האור בקצה המערה?
באחד הסיפורים הפולקלוריסטיים מסופר על אדם ששמע שהיהודים הם עם חכם ושיש להם חוש הומור. החליט האיש ללכת ללמוד מהיהודים. הלך הוא, אם כן, לעיירה הסמוכה, בה היה ריכוז גדול של יהודים, והתבונן במעשיהם. יום אחד, נתקל הוא ביהודי - מוישה שמו-שקיבץ מסביבו קהל גדול כדי לספר להם סיפורים ולחוד להם חידות והיהודי פנה לקהל הרב שהתקהל מסביבו וחד להם חידה:" לאבי ולאמי יש בן והוא איננו אחי, אולי תוכלו לנחש מיהו?" האנשים בקהל חשבו וחשבו, העלו השערות מהשערות שונות ומשונות אבל את התשובה הנכונה לא הצליחו לגלות, עד שהיהודי אמר להם:"זה אני בעצמי כמובן"
האורח המתבונן שלנו היה מלא התפעלות מתחכומו של היהודי והחליט לחזור לעיירתו .
כאשר חזר למקומו, רצה לשתף את בני עירו ב"חכמת היהודים", ולכן הוא אסף קהל רב בככר העיר , נעמד על במה והתחיל לספר סיפורים ולחוד חידות, בדיוק כפי שעשה זאת היהודי מהעיירה הסמוכה עד שהגיע לחידה המתוחכמת ואז, בחגיגיות רבה, הוא פנה אל הציבור שהתאסף סביבו ושאל אותם: "לאבי ולאמי יש בן והוא איננו אחי, אולי תוכלו לנחש מיהו?" האנשים חשבו, העלו השערות וניחושים ,אך לתשובה הם לא הגיעו עד שגיבורינו הכריז:" הרי זה כל כך פשוט: זה היהודי מוישה מהעיירה הסמוכה ".
סיפור זה ממחיש, לדעתי, את הטיעון הקלאסי, המבוסס על הטקסט המקראי ועל המדרשים, בו משתמשים יהודים רבים כדי לבסס את " זכויותינו ההיסטוריות" על מערת המכפלה, על חברון "עיר האבות מאז ולתמיד", ובכלל על ארץ ישראל כולה שהובטחה לנו בברית בין הבתרים.
על -פי תפישה זו, זכותנו על מערת המכפלה היא כפולה ומכופלת ( "מדרש " מעניין כשלעצמו על משמעות השם שניתן למערה) מכיון שהיא חלק מארץ ישראל וגם נקנתה על ידי אברהם אבינו ב"כסף מלא". רק שה"נכרי " והיהודי בסיפור החליפו תפקידים :היהודים היום מצטטים את הטקסט המקראי ואת המדרשים הנלווים "כפשוטם" ואינם מבינים שבעצם התורה באה ללמדנו כאן הוראה לדורות: גם אדמה שהובטחה לנו על ידי אדון העולם , יש לממש את זכויותינו עליה רק בהסכמה ומתוך כבוד לאנשים המחזיקים היום בקרקע (" וישתחו אברהם לפני עם הארץ" ).נראה לנו בבירור שזוהי גישתו העקבית והעקרונית של אברהם אבינו, שלאורה הוא חינך את בני ביתו ולכן גם הריב שהיה בין רועי מקנה אברם לבין רועי מקנה לוט נבע מחילוקי דעות סביב האפשרות לממש את זכות ההבטחה כאשר עדיין הכנעני והפריזי יושבים בארץ.
אחת השאלות המעניינות לגבי " מערת המכפלה" היא בקשתו של אברהם לקנות את חלקת הקבר לשרה דוקא " במערת המכפלה אשר בקצה שדהו".בפרשת " ויחי " (בראשית, מ"ט, ל-ל"א ) , מנמק יעקב אבינו את בקשתו להקבר במערת המכפלה בכך שהוא רוצה להצטרף "אל אבותיו". במקומות אלו אנו פוגשים לראשונה את המושג " קברי אבות " שתפש משמעות רגשית ותרבותית במשך הדורות.
קברי האבות מייצגים את השרשים ואת ההמשכיות מהם יונק האדם את השתייכותו (הזכרון הקולקטיבי) ומעצב את זהותו בהתאם לזכרון זה ובהתאם ליעדים שהוא מציב לעצמו. קבר הוא גם רחם בלשון חז"ל, ולכן מהוה את הבסיס האידיאי והסמלי לצמיחה ולחיי נצח.
אבותיו הביולוגיים של אברהם היו עובדי אלילים (מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, תרח אבי אברהם ואבי נחור) ולכן עוזב הוא את מקומו ומתחבר הוא לשרשים אחרים. הגמרא (בבלי ערובין נ"ג,א) מביאה כהסבר אפשרי לשם "המכפלה" את העובדה ש"נכפלה בזוגות" ומחדשת לנו שגם אדם וחוה קבורים שם ומכאן גם השם "קרית ארבע" על שם ארבע זוגות הקבורים במערת המכפלה (אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה). יתכן שאלו השרשים אליהם רצה אברהם להתחבר : המסורת האגדית על פיה כתב הרמב"ם את הפרק הראשון בהלכות עבודה זרה מייחסת את הטעות הגדולה שטעו בני האדם ל"ימי אנוש" ואת אברהם כמי ש"מחזיר" את העולם למצב ראשוני קדום יותר, לתחילתו ואולי מכאן בקשתו של אברהם לקבור את שרה ולהקבר "בקברי אבותיו" ולחזור לשרשים של אדם וחוה שהם אבותיו הרוחניים.מאידך, מספר לנו המדרש ( ספרי וזאת הברכה ) שהקב"ה הראה למשה לפני מותו את מערת המכפלה "שאבות שוכבים בה", כך שלאבות העולם והאומה יש חיבור גם אל העתיד.
חז"ל מחברים אם כן את אברהם אל שרשיו הכלל-אנושיים ואל ייעודו כחלק מעצב במעבר של עם ישראל ממצב מדברי אל מצב של התחברות לארץ.נדמה אם כך, שההסתכלות של משה ,המנהיג בעל החזון, אשר ראה את הארץ מנגד ואליה לא יכול היה לבוא, אך הרגיש צורך לראותה כדי להשתתף בחווית העם אותו הנהיג, קשורה לאותה הסתכלות דו-כיוונית שגם אברהם שאב ממנה את חזונו: השרשים הקדומים המזכירים לנו עבר משותף עם מחוייבות לעבר המשפיעה על העתיד הייחודי של העם שגם הוא בסופו של דבר אינו אלא שלב ב" תיקון עולם במלכות שדי " וכפי שכותב הרמב"ם (הלכות מלכים,י"ב,ד-ה ) "לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול לשתות ולשמוח, לא כדי שיהיו פנויים בתורה וחכמתה....ובאותו הזמן לא יהיה שם רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה...ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד..." קנין מערת המכפלה על ידי אברהם מהוה בפרפסקטיבה זו "סימן לבנים" ממנו אפשר ללמוד על משא ומתן הוגן ומכובד המעוגן בשרשים קדומים והמתחבר לחזון עתידי של תיקון עולם במלכות שדי, ולכן בשפה קבלית וחסידית מתוארת המערה " שער גן עדן דרכו עולים כל הנשמות". קנין זה מציב בפנינו תביעה ואתגר יותר משהוא מקנה לנו זכות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה