרֶץ יְסָדָהּ עַל בְּלִימָה 

הֲיוּכַל אִישׁ חֲקור אֶת סוד יוצְרו 
וּמִי הוּא זֶה בְּכָל קֵדְמָה וְיָמָּה 

מְרומָם הוּא עֲלֵי כָל פֶּה וְלָשׁון 
אֲשֶׁר הִפְלִיא וְעָשָׂה כּל בְּחָכְמָה 

וְיִתְגַּדַּל בְּגוי קָדושׁ וְעֶלְיון 
וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּעָלְמָא
 והנצי"ב , בהקדמתו לספר בראשית,  מזמין אותנו גם הוא לעמדה של ענווה וחוסר שיפוטיות:
"...והענין דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פעלו... צדיק וישר הוא', דשבח ישר הוא נאמר להצדיק דין הקב"ה בחורבן בית שני שהיה דור עקש ופתלתול, ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמם, על כן מפני שנאת חינם שבלבם זה את זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס, ובא על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית, ועל זה היה צידוק הדין, שהקדוש ברוך הוא ישר ואינו סובל צדיקים כאלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות , אף על גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסות ישוב הארץ... וזה היה שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו "ישרים", היינו: שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים; מכל מקום היו עִמם באהבה, וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום, אף־על־גב שהיה שונא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם, כמבואר במאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם"

האם נוכל, בימים אלו של תשובה, רחמים וסליחה לאמץ עמדה זו של ענווה וקבלה  לגבי כל הנבראים ולהשאיר ל"יודע תעלומות"ולאל דעות" את המשפט?
שנה טובה, שנה של קבלה, ענווה ופתיחות לכל  באי עולם.

יום שלישי, 5 בספטמבר 2017

עבודה שבלב קהילתית

חברות וחברים יקרים,

לקראת ראש השנה ויום הכיפורים הבאים עלינו לטובה, שהם ימי תפילה והתכנסות מרוכזים ואינטנסיביים, חשבתי, כחבר ותיק בקהילה וכאחד משליחי הציבור, לשתף אתכם בכמה מחשבות שעלו אצלי.
דומני שימים אלו, בהם אנחנו נמצאים במשך שעות רבות ביחד בתפילה,  מהווים שיא של חוויה רוחנית קהילתית, או יש בהם לפחות את הפוטנציאל  למלא את המצברים הרוחניים שלנו ולהוות פתיחה משמעותית לשנה החדשה.
יש לכל אחת ואחד מאיתנו אחריות שהתפילה, במיוחד בימים אלו, תהיה משמעותית, אך נראה לי, שלנו כשליחי ציבור,יש תפקיד משמעותי במיוחד, כי לשם כך "נשלחנו".
אין זה מקרי שאני משתמש במושג "שליח ציבור", ולא ב"חזן", או  אפילו לא ב"בעל תפילה", למרות שכל שליח ציבור חייב גם להיות "בעל תפילה", כלומר בעל זיקה עמוקה  לתפילה, אך  דומני שכשליחי ציבור, אנחנו מקבלים על עצמנו לא רק להיות מחוברים לעצמנו, לרגשותינו, לצלם האלהים שבתוכנו ודרכו ל"אל הגדול, הגיבור והנורא", אלא גם להיות מודעים כל הזמן לתפקידנו הציבורי והקהילתי ולתרום לתפילה משמעותית של כל הקהילה.
משימה זו מתאתגרת במיוחד, כי כל אחד ואחת מאיתנו מגיע לתפילה ממקום שונה, ולעתים הדבר האחרון שמתחשק לעשות, גם בימים אלו, זה להתפלל. לא תמיד המילים שבמחזור ובסידור מהוות את המפתח הנכון ל"עבודה שבלב"; לא תמיד מצב הרוח מתאים לתפילה.
במצבים אלו, הציבור יכול לעזור לכל אחד מאיתנו להתחבר, בתנאי שנוצרת האווירה המתאימה לכך.
לדעתי, הציבור כולו יכול לתרום לאווירה ראויה של תפילה, אך לשליחי הציבור יש את היכולת ואת עיקר האחריות ליצירת תהליך ציבורי של עבודה שבלב.
לעתים קרובות, הניגון והשירה הם ההופכים את התפילה בציבור לחוויה משמעותית. לכן, נראה לי נכון יותר ששליחי הציבור יאמצו ניגונים ידועים ואהובים המתאימים לתפילות השונות; לעתים, יש לשליח ציבור רצון להתחדש ולהכניס לתפילה ניגון שאינו מוכר לציבור. רצוי במקרים אלו שהמנגינה תהיה קליטה ושייעשה מאמץ ללמד את הניגון לקהילה, על ידי ערב הכנה בה שליחי הציבור לומדים ומלמדים ניגונים פחות ידועים. אני מניח שלא נספיק לארגן ערב כזה,  לפני החגים השנה, אך הטכנולוגיה החדשה מאפשרת להעלות לאתר הקהילה, לידיעות ידידיה ולדף הפייסבוק קישורים להקלטות ולניגונים ובהחלט מומלץ לעשות זאת. דומני שחזנות עלולה ליצור מעורבות פחותה של הקהילה מאשר שירה משותפת, והיא עלולה גם ליצור אצל חלק מהמתפללים אדישות  והתרחקות.
התפילות בימים הנוראים ארוכות (לטעמי, אף ארוכות מדי), ולכן נוצרים מטבע הדברים רגעים לא מעטים בהם חלקים בציבור מאבדים ריכוז, עניין וכוונה. רגעים אלו עלולים לפתות אותנו לנהל שיחה עם חברינו ושכנינו. נראה לי שבמקרים אלו, כדי לא להפריע לאווירת התפילה, עדיף לקחת פסק זמן ולנהל שיחות אלו, בשקט, מחוץ לאולם התפילה.
כמו-כן, עיון בדברי תורה מעניינים, במחזורים עם קטעי ספרות ושירה  דוגמת "ממך אליך" עשויים, מניסיוני, לחבר אותנו מחדש ל"עבודה שבלב", כאשר חלק מהפיוטים כבר לא "עושים לנו את זה".
אני מאחל לכולנו שנה טובה, שנה של משמעות בתפילה, שנה של עשייה מצמיחה ותסיסה רוחנית, מתוך כבוד הדדי ואחווה בתוך קהילתנו הנפלאה.
פנחס


