"וקדשתם את שנת החמישים, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה." –
הרהורים ליום ירושלים
בתחילת פרשת בהר אנו קוראים על השמיטה והיובל, כאשר אולי עיקרון העל העומד מאחורי ההלכות הספציפיות המוזכרות בפרשה הוא: "כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי".
אין לנו, כבני אדם, גם לא כיהודים, בני אברהם, בעלות על הארץ, אלא יש לנו את הזכות לשבת בה וליהנות מפירותיה, בתנאי שננהג בה כפי שהתורה מחייבת.
לפני חמישים שנה, בעקבות מלחמת ששת הימים, נוצר מצב בו חלקים נוספים מארץ ישראל הועברו לשליטתנו וקיימת היום מחלוקת ערכית חשובה על האופן בו יש לציין – יש האומרים לחגוג, ויש האומרים להתבונן – את ה"יובל" הזה.
אינני בא להמעיט בחשיבות הניצחון במלחמה זו, כי אני מניח שהאלטרנטיבה לניצחון היתה גרועה בהרבה. אינני יודע בוודאות אם מלחמה זו היתה הכרחית, או שניתן היה למנוע את מותם של רבים, ויתכן שלשאלה הזו אין היום תשובה חד-משמעית וגם אין לה משמעות.
יחד עם זאת, שאלת המשמעות של אותו "ניצחון" עדיין שנויה במחלוקת; האם, כפי שחשבו – ועדיין חושבים – לא מעטים בציבור הדתי-לאומי, מדובר בשלב נוסף בגאולה השלמה של עם ישראל?
והאם, בעקבות כך, עלינו לראות בכל הקשיים בהם אנחנו נתקלים ביטויים של "חבלי משיח", ובמקביל עלינו לחיות במתח משיחי מתמיד, לקדם כל דבר שיחזיר "עטרה ליושנה", כגון תרגולים לקראת הקרבת קרבן פסח, עלייה להר הבית,השלטת חוקי ההלכה ככל האפשר על החברה הישראלית?
האם, לעומת זאת, האלטרנטיבה הדתית היחידה היא , כפי שכתב הרבי מסאטמר , לראות בניצחון הזה פיתוי של השטן, הגורם גם לאנשים מאמינים להתחבר לממלכת הרשע הציונית ולהזהיר מפני האסון הזה?
האם יש לנתק את כל מה שקרה מהרצף ההיסטורי המסורתי של עם ישראל ולהסתכל על זה בעיניים "חילוניות" מנוכרות למסורת?
דומני שיש אלטרנטיבה המחייבת אותנו כציונים דתיים לראות במה שקרה לפני 50 שנה אתגר מוסרי שאיננו יכולים להתעלם ממנו; איננו יכולים להיות עוורים לקיומו של עם אחר בארצנו ולא יתכן להנציח מצב בו נמשיך לשלוט לאורך זמן על בני אדם נטולי זכויות.
גם אם כוונותיהם של אנשים טובים שהחשיבו את ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל כמצווה היו טהורות, השנים שעברו הראו לנו, לצערנו, שהדבקות העיוורת באידיאל הזה, תוך כדי התעלמות מקיומו של עם אחר שאינו מעוניין בשליטתנו עליו, הובילה לתוצאות חמורות הנוגדות את ערכינו הדתיים והאנושיים וגם לא תרמו לביטחונינו. אין מקום, במסגרת הזו, לדון בפתרון הפוליטי של בעיה זו, אבל עלינו, לדעתי, לראות ביובל הזה הזדמנות להתייחס למציאות הבלתי נסבלת הזו כאתגר מוסרי ותורני. גם אם אין מדובר כאן בשנת יובל "הלכתית", עלינו להקדיש מחשבה לאפשרות של ההכרה בעובדה שלה' הארץ ומלואה ושעלינו למצוא את הדרך לקדש את שנת החמישים ע"י קריאת דרור לכל יושביה.
בתקווה לירושלים של שלום, המאחדת את תושביה השונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה