אור ל-(בעצם חושך ל-) יב בחשוון
לפני
21 שנה נפל דבר בישראל וקרה דבר שלא חשבנו שיכול לקרות: ראש ממשלת ישראל נרצח ע"י יהודי הנחשב לאדם
דתי, שומר מצוות בשם אמונתו הדתית. הרצח הזה לא היה מעשה מבודד של איש אחד
ש"לקח את החוק לידיים" והחליט לעשות מעשה, מבחינתו לטובת עם ישראל, אלא
רבין נרצח באווירת הסתה ודלגיטימציה שקדמה לרצח בהפגנה בה נכחו פוליטיקאים שהיו אז
באופוזיציה. כמו-כן, יש עדויות חשובות ואמינות לגבי החלת "דין רודף" על
רבין בידי רבנים מסוימים.
דומני
שהחברה הישראלית לא השכילה לעבד את הטראומה מאז הרצח; יש אמנם ניסיונות מרשימים של
הידברות ושיח בין אנשים וקבוצות שהדמוקרטיה (לא רק כשלטון הרוב, אלא כתרבות )
חשובה להם, אך גם היום יש אווירה קשה
ואלימה של דלגיטימציה.
מלבד
הדלגיטימציה אנו עדים, לצערנו, לטשטוש הטראומה;
באופן מוזר התחילו לציין ולהזכיר
מאז את יום פטירתה של רחל אמנו
בחינוך הממלכתי-דתי שחל בי"א במרחשוון.
כמו-כן,
מאז שרחבעם זאבי נרצח בפעולת טרור, החליטו משום מה "להנציח" את זכרו ואת
"מורשתו" מתוך מגמה של "סימטריה", כאילו מדובר כאן בשני סיפורים דומים, ואינני מתייחס אפילו לדמותו של
רחבעם זאבי ולתהיה לגבי הפיכתו לאדם שיש להקדיש לו ולמורשתו שעת חינוך.
האם
מדובר במבוכה וברגשי אשמה שאינם מאפשרים חשבון נפש של ממש והפקת לקחים ? האם מדובר
במניפולציה מכוונת?
דומני שיש כאן החמצה רצינית של הדמנות לחשבון נפש ולתשובה,
וזאת ללא כל התייחסות לבחירה הפוליטית שעשה רבין או להסכמה עם דרכו; חברה בוגרת
ודמוקרטית חייבת ללמוד להתווכח ולנהל מחלוקת מתוך כבוד לעמדות השונות ולאמץ את
גישתם של הלל ושמאי, לגביהם נאמר בתוספתא יבמות (א, ג):
"אע"פ
שנחלקו בית שמאי כנגד בית הלל בצרות ואחיות ובספק אשת איש ובגט ישן והמקדש
את האשה] בשוה פרוטה, והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק, לא נמנעו בית שמאי לישא
נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי, אלא
נהגו האמת והשלום ביניהן שנא' (זכריה ח) 'האמת והשלום אהבו'."
פנחס
לייזר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה