אחרי המבול

האנושות – או ליתר ביטחון הניצולים – עברה טראומה אחרי המבול; אנשים שונים, כיחידים וכקבוצות, מגיבים בצורות שונות לאירועים טראומטיים.

נח, אולי מתוך תחושת אשמה האופינית לניצולים, אולי מכיוון שלא התווכח עם הא-ל שהודיע לו על המבול (בניגוד לאברהם), נטע כרם והשתכר.

החברה האנושית כולה "התלכדה" תחת משטר טוטליטארי, בו בני אדם והאנושיות הלכו לאיבוד (מעין '1984' עתיק יומין...) והיה צריך להפיץ את בני האדם, כדי לאפשר התפתחות של שונות וכבוד לייחודיות התרבותית של כל קבוצה.

האם יש לנו כאן מה ללמוד לגבי התמודדות עם טראומות, אישיות או קבוצתיות, בחיינו?

שבת שלום וחודש טוב לכולנו,

Human society – or more specifically ; the survivors of the Flood – experienced a trauma. People and societies react to traumatic experiences in different ways.

Noach, maybe because he felt guilty about his survival and didn’t (unlike Avraham) argue about the destruction of the entire human world, got drunk.

The entire human society became "one nation", "unified" under a totalitarian regime, where humanity can got lost and humankind had to be dispersed all over the world, in order to enable diversity of cultures .

What does that teach us about appropriate coping with traumatic events?

Shabbat Shalom and Hodesh Tov to all,

לפיכך נברא האדם יחידי

מחר, "נתחיל מבראשית". שאלתו הידועה של רש"י הפותחת את פירושו על התורה מעוררת אותנו לחשוב על התחלות "מכוננות".

מתוך הבנה שהתורה מיועדת להציב בפני העם היהודי אורח חיים מחייב, רש"י ואחרים שואלים על משמעות סיפורי הבריאה וספר בראשית בכלל בתור פתיחה לספר. תשובתו של רש"י ידועה וניתנת גם להתפרש בצורות שונות.

אך יתכן שניתן לתת משמעות אחרת לפתיחת התורה, ואולי נרמז הדבר במסכת סנהדרין (פרק ד, משנה ה): האדם שנברא שצלם אלוהים, נברא יחידי, כדי ללמדנו שאין הבדל בין בני אדם; לכולנו אותו מקור והיגד זה, המופיע בתחילת הספר, הוא הבסיס לכל התורה כולה.

שבת שלום ושנה טובה לכולנו.

Tomorrow we start a new cycle of Torah-reading with "Bereishit". Rashi and others ask: if the Torah has to teach us, Jews, how to behave , what’s the purpose of starting with the Story of Creation and other stories of Bereishit?

Rashi's answer is well known, but maybe we could find another meaning in accordance with the Mishna (Sanhedrin 4, 5): We all belong to the posterity of descendants of the same Human Being, created to G!d's image. This teaches us, at the very beginning that there should not be any discrimination between human beings and this principle lies at the basis of the entire Torah.

Shabbat Shalom to all,

הסוף שמוליד התחלה

בארץ אנחנו חוגגים מחר את "שמחת תורה" ומעניינת העובדה שאיכשהו בגלל שהכל מתרכז ביום אחד, החג המקורי, שמיני עצרת, כאילו נבלע בתוך החג החדש יחסית. מכל מקום, האם השמחה היא על שסיימנו מחזור של קריאת התורה, או דווקא על כך שמיד אחרי הסיום – והשנה דבר זה עוד יותר מוחשי בגללהצמידות של שמחת תורה לשבת בראשית – אנחנו מתחילים מחדש? ואולי כדי לשמוח על הפרידה מהעבר, חשוב שמהעבר יוולד עתיד, כלומר שתהיה המשכיות? שלכולנו תהיה הזדמנות לחדש ולהתחדש בתורה ובחיים.

חג שמח ושנה טובה לכולכם.

Tomorrow, at least in Israel, we celebrate "Simchat Torah"; it's curious that the original Chag, Shemini Atzeret, is hardly mentioned, as if "Simchat Torah", a relatively recent Holiday "swallowed" it.

Are we celebrating the End of an annual cycle of Torah-reading, or maybe we are happy about "starting again" immediately?

Maybe this teaches us that in order to be happy about the "past", the past has to engender a future, there has to be continuity.

Let us have many opportunities of renewal in Torah and in Life.

Chag Sameach and Shana Tova to all

לזכור את השבריריות

בראש השנה נידונים כל באי עולם, ביום הכיפורים ניתנה לנו ההזדמנות לסלוח, לבקש סליחה ולהיטהר.

בחג הסוכות אנו מתרכזים בסיפור הלאומי שלנו; ב-40 שנים של אי-וודאות במדבר המאתגרות את האמונה והמבטאות את הדרך הארוכה והמפותלת בין היציאה מעבדות לבין הכניסה לארץ המובטחת. בנוסף לכך, "בחג נידונים על המים" – אולי יש להתבונן בחג הזה בעובדה שקיומנו כאן איננו מובן מאליו. גם עם החי על אדמתו צריך לזכור את ימי המדבר כדי לא להיגרר לעמדה מתנשאת, רכושנית וכוחנית.

חג שמח ומועדים לשמחה לכולכם

On Rosh HaShana the World and all its inhabitants are on trial; Yom Kippur is a unique occasion of Reflection, Repentance, Mercy, Purificationand Renewal . At Sukkot, we are dealing with our more specific national narrative; it's all about 40 years of uncertainty in the desert, challenging our faith and illustrating the long way and journey between liberation from slavery and the Promised Land. Even more: on Sukkot, we are worried about the amount of rain we'll have during the year; even the Promised Land isn't guaranteed and cannot be taken for granted. We have to remember the Desert as an expression of humility and an antidote against hubris and possessiveness.

Chag Sameach to all of you.

מתירים להתפלל עם העבריינים

את תפילות יום הכיפורים אנחנו מתחילים בתפילת "כל נדרי. לתפילה זו שאין לה כל משמעות הלכתית אנחנו אומרים את המשפט: "בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירים להתפלל עם העבריינים".

יתכן שהפתיחה הזו נועדה ליצור אווירה של הסרת מחיצות, של סליחה המטהרת אותנו והמכינה אותנו ליום המיוחד הזה.

שביום הכיפורים הזה נשכלל את יכולתנו לסלוח ולבקש סליחה.

שיהיה לכולנו יום טוב, משמעותי ומטהר.

Yom Kippur starts with "Kol Nidrei" – a prayer without any Halachic meaning and status. Just before starting Kol Nidrei, we include and invite all people to join our prayers, without paying attention to their level of "frumkeit".

Probably this introduction helps us creating an open atmosphere, an atmosphere of forgiveness and purification.

Let this Yom Kippur be an opportunity to enhance our capacity to ask forgiveness and to forgive.

יום הדין

אחד השמות המסורתיים של ראש השנה, אם כי אינו מוזכר במקורותינו הקדומים, הוא "יום הדין"; שם זה מוזכר בספרות ההלכה, בפיוטים (בפיוט 'ונתנה תוקף' למשל) ובהגות. מקור הרעיון הוא במשנה ראש השנה (א, ב) בה נאמר שבראש השנה (א' בתשרי) "כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון". בתלמוד מובאת גם דעה האומרת שהאדם נידון בכל יום, ואפילו בכל שעה.

יתכן שמושג ה"דין" נועד לפתֵח אצלנו תודעה של ענווה, כדי שנבין שחלק מהדברים החשובים באמת (החיים והמוות) אינם בשליטתנו ואולי לצורך כך אנחנו מוזמנים להתבונן בצורה אינטנסיבית בראש השנה בחוויית היותנו נידונים.

שתהיה שנה טובה לכולנו

Dear Family and Friends,

In our Tradition, Rosh HaShana is the "Day of Judgment"; this tradition has its roots in the Mishna.

Maybe this concept of Judgment teaches us humility, by reflecting intensively on the idea that many important events (like life and death) are beyond our control.

Shana Tova and best wishes to all,

http://pinchaspeace.blogspot.com

לא בשמים היא

This Shabbat, the last Shabbat of this year, we'll read "Lo Bashamayim hee" – "It (the Torah) is not in Heaven". Many Commentators have dealt with that expression. A well known Talmudic story tells us about a Halachic dispute in which one of our Sages tries to convince the audience with heavenly signs, but finally, after another of our Sages stood up and exclaimed: It's not in heaven; decisions have to be taken by the (human) majority, G!d laughed and said: My children have overruled me, my children have overruled me.

Does that teach us that as human beings, we have to assume our own responsibility on our actions and not rely on heavenly signs?

Shabbat Shalom to all,