התקרבנות ואחריות - Lamentation and responsibility

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

חכמים התייחסו למילת מפתח המופיעה גם בפרשה שנקרא מחר, בהפטרה ("חזון ישעיהו" בפרק א' בישעיהו) ובמגילת איכה אותה נקרא בליל תשעה באב.

המילה היא "אֵיכָה"; אולי ניתן לראות במילה זו שאלה שאנשים או קבוצות שואלים את עצמם כאשר הם במצוקה ומשמעותה היא: איך קרה הדבר (לי, לנו)?

מעניין שמדרש אחר מייחס מילה זו לא-ל, כאשר הוא פונה לאדם הראשון ושואל אותי : "אַיֶכָּה?" אחרי שאכל מעץ הדעת; אותה מילה, אותן אותיות, אבל ניקוד שונה.

כאן משמעות הפנייה היא: "איפה אתה?"

אולי, השאלה "איפה אני?" או "איפה אנחנו?" היא שאלה רפלקטיבית, מתבוננת העשויה לעזור לנו להבין "איך זה קרה?" ואולי אף למנוע את החורבן העתידי. היא מחליפה התקרבנות ללקיחת אחריות ולכן היא מצריכה בגרות. 

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com

והפעם, במקום פרחים, ביצוע מרגש של הקינה "אלי ציון ועריה ע"י רונה קינן

 https://www.youtube.com/watch?v=0z1jnT9PaRU 

Dear Family and Friends,

Our Sages elaborated on a key word, appearing in the Torah section we'll read tomorrow, as well as in tomorrow's Haftarah, as well as in the canonic text we'll read on Tish'a beAv (Megillat Eichah).

The word is "Eichah?". I guess it's a kind of question individuals or societies may ask themselves when they are in distress, meaning: "How did that happen (to me, to us)?"

It's interesting that another Midrash relates the same expression to God, when starting his conversation with Adam, after he sinned. There, although the letters (consonants) are identical, the vocalization is different ; "Ayekah –אַיֶכָּה", hence the meaning: "Where are you?"

Maybe "where are we?" is a more reflective, introspective question that could help us understand "how did that happen".

Shabbat Shalom to all

Pinchas & Tzippie Leiser and family

http://pinchaspeace.blogspot.com

Instead of flowers, here is a link to a very moving rendition of "Eli Zion"  by Rona Keinan

-- https://www.youtube.com/watch?v=0z1jnT9PaRU 

המסע המורכב - The Complex Journey

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

מחר נקרא את שתי הפרשות האחרונות של ספר במדבר, ולמעשה הפרשה האחרונה מתארת בפרוטרוט את מסעות בני ישראל במדבר ומכאן שצמה: מסעי.

בעצם, כל ספר במדבר מתאר מסע ארוך ומורכב בו יש חוש שחור של 38 שנים.

לעתים, אנו שואפים להגיע ליעד מסוים,אך בין אם נגיע ליעד וגם אם לא, חשוב להתבונן בדרך, כי כל חיינו הם מסע. התבוננות בתחנות השונות עשויה ללמד אותנו דבר מה על המפגשים שלנו בדרך לאיתקה; האם אפשר היה אחרת? האם יש מקום לשינוי כיוון?

הלוח  העברי מזמן  לנו בקרוב  שתי תחנות של התבוננות; תשעה באב, תאריך המכיל את כל תודעת החורבן של ההיסטוריה היהודית, שהוא יום בו השנאה גברה על האהבה  וכמה ימים לאחר מכן, ט"ו באב, יום, שהוא בדומה ליום הכיפורים, יום שכולו אהבה וקרבה.

ואולי יש במסע גם  הצורך להתמודד עם שנאה ורוע ובעיקר תקווה לאהבה, נחמה, תקווה ושלום.

שבת שלוםוחודש טוב לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com  

-

---

---

Dear Family and Friends,

Tomorrow we'll read, in the last Torah Section of Bamidbar, about the journeys of the Israelites in the desert.

Since we are all engaged in "journeys" and maybe our entire life could be described as one long "Journey", it may seem important and interesting before getting "somewhere", before getting close to a certain goal, to look back at the different stations of your journey, to reflect and consider if this was the best way, if at all it lead you to the point you wanted to be. Besides that, if we look at the calendar, we'll discover that in another 9 days, Tish'a be'Av will revive the tragedies of Jewish History; less than a week later, the 15th of Av is considered by our Sages a very festive day and even compared to Yom Kippur; that's maybe what characterizes every journey; there are ups and downs.

Shabbat Shalom and Hodesh Tov to all,

Pinchas, Tzippie and Family.

http://pinchaspeace.blogspot.com

הברכה והקללה -

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

בלעם, הקוסם, הנביא, הוזמן על ידי בלק, מלך מואב, לקלל את ישראל, אך קללתו נהפכה לברכה. האם אמנם היתה כאן ברכה? האם ברכות וקללות הן שתי קטגוריות מהותיות נפרדות? מורי, רבי וידידי, הרב דניאל אפשטיין, שיתף אותי בתובנה חשובה: לעתים, הברכה עצמה יכולה להיות קללה. השבח וההתפעלות יכולים לטפח שביעות רצון עצמית ולמנוע כל התבוננות ביקורתית וחשבון נפש. לעומת זאת, אחד הדברים שאנו אמורים לזכור בשבעה עשר בתמוז הוא שבירת הלוחות, ודווקא מעשה זה של משה זוכה ל"יישר כוח" - קללה? ברכה? דומני שבכוחנו להפוך קללה לברכה ולהיפך, חלילה.  שבת שלום ומבורכת לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם

 http://pinchaspeace.blogspot.com 

מנהיגות טובה דיה - good enough leadership

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

לפני הכניסה לארץ ישראל, שלושת המנהיגים הגדולים של דור המדבר, שהובילו את תהליך השחרור והאמינו בו גם ברגעים הקשים, ימותו. מחר, בפרשת חוקת, נקרא על מותם של מרים ואהרון. לכל אחד משלושת מנהיגים אלו היה תפקיד סמלי ייחודי בתהליך השחרור. יחד עם זאת, שלושתם ליוו את המסע הארוך במדבר, בו בני ישראל לא היו מסוגלים עדיין לקבל אחריות על החירות; ההגנה (הענן), המן והמים ייצגו את התלות המוחלטת שלהם בחסדי האל.  אולי הכניסה לארץ המובטחת דורשת בשלות ואחריות אישית וקולקטיבית, בלי הסתמכות על מנהיגות כריזמטית, אולי ניתן להסתפק במנהיגות "טובה דיה"' , המשרתת את הכלל ולא את עצמה ואת מקורביה...

שבת שלום לכולכם.

פנחס, ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com

Dear Family and Friends,

Before entering the Promised Land, the three great Leaders of the Desert; Miriam, Aharon and Moshe, who believed in Redemption and Liberation in the most difficult times will die. About the death of two of them (Miriam and Aharon) we'll read tomorrow. Each of them had a specific symbolic role in the process of liberation, but all three of them also reflect the long journey of the Desert, where the people of Israel wasn't able to assume the responsibility of freedom and therefore was entirely dependent on Heavenly protection, Food and Water.

Entering the Promised Land may require maturity, more individual and collective responsibility, ;  without relying on charismatic leadership; maybe all we need is a "good enough" leadership, interested in the people's well being   ...

Shabbat Shalom to all

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com 

      

"לשמוע" את הקול Hearing" the Voice"

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

בפסוק האחרון של פרשת נשא, אותה נקרא מחר, אנו פוגשים הטיה בלתי שגרתית המתארת את הדיבור האלוהי אל משה:

וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ,וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת...

ורש"י מפרש:

 מִדַּבֵּר - כמו "מִתְדַבֵּר" ... מדבר בינו לבין עצמו, ומשה שומע מאליו.

אולי משמעות הדבר ש"הקול" נמצא בעולם, אך כדי לשמוע את ה"קול" (והכוונה איננה לשמיעת האוזן), דרושים רצון עז ומאמץ אינטלקטואלי, רגשי ורוחני .

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ומשפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com

Dear Family and Friends,

In the last verse of the Torah section we'll read tomorrow, we encounter a strange grammatical form describing how G-d spoke to Moshe; it says "Middaber"- which is reflective and Rashi explains:  

 "Moses heard God speak by God musing to oneself."

This may teach us that the Divine Voice (a spiritual dimension) is present in the world, but "hearing" (obviously we aren't dealing with the auditory system) that Voice depends on a certain predisposition, a strong motivation, and hard intellectual, emotional and spiritual work.

