לבני
משפחתנו, חברותינו וחברינו היקרים,
אברהם אבינו בא מבאר שבע לקרית ארבע היא
חברון "לספוד לשרה ולבכותה" (בראשית כג, ב) וקונה עבורה חלקה מעפרון
החתי במערת המכפלה.
יש הרוצים לבסס את זכותנו על מערת המכפלה
על אותה קניה בין היתר על סמך המדרש (בראשית פרשה עט פסקה ז ): א"ר יודן בר סימון: זה אחד משלשה מקומות
שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר 'גזולים הן בידכם', ואלו הן: מערת המכפלה, ובית המקדש וקבורתו של
יוסף....
מצד
אחד, השאלה היא כמובן עד כמה יש לטיעון מקראי ומדרשי תוקף במשא ומתן ועד כמה יש
סיכוי שיהיה קביל ומאידך גיסא, מהו אורך הזמן בו ניתן לתבוע בעלות על רכוש
נדל"ני כלשהו בזכות העבר ולנשל בכך את מי שמחזיק כרגע בקרקע. הדבר מסתבך עוד
יותר אם מייחסים למקום משמעות דתית או רגישת, מעבר לערך הנדלנ"י. ואולי ניתן
ללמוד מהסיפור שיש להפריד בין "ניכוס", בעלות וזיקה רגשית-דתית למקום,
כי השילוב בין להט דתי ליצר רכושני הוא מסוכן וקטלני.
שבת
של שלום לכולכם
פנחס,
ציפי ומשפחתם
Dear Friends,
Tomorrow we'll read about
Avaraham mourning over Sarah and buying a grave in Hevron. Some people want to
claim our rights on the Cave of Machpela on this transaction ; there is even a
Midrash saying that about 3 places Gentiles cannot claim we stole them, the
Cave of Machpela being one of them.
I wonder how this argument
(for internal use) has any validity in negotiations and how long a claim of
property can be valid in order to evacuate the people who are living now on
that property.
Things are even more
complicated when there are religious or emotional elements involved. Maybe the
lesson could be that we should separate between emotional and religious longing
and the urge to "own" the
property.
A Peaceful Shabbat
Pinchas, Tzippie and
Family
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה