יום שישי, 21 במרץ 2008

Apparently, during Purim we celebrate and emphasize versatility and post-modernism; a cultural and ethnic minority can be persecuted and oppressed and at a certain point glorified; Harvona can be one of Ahashverosh' s eunuchs, but can also become Elyahu, the ultimate "deus ex machina"; so, maybe we shouldn't engage in discourses about absolute good and evil.
Purim Sameach- Shabbat Shalom to all
בפורים אנו שמים על נס וחוגגים את היחסיות, ההפיכות והפוסט-מודרניזם; מיעוט אתני ותרבותי הופך ממצב של דיכוי ונרדפות למצב של האדרה; חרבונה "הרשע", אחד מסריסי אחשורוש הופך לאליהו, המושיע האולטימטיבי. אולי הדבר בא ללמדנו קצת צניעות ומזמין אותנו להימנע משיעבוד לאמיתות מוחלטות שלנו.
פורים שמח ושבת שלום לכולכם.

2 תגובות:

Chanie and Aytan אמר/ה...

תגובה זו לא מתייחסת לנקודה וקו הכללי שהצגת אלא לנקודה מאוד ספיצית. אני אתחיל עם שאלה :
האם לדעתך חרבונה הוא באמת רשע כהגדרתך?
אני רואה אותו יותר כ - opportunist, אדם אולי ציני שרואה הזדמנות לקדם את עצמו ותופס אותו, לכן הוא (אולי) עזר להמן לבנות את העץ, וכשהוא רואה שהמן נופל הוא מיד קורא את המפה ועובר לצד השני ומגלה "פתאום" שיש את העץ. אלא אם כן כמובן לדעתך זה מקור ומהות הרשע - אחד בפה ואחד בלב - אדם עקום לגמרי...זה באמת יהיה משהו מעניין לחשוב עליו שרשעה זה לא רע "סתם" אלא מהותו בערמימות, בסגנון הנחש וכו'
אליהו הוא בודאי ההיפך המוחלט מאדם שבודק אפשרויות וסיכויים בצדדים השונים... הוא אומר את מה ש"בא לו" ומתי שבא לו, בלי חשבונות וכו'.
איתן

הגיגים פנחסיים אמר/ה...

שלום איתן,
אני התייחסתי לפרשנות של חז"ל (במסכת מגילה וגם במדרשים) כאשר הגדרתי אותו "רשע". ברור שאפשר לראותו כאופורטוניסט; אולי - כפי שחשבת לראות בדבריי, אך לא חשבתי על זה - יש באופורטוניזם מידה מוימת של רשע. אליהו המקראי הוא בוודאי, כי שתיארת, אדם שאומר את מה שבא לו, גם לוקח סיכונים; אני ניסיתי לראות בחיבור בין שתי הדמויות - ולכן היה חשוב לחז"ל להנגיד אותם בצורה קטבית - את המורכבות והאפשרות לשינוי.
יישר כוחך
פנחס