יום שישי, 1 בספטמבר 2017

אנושיות מול כוחנות - Memory and Empathy

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
כשמביטים"ממעוף הציפור"  על הנושאים בהם עוסקות פרשות  אלו בספר דברים, לקראת כניסת בני ישראל לארץ המובטחת,  ובוחנים את הקשר ביניהם, מגלים שיש בהן אמירה ברורה: חביב אדם - כל אדם - שנברא בצלם. חברה  שאינה עוברת לסדר היום כאשר נרצח בה אדם, אפילו אלמוני, חסר בית, פליט, עוצרת הכל, אוספת את המנהיגות ולוקחת אחריות, לעומת חברה המוכנה לצאת למלחמת ברירה, לה יש השלכות מוסריות והמוכנה לנצל את עליונותה , בדומה לעמלק, כדי לנצל את חולשתם ופגיעותם של אחרים. אנושיות מול כוחנות- זה הסיפור וזה האתגר.
שבת של שלום ושל אנושיות לכולנו
פנחס, ציפי ובני משפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com
ולכבוד תחילת שנת הלימודים
https://www.youtube.com/watch?v=vmiDDx1tm4k

ולמי שנמצא בירושלים ביום ג' הקרוב,  הזמנה לערב עיון מרתק לכבוד הספר "שירת האדם" , בקובץ המצורף.




Dear Family and Friends,
Among the Laws mentioned in the Torah-section we'll read tomorrow, there are many laws related to the poor,  the widow,  the orphan and the stranger and very often, when the Torah deals with the Just and Moral attitude towards the underprivileged members of society, we read: "You should remember that you have been slaves in Egypt".
Maybe sometimes people who have suffered, have the tendency to "monopolize" suffering and to be empathetic towards other people's suffering; therefore we are reminded of the proper moral attitude towards the underprivileged.
Shabbat Shalom to all,
Pinchas, Tzippie and Family
http://pinchaspeace.blogspot.com 

ולכבוד תחילת שנת הלימודים
https://www.youtube.com/watch?v=vmiDDx1tm4k
-- 

יום רביעי, 23 באוגוסט 2017

לא אשמים, אבל אחראים Not Guilty, but Responsible

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
בסוף פרשת שופטים, אותה נקרא בשבת הקרובה, מופיע טקס "עגלה ערופה": "כי ימצא חלל באדמה...לא נודע מי היכהו" – יש נרצח, אבל אין רוצח מזוהה. אחרי עריפת ראש העגלה בנחל, מכריזים "זקני העיר הקרובה": "ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו". חכמים רואים בהצהרה הזאת ביטוי לאחריות המוסרית של המנהיגות, גם אם לא היה לה שום חלק ברצח הזה.
ואולי בא הדבר ללמדנו שגם כאשר "אנשי שוליים" מתנהגים באלימות כלפי אחרים, החברה כולה צריכה להרגיש אחראית ולחשוב על מה ניתן לעשות כדי למנוע מעשי אלימות כלפי כל אדם או קבוצה.
שבת שלום לכולכם
פנחס, ציפי ומשפחתם