Shabbat Shalom   to all,

Pinchas, Tzippie and Family

http://pinchaspeace.blogspot.com

תורת הביכורים, החסד והאתיקה - A Torah of Inclusion

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

שלושה מוטיבים (מלבד בלינצ'ס ועוגות גבינה) מאפיינים את חג השבועות: בתורה הוא "יום הביכורים",חג הקציר, שמועדו נקבע 50 יום מ"מחרת השבת".מסורת חכמים חיברה בין החג המתואר במקרא לבין מתן תורה. ובנוסף, קוראים בו את מגילת רות.

יתכן שבמדבר (שהוא גם הספר אותו מתחילים לקרוא סמוך לשבועות, השנה ממש בערב שבועות) אנו מקבלים "ספר ביכורים" בו אנו מצווים להביא ביכורים כאשר נגיע מהמדבר לארץ , כדי לפתח תודעה של הכרת תודה ושל נתינה. ואולי מגילת רות היא ביטוי להאדרת הנתינה והחסד מאישה צעירה ממואב לחמותה שהתאלמנה וששכלה את שני בניה ושל בועז כלפי אותה אישה זרה מואבייה, שהפכה לאמא של מלכות.

ואולי בא הדבר ללמדנו דבר מה על אותו "ספר ביכורים" בעניין ההתייחסות הראויה לגרים ולזרים; הספר ניתן לנו במדבר - מקום הפקר שאינו שייך לאיש ולכן שייך לכולם- הביכורים מחייבים אותנו לתת את ראשית היבול, לפני שנאכל ממנו בעצמנו וקבלת הגר והזר מחברת אותנו מחדש גם לעובדת היותנו "גרים ותושבים" ולא אדוני הארץ, וגם לכך שהיינו בחלקים גדולים מההיסטוריה שלנו זרים. בעיניי, אלה הם היסודות האתיים של החג היפה הזה.

שבת שלום וחג שמח לכולכם

פנחס,ציפי ובני משפחתם

http://pinchaspeace.blogspot.com 

---

Dear Family and Friends,

In another 2 days, we'll celebrate Shavuot and we'll read the story of Ruth the Moabite.

According to the letter of the Torah: "Ammonites and Moabites cannot be included in the Community of Israel"

If we had to stick to the "Letter of the Law", Ruth wouldn't be allowed to marry a Jew; I wonder if some Rabbis would even recognize her conversion.

Nevertheless, our Oral Tradition interpreted that Law and accepted Women from Moab.

Maybe this teaches us that Revelation means the possibility to maintain a Living Covenant, always relevant through continuous Renewal

Shabbat Shalom and Chag Sameach to all,

Pinchas, Tzippie and Family 

http://pinchaspeace.blogspot.com

ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ - Aristocracy vs. Meritocracy

לבני משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,

מחר, בתחילת פרשת אמור, נקרא על הלכות מיוחדות לכהנים בענייני טומאה וטהרה, נישואין ועוד. הלכות אלו חלות בחלקן עד היום, אם כי אין למעשה למעמד הכהונה משמעות ממשית, כפי שהיה בתקופת בית המקדש. למעשה, כבר קבעו חכמי המשנה: "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ" וההנהגה הרוחנית כבר לא היתה עניין של "ייחוס" משפחתי, כי גם חכמים  שלא נולדו למשפחות יהודיות כמו  רבי עקיבא ושמעיה ואבטליון זכו לגדולה. האם משמעות הדבר שכל אדם יכול,בזכות השקעתו ומאמציו, ולא בזכות המשפחה בה נולד, ליהפך לבעל השפעה? האם משמעות הדבר שיש לחשוב היטב על משמעות הכמיהה לבניין בית המקדש ולהחזרת הכהנים לעבודתם ולמעמדם?האם ניתן להעלות הייררכיה רוחנית  העוברת מאב לבן? 

שבת שלום לכולכם

פנחס, ציפי ובני משפחתם

Http://pinchaspeace.blogspot.com 

Dear Family and Friends,

Tomorrow we'll read about Laws concerning Kohanim, Priests. Our Sages established a different hierarchy : Talmidei Hachamim (Torah Scholars) have priority over High Priests if they aren't learned.

Are we talking about society going from aristocracy by birth towards meritocracy by individual endeavour?

Shabbat Shalom to all

Pinchas,Tzippie and family

http://pinchaspeace.blogspot.com