כי האדם עץ השדה

 https://www.youtube.com/watch?v=GTjYHa4r_CQ 
  
Dear Family and Friends,
At the end of the Torah section we'll read  on Shabbat, we'll read about a ceremony, after discovering a corpse and not finding the murderer, during which a calf is decapitated and sacrificed. During this ceremony, the "elders" (the leadership) after washing their hands over the decapitated calf at the stream shall speak up and say, 'Our hands have not spilled this blood, and our eyes have not witnessed it'.
According to our Sages, this reflects the moral responsibility of the leadership even if they weren't involved directly in this murder.
Maybe this teaches us that even now, when even marginal people act violently towards others, the entire society should feel responsible and think what could be done to avoid this.
Shabbat Shalom to all,
Pinchas, Tzippie and family

כי האדם עץ השדה

 https://www.youtube.com/watch?v=GTjYHa4r_CQ 

יום שישי, 18 באוגוסט 2017

על הקשבה ופרשנות - Curses and Blessings

בני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
הפרשה שקראנו בשבת שעברה (עקב) מתחילה במילים "והיה עקב תשמעוןובהמשך מופיעה פרשת "והיה אם שמוע תשמעו".
הפרשה שנקרא מחר מתחילה במילים "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה".
אולי בא הדבר ללמדנו שדרושה שמיעה -  בעצם הקשבה -  לאחר , וכאן יש צורך בדיוק; ההקשבה ממוקדת במקום בו נמצא האחר ובמה שהוא מבקש מאיתמנו.
לעומת זאת, הראייה היא האופן בו אנחנו מתייחסים למציאות ובמשמעות שאנחנו נותנים לה, ובמה שאנחנו עושים איתה; ברכה או קללה.
שבת של ברכה ונחמה וחודש טוב לכולכם
פנחס, ציפי ובני משפחתם
http://pinchaspeace.blogspot.com

כל צמא לכו למים (מתוך ההפטרה) 
https://www.youtube.com/watch?v=7DVdF0iqOwk

Dear Family and Friends,
Tomorrow we'll read about Blessings (Berachot) and Curses (Kellalot). It's interesting to notice that "the Blessing"  seems to be connected geographically to one mountain and "the Curse" to another one.
Maybe blessings and curses depend on our perspective and depend very much on "where we stand" and how we look at things. In another month, just before Rosh HaShana we'll wish that the curses of the past year will leave us and we'll pray for a New Blessed Year.
Probably, sometimes a New Year enables us as well to experience events differently.
Shabbat Shalom & Hodesh Tov to all
Pinchas, Tzippie and Family
כל צמא לכו למים (מתוך ההפטרה) 
https://www.youtube.com/watch?v=7DVdF0iqOwk

יום שישי, 4 באוגוסט 2017

שבר ותיקון -Destruction and Consolation

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
לפני כמה ימים, בתשעה באב,  היינו בתודעה של חורבן, שבר וקלקולים; המשנה במסכת תענית מונה מספר "אירועי שבר וחורבן" המקושרים לתשעה באב. אין ספק שהרשימה המובאת במשנה אינה שלמה; במהלך הדורות וגם בדורנו, לא יקשה על כל אחת ואחד מאיתנו לחשוב על מצבי שבר וחורבן  ברמה האישית, המשפחתית, הלאומית והכלל-אנושית.
אך, הלוח העברי מזמין אותנו, כמה ימים לאחר מכן ליום של פיוס, תיקון ונחמה, הוא יום חמישה עשר (טו) באב, המושווה במשנת  תענית ליום הכיפורים ועל שני ימים אלו אומרת המשנה: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים".
גם ההפטרה (ישעיהו מ) המתחילה במילים "נחמו, נחמו עמי" פותחת תהליך של התסתכלות מחדש על מציאות שהשתנתה. גם הפרשה, בה עדיין אנו שומעים את צערו וכאבו של משה רבנו על סיום תפקידו ועל כך שלא ייכנס לארץ כנען, מתנחם אולי משה בכך שהוא משאיר משהו ממנו (שמע ישראל ועשרת הדברות) שילווה את העם בהמשך הדרך.
ואולי יש כאן הזמנה לעבודה על פיוס, תיקון ונחמה בכל מישורי חיינו.
שבת שלום וחג תיקון שמח לכולכם
פנחס, ציפי ומשפחתם

נחמו, נחמו עמי (שלמה קרליבך)-

After Tish'a beAv,  a day of introspection about Destructive Processes, we'll soon meet Tu beAv, a day of Reconciliation, Consolation and Healling. The Mishna even compares Tu be'Av (the 15th of Av) to Yom Kippur and calls them both "Uncomparable Good and Happy Days".
The Haftara we'll read tomorrow (Isaia 40) starts with the words "Nachamu, Nachamu - Ami- Console, oh console , my people" and although Moshe feels sad about not entering the Promised Land, he knows that his Legacy will follow the people in all their journeys.
Maybe this incites us to look for opportunities of reconciliation, healing and consolation in our lives/
Shabbat Shalom and Happy Tu be'Av to all

Shabbat Shalom to all,
Pinchas, Tzippie and Family

נחמו, נחמו עמי (שלמה קרליבך)-